אוכל

עדכנו אותנו




החמישיה הפותחת: הצ'יפס הטוב בתל אביב

יום חמישי 08 בנובמבר 2012 00:19 מאת: רותם מימון, עכבר העיר

מתובלים בויטרינה, שמנמנים בפיקוק, דקיקים ביבנה מונטיפיורי, קלאסיים בבראסרי וביתיים בגסטרו פאב. מנות הצ'יפס הטובות בתל אביב, ומחוצה לה



מי הטוב בעיר? צ'יפס של שושה

(צילום: רותם מימון)

פרסומת

ליד המבורגר, ליד שניצל, ליד בירה או עם חומוס וסלט. העיקרון המנחה של הצ'יפס הוא להיות התוספת האולטימטיבית, אבל לפעמים הוא פשוט גונב את ההצגה. טרם הוכרע הויכוח בין הצרפתים לבלגים בדבר השאלה המהותית - מי המציא אותו קודם. הבלגים טוענים: שהם טיגנו את תפוחי האדמה קודם והגישו אותם יחד עם דגים מטוגנים. לעומתם הצרפתים טוענים כי הם אלו שטיגנו ראשונים את התפודים, מכרו אותם בעגלות כאוכל רחוב ואף העניקו לו את השם והצורה שנפוצו אחר כך בכל העולם. כך או כך, הפופולריות של תפוחי האדמה המטוגנים עשתה לה כנפיים והתפשטה אל כל רחבי אירופה (ואומצה בחום בעיקר בבריטניה) ואל אמריקה, שם נתפסה כאוכל עממי והתיישבה עם הצורך של האמריקאים במזון מהיר. בעולם, אגב, יודעים להבחין בין צ'יפס דק לזה העבה והעניקו להם שמות שונים (French fries הם הדקים, chips הם העבים), כאן בישראל אנחנו נותנים לאלו ולאלו את השם הגנרי - צ'יפס.

» המסעדות הכשרות הטובות בתל אביב
» הטוסטים הטובים בתל אביב
» הקוקטיילים הטובים בתל אביב

על אף שנראה שאפשר להכין צ'יפס בקלות, בחלק ניכר המסעדות תגלו כי מדובר בטיפול רציני. סוד הקסם לצ'יפס טוב מתחיל כבר עם בחירת תפוח האדמה המתאים ביותר לטיגון. בחרת סוג שאינו מתאים? תקבל רצועות לבנבנות ומדלדלות, כשהן ספוגות בשמן. עוד אלמנט מפתח חשוב הוא  אופן הטיגון ורגע ההוצאה המדויק מהשמן. במסע אחר הצ'יפס המושלם דילגנו ברשותכם על מזנוני המזון המהיר, על אף שאנחנו מכירים כמה אנשים שמוכנים להישבע שהצ'יפס האהוב עליהם נמצא דווקא שם.

» איפה אתם אוהבים לאכול צ'יפס? ספרו לנו בתגובות

הנצחי: ויטרינה


אוטוטו תחגוג ויטרינה שנתיים להיווסדה, בהן הצליחה לעשות מהפכה קטנה - לגרום לתל אביב להרגיש שהיא היתה פה תמיד, וגם לפתוח את הארנק בעבור נקניקיות גורמה לא זולות, אך משובחות. הקהל שהגיע לכאן גילה שנקניקיות זה דבר חמוד, אבל הסיבה האמיתית להגיע טמונה בתוספת שכבר הספיקה להפוך לקלאסיקה מודרנית: הצ'יפס.

המנה: 50/50. אחד הדברים הראשונים שעולים לראש כשטועמים לראשונה את הצ'יפס של ויטרינה הוא: "לעזאזל, איך לא חשבנו על זה קודם?" ולטובת אלו שטרם הספיקו לטעום נספר שכשמו כן הוא - חצי טוגני תפוחי אדמה דקים, אך לא דקיקים וחצי צ'יפס בטטה. מה שהופך את הצ'יפס של ויטרינה לכל כך יוצא דופן הוא גרידת הלימון שמפוזרת מעל, יחד עם קצת פטרוזיליה. נכון, זה נשמע צירוף הזוי, אבל כשטועמים – מתאהבים, וחוזרים שוב ושוב. בשורה התחתונה: לא נמאס לנו להגיד שזה הצ'יפס הטוב בתל אביב.

המחיר: 11 שקלים למנה קטנה, 16 שקלים למנה גדולה.

מה להזמין ליד: נכון, באתם לכאן בשביל נקניקיות, אבל מה לעשות שההמבורגר כאן הוא הפתעה אחת גדולה?

ויטרינה - אבן גבירול 54, תל אביב


אחד המוכרים בעיר. צ'יפס של ויטרינה (צילום: רותם מימון)

הכי מושקע: פיקוק


לפני ארבע שנים וחצי נולד הפיקוק - בר שמשלב את ניסיון הבעלים בחיי הלילה של תל אביב ובמטבח שף (ע"ע מסעדת אורקה, עליה השלום). זה לקח מעט מאוד זמן בשביל להבין שלפיקוק לא באים רק בשביל לשתות בירות או וויסקי, אלא בעיקר בגלל שזה אחד הברים עם האוכל הטוב בעיר. התפריט מתרגם וריאציות על אוכל רחוב אורבאני מכל מיני מקומות בעולם בדגש על טוויסט עדכני. לכן לא מפתיע למצוא במקום פלאפל שרימפס, שווארמה טלה, חינקלי ופיצות מעולות וכן - גם צ'יפס.

המנה: צ'יפס. הכיתוב הסגפני בתפריט אינו מסגיר את העובדה שהצ'יפס של המקום נולד באחת ממסעדות השף הטובות שהיו בתל אביב (אורקה) והוא מהמושקעים והטעימים בעיר. את כל פרטי ההכנה לא יספרו לכם, אז רק נגלה שהצ'יפס עובר תהליך ארוך מאוד עד שהוא מגיע לצלחת שלכם. תפוחי האדמה נחתכים ביד, מבושלים ומיובשים היטב וזו נקודת מפתח חשובה לאיכות הצ'יפס. מיד לאחר מכן הם נכנסים לטיגון ראשון קצר ששומר אותם רכים מבפנים. עם ההזמנה הוא מטוגן בפעם השנייה, מה שנותן לו את הקריספיות בחוץ. התוצאה הסופית: הצ'יפס הכי רך ושמנמן שפגשנו, ששם כל צ'יפס דקיק בכיס הקטן.

המחיר: 22 שקלים בנפרד או כמלווה של מנות השניצל, ההמבורגר ועוד.

מה להזמין ליד: אמנם פיצה זה לא משהו שהולך ממש טוב עם צ'יפס, אבל אם אתם כבר בפיקוק אל תפספסו את פיצת ארטישוק וכמהין.

פיקוק - מרמורק 14, תל אביב


רוחה של אורקה שורה עליו. צ'יפס של פיקוק (צילום: רותם מימון)

גרסת השף: יבנה מונטיפיורי


יבנה-מונטיפיורי, גרסת הביסטרו של השף יונתן רושפלד היא אחת ההפתעות הנעימות שפגשנו במסע הנוכחי. אם לפני שנה וחצי התפריט היה מעט מפוזר ומבולגן, כעת ניתן לראות בבירור את הביסטרו. הקו הקולינרי נע בין מטבח צרפתי לאמריקאי קלאסי, עם מנות גדולות ונדיבות ובעיקר - מחירים סבירים מאוד. הפתעה, כבר אמרנו?

המנה: צ'יפס. כיאה לצ'יפס של רושפלד, הכל מוקפד - החל מבחירת תפוח האדמה (מצרי שמאופיין באחוזי סוכר נמוכים) ועד תהליך הביצוע המורכב לא פחות. תפוחי האדמה נחתכים לרצועות דקיקות מאוד, שנשטפות ומתקררות במי קרח כדי שיקבלו  את מעטה הפריכות. לאחר מכן, הרצועות מקבלות שני סבבי טיגון - הראשון בחום נמוך, השני בחום גבוה והתוצאה הסופית לא פחות ממפתיעה: צ'יפס דקיק, מטוגן היטב ומשחק על דרגות הקשיות - חצי רך וחצי קשה עם צבע חום יפהפה.

המחיר: 14 שקלים או כחלק בלתי נפרד מהמנות העיקריות.

מה להזמין ליד: לא פגשתם את השניצל הגדול בתל אביב, עד שלא אכלתם ביבנה מונטיפיורי.

יבנה מונטיפיורי - מונטיפיורי 31, תל אביב


מאסטר צ'יפס. יבנה מונטיפיורי (צילום: רותם מימון)


לבליינים: גסטרופאב


הגסטרופאב הוא אחיו הצעיר והסורר לא פחות של הסושיאל קלאב, עם דרינקים של מוש בודניק והיד הקולינרית של השף מיכאל גרטופסקי, רק בביצוע שכונתי יותר. כך או כך, גסטרופאב ממשיך גם הוא את מגמת השדרוג הקולינרי המבורכת שעוברת על ברים בעיר עם מנות בר טיפוסיות בביצוע מאוד לא טיפוסי.

המנה: צ'יפס ביתי. בינינו, אנחנו לא יודעים באיזה בית מכינים צ'יפס כזה, אבל לא משנה. הצ'יפס חוזר אל שיטת ההכנה המסורתית ואולי זו הסיבה שהוא מזכיר את חטיפי הילדות של פעם, כיוון  שמדובר בצ'יפס מקלות דקיק שקצת קשה להאמין שהוא נחתך ביד. בגלל צורתו הייחודית נולדו סביבו שיטות אכילה שונות: יש מי שמעדיף לאכול אותו בבודדים וכך אפשר לשבת עליו הרבה זמן ויש מי שמעדיף לאכול אותו בקבוצות, צ'יק צ'ק. בשורה התחתונה: כשמתגברים על הנוסטלגיה מגלים צ'יפס קטן, קריספי וממכר ביותר.

המחיר: 22 שקלים.

מה להזמין ליד: קודם כל בירה ואחר כך תפנקו את עצמכם בכריך קורנביף.

גסטרו פאב - יהודה הלוי 58, תל אביב


איך אתם אוכלים? צ'יפס בגסטרו פאב (צילום: רותם מימון)

הקלאסי: בראסרי


מה לא נכתב על בראסרי; שהוא פתוח 24/7, שנולדו לו חקיינים רבים מבית ומחוץ, שהוא היה בין הראשונים לשלב את צרפת עם ניו יורק, שזה ה-מקום לראות ולהיראות, אבל שכחו בדרך לדבר על האוכל, שכל זה לא היה קורה בלעדיו. כמקום הפתוח סביב השעון זה רק מתבקש למצוא פה מנות שיספגו היטב את האלכוהול וירפדו היטב את הקיבה אחרי שתייה הגונה.

המנה: צ'יפס. מעבר להשקעה בכל מנה ומנה, אחד הדברים שמאפיינים את הבראסרי הוא ההגשה הייחודית שבאה לידי ביטוי גם בצ'יפס. בתוך קונוס נייר עיתון מוגשים טוגנים בצבע חום משגע, דקים וקצרים, בעלי מתיקות עדינה שנובעת מסוג תפוח האדמה הספציפי. האיזון מגיע מהתיבול המלוח שלהם, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. בשורה התחתונה: יש סיבה שאנחנו חוזרים אל הצ'יפס הזה שוב ושוב - קוראים לה יציבות.

המחיר: 24 שקלים.

מה להזמין ליד: אם זה נראה כמו אוכל רחוב אמריקאי, זה רק מתבקש להוסיף לו גם המבורגר כזה.

בראסרי - אבן גבירול 70, תל אביב


קלאסיקה. צ'יפס של בראסרי (צילום: רותם מימון)


עוד צ'יפסים שאסור לכם לפספס


שושה - כבר כמעט שנתיים ששושה היא הפתרון הכי טוב להמבורגר בדרך אל הים, כשלא רוצים להתפשר על האיכות. הצ'יפס של המקום נקרא זיג זג (16 שקלים) ובמבט ראשון הוא נראה מוכר, אולי מרשת המזון המהיר ההיא. עם הביס הראשון החשש מתפוגג: מדובר בצ'יפס מצוין, זהוב ויפה עם ההוכחה הניצחת לכך שכשהצ'יפס טוב לא צריך אפילו קטשופ ליד. שווה עצירה.
שושה - בוגרשוב 45, תל אביב


תזגזג אותה. צ'יפס של שושה (צילום: רותם מימון)

גוצ'ה - שיטוט ברמת החי"ל, חוסר זמן ורעב מתקדם הובילו אותנו לעצור בגוצ'ה ולהציץ בתפריט העמידה, בו גילינו שילוב של פיש אנד צ'יפס, וגם את הקונוס טו גו הטוב ביותר. תמורת 15 שקלים מקבלים קונוס יפה ובו צ'יפס בטעם של פעם, לא מתוחכם והכי פשוט בעולם. ההפתעה הגדולה בו היא לא רק הטיגון המדויק, אלא המתיקות הנעימה שלו. התוצאה: צ'יפס כיפי עד מסוכן, כי מי יכול להסתפק בקונוס אחד?
גוצ'ה - הברזל 7, רמת החי"ל, תל אביב


כבר תזמינו עוד אחד. קונוס של גוצ'ה (צילום: רותם מימון)

חומוס אבו דאבי - כמה שניסינו להתחמק מחומוסיות, לא יכולנו לוותר על הצ'יפס המפתיע של אבו דאבי (12 שקלים). למה מפתיע? כי לא ציפינו לזה: אחרי כל כך הרבה צ'יפסים דקים כבר התעורר בנו געגוע לצ'יפס עבה, שכיף לנגוס בו, גם אם הוא מותיר תחושה מעט שמנונית אחרי. הצ'יפס של אבו דאבי תפס אותנו לא מוכנים - חתיכות גדולות ולא אחידות של רצועות תפוחי האדמה שיצרות צ'יפס טרי, עבה ורך ויחד עם זאת לא שומני ועם קריספיות מתבקשת.
חומוס אבו דאבי - קינג ג'ורג' 81, תל אביב


יה מאן. צ'יפס של אבו דאבי (צילום: רותם מימון)

אוונגרד - כיאה לדיינר אמריקאי במלוא מובן המילה, באוונגרד תמצאו שני סוגי צ'יפס:  אחד עם גבינה מקסיקנית מעל והשני, המוצלח יותר, הוא צ'יפס בתיבול קייג'ון. את הצ'יפס מכינים בשיטה הבלגית (קודם מטגנים בשמן קר, אחר כך בשמן חם) ואז מתבלים בתערובת התבלינים. היתרון הגדול של הצ'יפס הזה הוא גודל הרצועות. עוד קצת תיבול והוא היה צ'יפס נפלא.
אוונגרד - הברזל 3, רמת החי"ל, תל אביב


ספייסי. צ'יפס של אוונגרד (צילום: רותם מימון)

פורטר אנד סאנס - בבר הבירה הגדול בארץ  אפשר למצוא כמה מנות שהצ'יפס הוא חלק בלתי נפרד מהן. אבל הצ'יפס הזה הכניס אותנו לקונפליקט: הוא עשוי עם קליפת תפוח האדמה, ומפאת גודל הפלחים, טעם הקליפות מורגש ודומיננטי יחסית. חלקנו אהב וחלקנו קצת פחות. גם מבחינת המרקם זהו צ'יפס מהסוג הפריך פחות, אבל הנגיסות שלו מושלמת.
פורטר אנד סאנס - הארבעה 14, תל אביב


עם או בלי קליפה? צי'פס של פורטר אנד סאנס (צילום: רותם מימון)


הצ'יפס הטוב מחוץ לתל אביב


מרינדו בנמל - ברור לנו מאוד שלא תסעו עד הכנרת רק בשביל לאכול צ'יפס, אבל אם כבר אתם מטיילים באזור ומתחשק לכם מסעדת בשרים מצוינת ולא מאוד יקרה, מרינדו היא פתרון טוב מאוד, והצ'יפס הוא בונוס. למרות שימליצו לכם ללכת על תפוח אדמה אפוי, בקשו את הצ'יפס העגול - רצועות תפוח אדמה עגולות לשם שינוי (ורק על זה מגיע נקודות) ודקות במידה הנכונה. כשטועמים מתחשק פתאום שכל המקומות יגישו צ'יפס כזה.
מרינדו בנמל - עין גב


פורטרהאוס - כל אחד יודע שישראלים לא יכולים בלי צ'יפס ליד הבשר שלהם. גם השף יוסי אסרף הבין זאת ולכן בין שלל התוספות שיציעו לכם ליד הסטייקים, המלצה שלנו היא: אל תוותרו על הצ'יפס השמנמן. מלבנים ארוכים, עשויים בדרגת טיגון מושלמת עם קצוות חרוכים היטב גרמו לנו למצוא את עצמנו מתרכזים בהם ומבקשים עוד תוספת.
פורטרהאוס - דרך בני דרור 8, תל מונד


אש! מסעדת פורטרהאוס (צילום: דניאל  צ'צ'יק)

פישנצ'יפס - מי צריך ים בירושלים, כשיש כאלה דגים? פישנצ'יפס זו כנראה ההפתעה הכי כיפית והכי לא שייכת לשוק מחנה יהודה. גאון מי שחשב על למקם כאן את הדוכן הזה, שמצליח להביא דגים מטוגנים מעולים וצ'יפס שלוקח אותם בהליכה - הרצועות בחלקן ארוכות ובחלקן קצרות, אך אינן דקות. לכולן צבע זהוב יפה ורכות נפלאה שמסתיימת בדיוק בקצוות מטוגנים שאי אפשר להפסיק לנשנש. המקום הטוב ביותר לעצירה למי שמיצה כבר את כל האוכל הביתי-עדתי בשוק.
פישנצ'יפס - האגוז 12, ירושלים


דיקסי - מסעדת הבשר התל אביבית חנכה אחות צעירה שכבר מוכיחה את עצמה כמוקד עלייה לרגל לתושבי ראשון והסביבה. הצ'יפס של דיקסי יותר מזכיר בצורתו פוטטוס מאשר רצועות תפוחי אדמה דקיקות ופריכות, וטעמו המשובח נובע משילוב של הקרום הפציח יחד עם מרקם פריך בפנים. אל תפספסו.
דיקסי - הכרמל 20, ראשון לציון


לא רק הום פרייז. דיקסי (צילום: רותם מימון)

סמי וסוסו - בין כל המסעדות הטרנדיות ומסעדות הבשר, הגיע הזמן לאיזו מסעדה ותיקה באמת. סמי וסוסו היא מסעדה רומנית בלב באר שבע שהוקמה ב-1970 עם קבב שהוא מהטובים בארץ, ללא כל תחרות. לצד הקבב רצוי להזמין את הצ'יפס העבה עד שמנמן, שהוא אמנם פשוט, אבל פשוט נפלא.
סמי וסוסו - רמב"ם 12, באר שבע





תגיות: אוונגרד - רמת החייל, בראסרי, גוצ'ה - רמת החי"ל, גסטרופאב, דיקסי - ראשון לציון, ויטרינה, חומוס אבו דאבי, יבנה מונטיפיורי, יונתן רושפלד, מסעדת סמי וסוסו, מסעדת פורטרהאוס, מרינדו בנמל, פורטר אנד סאנס, פיקוק בר, פישאנדצ'יפס, רותם מימון, שושה שף

(30 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5