טלוויזיה

עדכנו אותנו




הפנים האמיתיות של בוקי נאה: תחקיר עיתונאי או דוקו-סלב?

יום שני 23 ביולי 2012 07:13 מאת: אורי ערן, עכבר העיר

אמנון לוי הציג בפנים אמיתיות את גרסת העיתונות החוקרת שלו ולא הפסיק ללטף את בוקי נאה גם כשניסה לשאול שאלות קשות, כך קיבלנו את מסע הניצחון של בוקי מתהום הפיטורים ועד להפיכתו למגה-סלב. ומה המסר? אם בוקי הצליח, כולכם יכולים



תיאטרון הרחוב של בוקי נאה

(יח"צ ערוץ 10)

פרסומת

אמנון לוי משדר אמינות: השיעור המאפיר, החיוך המבויש, המשקפיים. האנשים שעובדים איתו יודעים זאת היטב, ומקפידים לנסח את הטקסטים שלו בגוף ראשון ("יצאתי לבדוק", "חשבתי שזה כך, אבל גיליתי אחרת"). את "הפנים האמיתיות של בוקי נאה" הוא פתח בנימה אישית במיוחד: אני ובוקי מכירים לא מאתמול, עבדנו יחד בעיתון. אבל זה לא רק גילוי נאות, אמר לוי. הסיבה שהוא טורח לספר לנו על כך היא שחשוב לו להבהיר מדוע בחר בבבוקי לעמוד במרכז תוכנית התחקירים שלו: הוא פשוט לא הצליח להבין מדוע הקולגה שלו בחר ללכת להישרדות.

עיתונאי טוב יודע לשאול את השאלות הנכונות, ובמקרה הזה שאלתו של לוי היא שאלת מיליון הדולר. מה באמת גרם לנאה, כתב הפלילים לשעבר, לזנוח את פרנסתו המשגשגת כמדריך סיורים ב"חצר האחורית" של דרום תל אביב, ולהרחיק עד לתאילנד כדי לענטז בין איתי תורג'מן ואנה ארונוב? קשה לדעת. אבל ייתכן שלא מעט אנשים היו מוכנים לבלוע את הכבוד העצמי שלהם, אילו היו יודעים שבתמורה יקבלו פרסומת באורך חצי שעה לעסק הפרטי שלהם.

"אנטי גיבור", "מודל חתרני של כוכב טלוויזיה", "הזקן שמנצח את הצעירים" – הרעיף לוי סופרלטיבים על הקולגה בזה אחר זה. שמץ של נימה ביקורתית נשמע אמנם כאשר לוי העלה את האפשרות שנאה מנצל את הזונות והנרקומנים המככבים ב"תיאטרון הרחוב" שלו ב-"ג'יפה של דרום תל אביב". הוא אפילו העז לפקפק בתמונה הוורודה שנאה מצייר, לפיה רוב החשפניות והזונות "בחרו" במקצוע שלהן, וסיפר כי אחת החשפניות שצולמה לכתבה בגאווה ופנים גלויות ביקשה לטשטש את פניה מאוחר יותר.

מאחורי הבוטות והפרובוקציות התגלה פילנתרופ. קטע מתוך פנים אמיתיות:



אבל גם אם לוי ערער קצת על רעיון העווים של נאה לפיו "זנות היא בחירה", הרי שלפחות בכל הנוגע למניעיו של בוקי, החשדות התפוגגו במהרה: מאחורי הבוטות והפרובוקציות התגלה פילנתרופ שכל רצונו לעורר אותנו ולהישיר מבט לעבר עניי ונדכאי החברה. למען הסר ספק, סיפק לנו לוי "הצצה נדירה" לשיחה "שלא לפרוטוקול" בין נאה ואחת הזונות-שחקניות בתיאטרון שלו, בה הוא דואג לסידורי הלינה שלה, בצעקות ובהפגנת יחס משפיל, לא מאוד רחוק מזה שהיא ודאי מקבלת במקומות אחרים. "אני מתרגש מהחמלה שלך", אמר לוי לקולגה בקול נרגש.

ובכל זאת, משהו מעיק על אמנון לוי. על רקע היחס האנושי של כתב הפלילים המזדקן כלפי הזונות של דרום תל אביב, בולט חוסר החמלה שלו כלפי הפליטים מאפריקה. איך ייתכן שהאיש החנון והרחום, שמטפל בכפפות של משי בזונות של דרום תל אביב, מציע לסלק אלפי אנשים? "יש לי תחושה שהיית מדבר אחרת אם הם היו לבנים", מתריס לוי ברגע של כנות, ומיד מתקן: חוסר החמלה אמנם מפתיע, אבל חייבים להעריך את הכנות של האיש הזה.

הכנות הזו של בוקי נאה, הדוגריות הוולגרית הלא-דופקת חשבון, היא זו שהקנתה לו מעמד של סלב והביאה אותו ל"הישרדות". אבל בוקי נאה הוא לא רק האנטי-גיבור הלא-דופק חשבון, הוא קודם כל האנטי-גיבור העיוור. מי שפוטר מ"ידיעות אחרונות" אחרי קריירה עיתונאית מרשימה וארוכה והוחלף בכתבים צעירים, ממשיך לחשוב שהבעיה היא שהצעירים דוחקים את רגליהם של הזקנים, ולא האפשרות שמחליפיו הם עובדי קבלן המרוויחים מחצית משכרו. ברוח הזו גם הציג לוי את הסיפור של נאה: כ"מסע ניצחון" מתהום הפיטורין אל קריירה משגשגת כמדריך סיורים ומגה-סלב. אם בוקי הצליח, כולכם יכולים, זה המסר של "פנים אמיתיות". קשה לחשוב על מסר מנותק ותלוש יותר בימים האלה.





תגיות: אורי ערן, אמנון לוי, בוקי נאה, הישרדות VIP, פנים אמיתיות

(11 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5