ניצולי שואה, סנדי בר וקמפיין פרסומי: המתכון המושלם לדרמת מקור משובחת
יום שישי 12 במרץ 2010 00:24 מאת: בן זילכה, העיר תל אביב
הצצה סאטירית אל מאחורי הקלעים של דרמה שלא מפחדת לחטט באחד הפצעים הכואבים ביותר של העם היהודי ומדינת ישראל. אבל רגע, יש כבר אחת כזו, לא?
באים ממקום של אמנות. (ינאי יחיאל)
מתוך דף המידע לתקשורת:
השנה היא 1950. מבזק חדשות מטלטל את תושבי ישראל הצעירה: חיים בירנגר ומרדכי זוכוביצקי, שני ניצולים ממחנות ההשמדה, עלו על מטוס בדרכם לישראל. הסדרה מתחילה עם שיבתם ארצה אחרי שבמשך חמש שנים הסתתרו ביערות ונחשבו מתים. בתום קבלת הפנים המרגשת הם נאלצים להתמודד עם המציאות הלאומית החדשה, עם מערכות יחסים שנקטעו ועם חברים שהמשיכו הלאה. זו סדרה שבוחנת באומץ את ההתמודדות עם השיבה הביתה מאושוויץ אל שני ילדים פלגמטים ואל אשה שעושה את אחיך הגדול.
מתוך ראיון עם השחקנית הראשית:
"'ניצולים' זאת דרמה לכל המשפחה, אבל היא באה ממקום של אמנות. ממקום של לפרגן לניצולים, ממקום של לשים את הנושא על סדר היום. ממקום של חייבים לדבר על זה, אבל ממקום של רגישות. זה קלוד לנצמן סוג של, רק מחולק לפרקים ועם הפסקה לפרסומות".
חודש קודם לכן, במשרדי הזכיינית:
סמנכ"ל תוכן: "זימנתי את הישיבה כי העונה של 'האח' מאחורינו ואנחנו עם חור של 25 אחוז ברייטינג. אז קודם כל, בואו נירגע עם הסושי. דבר שני, יש פה שתי הצעות איך לסתום את החור הזה. הראשונה היא 'דודו טופז – המחזמר', אבל אבי עוד צריך לישון על זה, והשנייה, והרלוונטית יותר מבחינתנו - 'ניצולים'".
מנהל תחום פיתוח: "נו, באמת, זאת התאבדות".
סמנכ"ל תוכן: "זה בסדר, המבקרים יכולים לשבת לי אתה יודע איפה".
מנהל תחום פיתוח: "מה מבקרים?".
סמנכ"ל תוכן: "מי, הניצולים? עברו 70 שנה, כמה כבר נשארו? מכה קטנה על הפאנל של הפיפל מטר".
מנהל תחום פיתוח: "אתה לא בכיוון. אני מדבר על זה שלעלות עכשיו עם סדרת תעודה על ניצולי שואה, ועוד אחרי 'האח', עם כל הכבוד לבעיות שלהם עם ביטוח לאומי, זה הכי אורלי וילנאי 2004. זה מתאים אולי לערוץ 8. בסינמטק לא היו לוקחים את זה".
"מה תעודה? איזה אורלי וילנאי? אני מדבר איתך על 'ניצולים – דרמה לכל המשפחה'".
"סליחה".
"אסתי לא עידכנה אותך?".
"מצטער".
"שני ניצולים, מורדכי זוכוביצקי וחיים בירנגר, חוזרים מאושוויץ. לראשון מחכים בבית שני ילדים פלגמטים שלא יודעים מאיפה הוא נחת עליהם, ואשתו של השני - ופה הטוויסט - עושה את אח שלו הגדול".
"גדול".
"לוגו עם פונט של גדרות תיל, פרומואים עם הדפס של הדמויות על טלאי צהוב, טיזר של ספירה לאחור שמתחילה, קבל את זה, מהמספר של זוכוביצקי ובירנגר על היד. 50 דקות פרק, ארבעה ברייקים לפרסומות. השיווק כבר עשו פרזנטציה לתנובה והציעו להם חצי דקה. הם קנו 30 שניות בדיוק אחרי שהניצולים יורדים מהמטוס, ואז קאט! – נכנס 'בוא הביתה' והפרסומת ל'קוטג – הגבינה עם הבית'. חוץ מזה יש לנו את הקמפיין החדש של עוף טוב
לשניצלונים".
"שניצלונים?".
"חזק, אה? רק שיר נושא חסר לנו".
"מה, 'אש בעיירה', 'הליכה לקיסריה', 'לכל איש יש שם', שירי שואה וכאלה?".
"שירי גלגלצ וכאלה".
"אולי קובי פרץ? הוא מספר אחת היום".
"יותר בכיוון של טעם של פעם, ארץ ישראל הישנה".
"אה, אשכנזי".
"אנחנו צריכים מישהו בקונצנזוס - לא קונטרוברסיאלי ושלא יעצבן אף אחד".
"קרן פלס!".
"ושיהיה בזול".
"האקס שלה".
"אהבתי ואהבתי מאוד".
"מה בנוגע לקאסט?".
"לא ברור עדיין. זרוק שמות".
"יש אחת בקבוצת הצעירים של תיאטרון החדר, לא ראית כזאת מימיקה מאז מרים ברנשטיין־כהן".
"מי?".
"ברנשטיין־כהן".
"היא כוסית?".
"היא מתה".
"תגיד, אתה אמיתי?! נראה לך שאני אביא לפריים טיים של ערוץ 2 במקום 'האח הגדול' איזו אלמונית מאיזה חדר שיש לה מימיקות של מתה?".
"מה עם הבלונדינית ההיא...".
"איך היא?".
"שחקנית לא רעה".
"איך היא?".
"כוסית".
"נשמע לי טוב. מי עוד?".
"יש את השטנית ההיא, ששיחקה ב...".
"איך היא?".
"שחקנית סבבה...".
"ואיך היא?".
"גם כוסית".
"נשמע לי מעולה. מי עוד?".
"וסנדי בר".
"הופה. אז יש לנו שני ניצולי שואה, בלונדינית, שטנית ושחורה".
"כן".
"אבל לא שחורה שחורה, שחורה כאילו...".
"כן".
benz@haaretz.co.il
תגיות:
בן זילכה