סיכום 2006: 5 אלבומים ישראליים מומלצים

יום שני 08 בינואר 2007 01:00 מאת: אסף כהן, עכבר און ליין

פורטיסחרוף חזרו לייצר קלאסיקות, ג'ירפות מצדיקים שבע שנות המתנה ואילן וירצברג מחזיר את הגיטרה לפרונט. כתבה שניה בסדרה

כשהטילו עלי לכתוב על חמשת האלבומים הטובים של 2006 חשבתי שזו משימה קלה, אבל כשניגשתי לבחור אותם מרשימת החדשים שיצאו השנה, הבנתי שהמשימה כמעט בלתי אפשרית.

בשקט בשקט יצאו השנה כמה אלבומים פשוט מצויינים. היה לי קשה להעדיף את ג'ירפות על גבריאל בלחסן, ולכתוב על אמיר לאזרוב, שחלקכם בוודאי מגרדים בראשם ושואלים מי הוא, במקום לכתוב על האלבום המצוין של דן תורן ושליחי הבלוז. בקיצור, לקחתי את רשימת האלבומים שיצאו השנה ודירגתי אותם לפי סדר ההשמעות שלהם בדיסקמן שלי – ואלו חמשת הפייבוריטים שלי לשנת 2006.

פורטיסחרוף – על המשמרת
NMC
את פוטיסחרוף אין צורך להציג. שמם הולך לפניהם כבר קרוב ל-30 שנה. ביחד, לחוד, בחו"ל ובארץ. השנה הם הוציאו אלבום משותף אחרי 16 שנים בנפרד. הסינגל הראשון שיצא, “חדשות מהירח" הרים כמה גבות בקרב הקהל האדוק של הצמד, אבל כשיצא "על המשמרת", לא היה ספק: זה האלבום הטוב של השנה.

נראה שהשניים התגעגעו ליצור יחד וככה קיבלנו כמה יצירות מופת כמו "מועדון החולמים" “להתעורר" ו"בסוף של יום", בצירוף שיר עם הראפר מוקי, שיר בהשתתפות שלומי שבן וקטע אינסטרומנטלי נהדר על שם פרופ' ישעיהו לייבוביץ' ז"ל. זהו אלבום שיישאר איתנו עוד שנים ארוכות.

951 – פלסטיקו
עצמאי
קבוצת 951 היא בעצם המחתרת השקטה של מוזיקת השוליים הישראלית. 951  מורכבת מדורי קצב, אורי איפתי, מלדסי טיראן ואפרת מלר, ועובדת עם אמנים נוספים רבים, ביניהם יזהר אשדות, ברי סחרוף ופיטר רוט.

הקבוצה, המתעסקת הרבה עם וידאו-ארט ואף ארגנה כמה וכמה תחרויות קליפים (עוד לפני שערוץ 24 היה אפילו רעיון) הוציאה השנה את אלבומה השלישי "פלסטיקו" שאותו היא מפיצה בדוכני רחוב ומשווקת מפה לאוזן.

“פלסטיקו" הוא אלבום מאוד אלקטרוני, עם סאונד שמזכיר את האייטיז ונע בין רוק גראנג'י, פופ קליל, רוק מתקדם ועוד מגוון סגנונות. בחרתי באלבום הזה בעיקר בגלל האיכות והתעוזה שבהוצאתו. ואם האלבום הקודם של הקבוצה, "האוסף", הפך לקלאסיקה במושגי מוזיקת שוליים - “פלסטיקו" הוא בהחלט האלבום שמגיע לו לפרוץ את גבולות השוליים ולהגיע גם לקהל הרחב.

ג'ירפות – גג
NMC
ג'ירפות, למרות היותה אחת הלהקות המוכרות בארץ, הוציאה בסך הכל שני אלבומים. הראשון, "משוחח עם כיסא" יצא לפני 7 שנים. השנה, לאחר ציפייה ארוכה, יצא "גג", אלבומם השני.

גם באלבום הזה, כמו בקודמו, ישנם אותם טקסטים הזויים ושירה ברורה, בהבדל אחד. אם באלבום הקודם הנגינה היתה פחות דומיננטית – כאן הלחנים מקבלים מקום של כבוד. בכלל, נראה שגלעד כהנא, שבתקופה שבין האלבומים הוציא שלושה אלבומי סולו (אחד בעברית, אחד באנגלית ואחד אינסטרומנטלי) השתפר בדבר אחד או שניים מבחינה מוזיקלית. הגיטרות נשמעות טוב יותר, כלי ההקשה (בחסות אסי ששון) מדוייקים להפליא, והשלמות נשמעת בכל תו. אפשר להגיד שהיה שווה לחכות שבע שנים לאלבום הזה – ושבהחלט לא נוכל לחכות שבע שנים לאלבום הבא. 

אמיר לאזרוב – לאן שנוביל
הוצאה עצמאית
אמיר לאזרוב הוא האמן הכי טוב שאתם לא מכירים. אחרי שני אלבומים במסגרת להקת "נקודות נעלמות" הוציא לאזרוב את אלבום הסולו הראשון שלו "לאן שנוביל". האלבום הוא אלבום רוק מתקדם, עם נגיעות גראנג', ומטאל.

לאזרוב שם לעצמו מטרה להוציא אלבום ללא שיקולים מסחריים, ועל פי האמונה המוזיקלית שלו – והוא עושה את זה מצוין. בין שירי מחאה, לבלאדות נהדרות, והמון דיסטורשנים ובאס בשילוב קול לא שגרתי – מתגלה לאזרוב כמשורר ומלחין מוצלח במיוחד , ובעיקר כפרפורמר מיוחד במינו. וכל אלה מצטרפים יחד לאחד האלבומים המשובחים ביותר שיצאו בשנים האחרונות.

אילן וירצברג עם טל וייס – בלוז קוסמי
NMC
אחרון אחרון חביב הוא אילן וירצברג. גם וירצברג, כמו לאזרוב, סובל מתסמונת ה"אמן הלא מספיק מוערך". בשלושים שנות פעילותו המוזיקלית הטביע וירצברג את חותמו בהמון פרוייקטים במוזיקה הישראלית, כשבראשם פרוייקט "בציר טוב", בו הלחין והקליט יחד עם שמעון גלבץ שירים של המשוררת יונה וולך ז"ל.

בשנים האחרונות התחזק הרצון של וירצברג להראות כוחו בגיטרה, ולשם כך הוא יצא לסיבוב הופעות בשם "זמן הגיטרות" בו הוא מבצע משיריו בעיבודים מיוחדים לגיטרות חשמליות. האלבום “בלוז קוסמי", שיצא השנה, הוא המשך ישיר לסיבוב ההופעות הזה ומבטא את יכולותיו של וירצברג בגיטרה.

בתקופה בה "גיטרות מכוסחות" נדחקת מעט לפינה על ידי כינורות ופופ שבלוני, מראה וירצברג שהאמנות קודמת לכל וניכר שהלחנים באלבום נועדו בדיוק למטרה זו – לתת לגיטרה את המקום בפרונט. האלבום עצמו מופק היטב, ונהנה מסאונד מאוזן ומקולה המדהים של הזמרת טל וייס, שמשתתפת ברוב שירי האלבום. זהו בלי ספק אחד האלבומים הנועזים והמוצלחים של השנה.