התמונות מהדהדות חזק יותר מכל צעקה

יום שישי 20 ביולי 2012 00:01 מאת: דנה שוופי, עכבר העיר

הכוח במעשה של משה סילמן, כמו של שאר האנשים שהציתו את עצמם כאקט של מחאה, הוא בתמונות שהם הותירו אחריהם


יעברו את מחסומי המיקום והזמן

עטיפת האלבום של rage against the machine

פרסומת
נטען בעבר, לגבי פיגועים בכלל ולגבי אירועי 9/11 בפרט, כי הכוח האמיתי הטמון במעשה הפיגוע הוא התמונות שהוא מותיר אחריו. כי אקט ההפצצה, או הירי, או ריסוק המטוס אל תוך בניין, הוא אמצעי להשגת מטרה, כאשר המטרה היא הרושם שהאקט מותיר אחריו, ושהתקשורת המצולמת עובדת בשירותו. כאשר המחבל לוחץ על הכפתור שמפעיל את הפצצה, הוא בעצם שולח זרוע אל תוך העתיד ולוחץ גם על הכפתורים שיפעילו את המצלמות שיתעדו את האירוע. מה שיישאר מכל זה, מלבד השכול, אלו התמונות על שערי העיתונים, בלינקים בפייסבוק, במהדורת החדשות המרכזית. תמונות שיתרמו להיווצרותו של זיכרון קולקטיבי מעצב תודעה.

ברור לחלוטין שאי אפשר להשוות את מעשה הפיגוע למעשה של הצתה עצמית - כמו זה שביצע בעצמו משה סילמן בהפגנת המחאה במוצאי שבת. בזמן שהמחבל המתאבד מותיר אחריו קורבנות חפים מפשע ונזק לרכוש, סילמן ודומיו מבצעים פעולה שפוגעת רק בהם עצמם ובגופם. אבל התמונות ששני המעשים מותירים אחריהם הן לא כאלו שונות: אש, אימה, כאב וזוועה. התמונות שיתפרסמו בתקשורת לאחר המעשה יהיו בעלות אפקט דומה של זעזוע. השוני היחידי יהיה ברגש שהן יעוררו: הפיגוע יעורר שנאה, ההצתה העצמית תעורר הזדהות.

התמונות הן האפקט החזק ביותר. סרטון ההפגנה:



מי שבוחר להצית את עצמו – פחות או יותר הדבר האכזרי והכואב ביותר שאתה יכול לעולל לעצמך - מקריב את גופו, לרוב את חייו, כדי לומר את דברו, כדי להעביר את המסר שלו. הוא עושה זאת במקום ציבורי, באופן שאינו מצניע את גודל הזוועה, ומסתמך על כך שהמראות הללו, של האש מכלה את גופו, יעברו את מחסומי המיקום והזמן.

המקורות של ההצתה העצמית הם עתיקים ומשויכים לבודהיזם ולהינדואיזם, אבל היא תפסה כיוון פוליטי בשנות ה־60 של המאה הקודמת. המקרה המפורסם ביותר הוא של הנזיר הווייטנאמי טיץ’ קואנק דוק, שתועד על עטיפת האלבום הראשון של Rage Against The Machine. דוק שרף את עצמו בסייגון, תוך כדי מדיטציה, במחאה על רדיפת הבודהיסטים על ידי ממשלת דרום וייטנאם.

כפי שעטיפת האלבום הוכיחה, הנזיר הצליח לממש את המטרה שלו לא בזכות קהל הצופים, אלא בזכות הקלקה אחת של הצלם מלקולם בראון (שגם זכה על כך בפוליצר). דוק הפך לסמל בזכות הצילום של המעשה שלו, ולא בזכות המעשה עצמו, שהיה בקלות נשכח. וזו גם ההפצה של הצילום ברחבי העולם שתרמה ללחץ על הממשלה, שבחרה לבצע רפורמה בנושא.

מאז ועד היום תועדו אלפי מקרים כאלו, כולל יותר מתריסר מקרים של הצתה עצמית באביב הערבי במהלך השנתיים האחרונות. אבל המראות הללו אינם נפוצים בישראל, וקשה לחשוב על מקרים נוספים מלבד האשה שהציתה את עצמה במהלך פינוי ההתנחלויות ב־2005. על כן, המעשה של סילמן תפס את הציבור לא מוכן והתמונות הקשות שלו בזמן ולאחר ההצתה עשו את הסיבוב התקשורתי המלא.

משה סילמן ידע שהתמונות של ההצתה שלו יהדהדו חזק יותר מכל צעקה שהוא מסוגל להפיק מגרונו. הוא הרי כבר ניסה את הטקטיקה הזו לפני כן. הוא ידע שרק מעשה חריג, רק מעשה קשה לעיכול, יקבל את תשומת הלב התקשורתית המלאה, ובעקבות זאת את תשומת הלב של מוסדות הביורוקרטיה והממשלה. עם כל הפלאפונים מסביב, הוא ידע שתצא לא רק תמונה אחת, אלא עשרות או מאות תמונות, שיופצו בכל מקום אפשרי, החל מפייסבוק ועד ערוץ 2. המהפכה, בזכות סילמן, שודרה בטלוויזיה.
תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(2 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5