פרשת דרייפוס, זיעזעה את צרפת לפני 110 שנים. משפטו של הקצין היהודי אלפרד דרייפוס - חבר הפיקוד העליון, פטריוט צרפתי ללא דופי, שהואשם והורשע בבגידה בצרפת ונידון למאסר עולם ב"אי השדים", תוך ידיעה ברורה של רוב צמרת הצבא, כולל הרמטכ"ל ושר המלחמה, שאשמתו בדויה ושהאיש חף מפשע לחלוטין.

הפרשה אקטואלית גם היום מפני שגרמה להתפרצות של שנאת יהודים גורפת בארץ הנאורה ביותר באירופה של הימים ההם. פרשת דרייפוס הייתה מאורע מטלטל לגבי יהודים ברחבי העולם. לאור המשפט ותוצאותיו, הם נאלצו לבחון מחדש את מצבם כפרטים וכלאום, ולהכיר בסכנה שנשקפת להם ברחבי היבשת. תיאודור הרצל, שהיה עד ראיה במשפט כשליח של עיתון וינאי, הזדעזע מעוצמת השנאה וההסתה שפשטה כמגפה ברחבי צרפת והגיע להכרה שאין פתרון לבעיית היהודים אלא במדינה עצמאית משלהם. כתוצאה קמה התנועה הציונית, התקיימו הקונגרסים היהודיים, צעירים יהודים החלו לעלות לארץ והשאר ידוע.

יהשוע סובול ואלכס אנסקי מתמקדים באני לא דרייפוס בדמות המרתקת ביותר בפרשה, הקצין המסתורי פרדיננד ואלסן אסתרהאזי, שזייף, הונה, העיד עדות שקר וגרם להרשעתו של דרייפוס בדין. כמו שאמר אוסקר ווילד: "המעלילים בפרשה הזו מעניינים יותר מן הקורבן".

ההצגה היא מסע נוקב בתוך אפילת נפשו של הקצין הכריזמטי אסתרהאזי, הנהנתן, כוכב הסלונים חסר המצפון ואהוב הזונות של פריז, אך שונא אדם ואנטישמי אולטימטיבי. הוא מתרחש בפינת הנואמים ב"הייד פארק" לונדון, כשהוא עומד לבדו על הבמה ושוטח את האמת על פשעיו ומניעיו בפני העוברים והשבים.