חמישה גברים והזיה אחת

יום שני 03 במרץ 2008 07:33 מאת: רותה קופפר, גלריה, הארץ

"חמישה גברים וחתונה", שעולה השבוע בערוץ 10, היא בכלל לא קומדיה רומנטית. כך טוען הבמאי שרוצה שתזזו באי נוחות על הכיסא

עזרא דגן יושב במדבר ומנסה לנעוץ מזלג בעוף שנעלם. התמונה הזאת, מתוך תוכנית הילדים "רגע עם דודלי" משנות ה-70, היא "אימג' מטורף, כזה שלא היה עובר היום", אומר ערן קולירין, בן 34. קולירין, במאי הסדרה החדשה "חמישה גברים וחתונה", העולה ביום רביעי בערוץ 10, זוכר היטב את הקטע הזה - גם מכיוון שהוא הפחיד אותו משום מה כילד, וגם כי הוא חש שבסדרה החדשה שלו מהדהדת "השטותניקיות של הז'אנר הלא ברור ההוא".

נטורליזם הוא משהו של השנים האחרונות בארץ, אומר קולירין. הוא מודע לכך כי גם הוא תרם למגמה, בתחום הטלוויזיה לפחות, עם "שבתות וחגים", שלה כתב את התסריט. לעומת זאת, "נסים אלוני, אפרים קישון, שבי גביזון - אני חושב הסינתזה בין הרובד הריאליסטי לרובד הסוריאליסטי היא משהו יותר מכונן בקולנוע ובטלוויזיה הישראליים", הוא אומר. "לכן הכי אהבתי את העונה השלישית של 'בת ים-ניו יורק'", שנטתה לסוריאליזם. לשם גם התכוון לקחת את הסדרה החדשה שלו, שביים עם אריק רוטשטיין וכתב עם שי כנות.

את כל זה הוא מסביר בפגישה שהתקיימה לפני כשבוע, כמה שעות אחרי שידור טקס האוסקר ההוליוודי. הוא לא צפה בו. "בחיים לא הפסדתי שעות שינה בשביל לראות משהו בטלוויזיה", הוא אומר. וחוץ מזה, "האוסקר נורא משעמם". קולירין - במאי "ביקור התזמורת", שאמור היה לייצג את ישראל בטקס זה, ונפסל כמעט ברגע האחרון משום שלא דיבר מספיק בשפה זרה - עייף כבר מלדבר על העניין הזה. והוא גם נהנה מ"בופור".

זה לא כבר היה באירופה ובארצות הברית, לקידום סרטו. אילו שאלות הרבו לשאול אותו? הוא נשאל כעת. "מאיפה הגיע הרעיון? מה האספקט הפוליטי? איך היה ללהק?" הן שאלות שזכורות לו מכל הראיונות העיתונאיים. "בז'נבה שאל אותי עיתונאי, 'האם בדידות מופצת בעולם טוב יותר מאהבה?'"

ומה ענית?

"בדיעבד, אני חושב שכן", הוא אומר.

שיבוש ציפיות

הסדרה של קולירין נקראה בתחילה "13 ימים" והשתנתה לא מעט בתהליך העבודה, אם כי עברה פחות גלגולים מ"ביקור התזמורת". הבחירה של ערוץ 10 לקרוא לה בשם המשומש "חמישה גברים וחתונה", הנשמע כמו תרגום גרוע של מפיצים לסרט קולנוע עם שם מחוכם באנגלית, יוצרת ציפיות מוטעות. בשל הדמיון לשם הסרט הבריטי "ארבע חתונות ולוויה אחת", ומכיוון שהסדרה עוסקת בחתונות, בזוגות ובאהבה, נדמה כי מדובר בקומדיה רומנטית.

"זה מפתח לא נכון, או לפחות לא הפריזמה היחידה לראות את הסדרה", רומז קולירין לדעתו על הצגתה של הסדרה כקומדיה רומנטית. הוא גם נרתע מההשוואתה ל"רמזור", סדרה על שלושה גברים וחתונה, שעולה כמעט במקביל בערוץ 2, ובה מגלם ניר לוי את אותה דמות שהוא מגלם ב"חמישה גברים". "זאת לא סדרת צחוקים, פיצוחים ובירות", אומר קולירין. "יש בה אדם לחוץ, שמרגיש שהחיים סוגרים עליו. היא אמורה להיות סדרה אנושית שדוק של הומור אבסורדי משוך עליה. כל אחד מהפרקים הוא יום בחייו, ובכל אחד מצבו מחריף. מתחולל בהם מין מחול שדים, שקשה למצוא את הדרך חזרה ממנו.

גיבור הסדרה הוא יאיר (יחזקאל לזרוב), שעומד להתחתן. ברבנות הוא רואה תמונה של אהובה לשעבר, שעומדת גם היא להתחתן, והוא מחליט לעצור אותה ואת עצמו. ככל שהסדרה מתקדמת לא ברור אם שרון - האהובה - קיימת או שהיא פרי דמיונו הקודח, מעין סמל לכל הטוב שהוא כביכול מוותר עליו. הסדרה גולשת להזיה מוזרה, שבה בין היתר מכונית האמר נוסעת ברוורס, מועכת רכב שבו יושבים הגיבור ואחד מחבריו, וממשיכה בדרכה.

"זו בכלל לא סדרה רומנטית, להיפך, היא מנוכרת", מחדד הבמאי. "היריעה יותר רחבה. היא על איש שחייו מתפרקים מתוך מצוד אחר משהו שהוא עצמו לא יודע מהו. זה יוצר אסקלציה לעולם תלוש וסוריאליסטי, כמו הזיה".

אחד הרגעים האהובים עליו במיוחד מתרחש בפרק הראשון, כאשר יאיר פוגש במקרה מורה שלו מבית ספר היסודי ואומר לה: "אמרת לנו להאמין בעצמנו, ניסיתי וזה לא הלך".

מפונק, אנושי

קולירין הוא ידען מהסוג האוטודידקטי (השקוע כעת בכל כתבי עגנון), אדם שחושב על כל פרט (עד כדי חשיבת יתר, כך נדמה) ורגיש. למרות הצלחתו המפוארת - שלושה פרסים בקאן, ושבחים מקיר לקיר על "ביקור התזמורת" בישראל ובחו"ל ("אם לא הייתי זוכה בפרסים בקאן, הסרט היה מתקבל כאן הרבה פחות טוב", הוא מעריך) - הוא מצליח לשקוע במרה שחורה כשמתברר לו שנכתב על הסרט משהו שלילי שלא ידע עליו עד כה; בת שיחו התנדבה משום מה לעדכן אותו.

קולירין מזדהה במידה רבה עם גיבור הסדרה

שלו: "יאיר מפונק, מרוכז בעצמו בצורה בלתי נסבלת. כל הזמן מרגיש שמגיע לו יותר. הוא בניסיון נואש להשתחרר מהבינוניות" - ניסיון שעליו הוא גם נענש. לקולירין עצמו "יש הרבה ציניות כלפי החלום הזה על היציאה מבינוניות וכלפי זה שכולם מדוכאים מסביב". העובדה שיאיר פוגע באהובתו ללא סיבה מוצדקת, מחליט ברגע האחרון שהוא לא רוצה להתחתן, מקטר ללא סיבה, סובל מקצועי, מקבל החלטות שגויות, מכניס את עצמו לסיטואציות לא נכונות - כל אלה הופכים אותו לאנושי בעיני קולירין. "אני אוהב את זה שלא יודעים איך לאכול אותו, שזזים באי נוחות על הכיסא בזמן הצפייה", הוא אומר.

סיפור קטן שקולירין מספר מעיד שיש בסיס להזדהות. בשיא ההצלחה של "ביקור התזמורת" צילצל אליו הבמאי הסרבי אמיר קוסטריצה, בכבודו ובעצמו, והזמין אותו עם סרטו לכפר שלו בסרביה להקרנה פרטית, יחד עם "הרומני והטורקי", כדברי קוסטריצה - כריסטיאן מונגיו, במאי "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים" ופאטי אקין במאי "קצה גן עדן". "נעשה פסטיבל, יהיה נחמד", הציע קוסטריצה.

"הכפר הוא שטח בשמורת טבע בסרביה, אירוח כיד המלך, ממגנט אותך, נורא, נורא מרגש", אומר קולירין, אבל כשהגיע היה מבולבל, חש אבוד ובעיקר רעב. "הגעתי לכפר, זה נראה כמו צימרים בגליל, לא הספקתי להחליף לכסף המקומי בשדה התעופה, לא הבנתי איפה אני אמור לאכול. נכנסתי לכנסייה מעץ, בדיוק קראתי אז את 'סיפור פשוט', זה נראה לי לא טוב, הרגשתי כלוא".

כלא הפרברים

בתחילת הפרק הראשון בסדרה, יאיר רואה דירה פוטנציאלית לו ולאהובתו. הוא מרגיש מחנק ויוצא מהבניין, אבל מכיוון שהבניין הפרברי דומה כל כך לכל שכניו, הוא לא מוצא את הדירה. תחתיה הוא נתקל בדירה אחרת, המספקת לו בבואה של מי שהוא עלול להיות אם ימשיך בדרך זו - אדם שנראה כלוא במבצרו וכמו קורא לעזרה. זו סצינה חשובה במיוחד לקולירין, שבסרט עתידי היה רוצה "לעסוק בארכיטקטורה של הפרברים". הוא עוד לא ממש יודע לנסח זאת, ומשתמש בעיקר בדימויים: "אחי גר ברמת החי"ל. אנחנו הולכים ל'ברבורגר' - מקומות גדולים, רעש מטורף, בחוץ חונים הג'יפים וכל הבשר הזה. אני לא צמחוני, אבל מה זה כל הבשר הזה".

"הפחדים של יאיר קיימים בעולם", אומר קולירין על גיבור הסדרה שלו. "ההבדל היחיד ביני לבין יאיר זה שהוא הולך לבדוק אם מה שמספרים עליו בטלוויזיה אמיתי - הפיקציה התסריטאית הזאת על קיומה של אפשרות להיחלץ", הוא אומר. קולירין למעשה לא כל כך יודע מה מספרים בטלוויזיה. הוא אומנם כותב לה - "שבתות וחגים", פרקים לעונה הראשונה של "בטיפול" וכעת "חמישה גברים" - אבל הוא אינו צופה אדוק. הוא מאמין "שחשוב להביא דברים מחוץ לדיסציפלינה של הטלוויזיה, אחרת אתה רק משחזר את האיקונוגרפיה. אתה יכול לשאוב השראה מספרים ומוזיקה". למשל עגנון ("זה ממש ממכר. עוד ארבעה, חמישה ספרים אגמור את כל הכתבים"), גא'ז ("לרגעים אני מבין את זה") וחזנות ("זה פועם לך בדם, מהדהד כמשהו מוכר").

הצב והעקרב

יש עוד דמויות בסדרה מלבד יאיר (יחזקאל לזרוב, שמגלם אותו, מופיע לגמרי במקרה בבית הקפה התל-אביבי שבו מתקיים הראיון ממש בסמוך לרגע שבו קולירין מדבר על ההזדהות עם הדמות ועל כך שלא ברור מה אמת ומה לא בסדרה, מחבק אותו ונעלם). גנם (ארז בן הרוש), הוא מעין יוצא הודו מסטול, המוכן לספוג את היחסים הפתוחים שזוגתו (מאיה מרון) כופה עליו אך רק היא מנצלת אותם. יניב (מיקי גבע), נשוי ואב לילד, חושד שאשתו לילך (רותי בורנשטיין) בוגדת בו, ולכן עוקב אחריה ומצלם אותה. וג'וני (סמי הורי), הדמות המוקצנת ביותר, הוא החבר של שרון, אהובתו לשעבר של יאיר, איש עשיר, מצ'ואיסט נושא נשק וחובב טנגו.

"הדמות של סמי עסוקה בחיים שלא היו לה", אומר קולירין, ומציין גם את דמותה של דאנה איבגי, שמבטאת בקול את ההרהור הזה. "כל הזמן אני רואה פה בטלוויזיה שכולם מבלים עם כולם. עיר החטאים, קוקאין...", היא אומרת בפרק השלישי של הסדרה. "כבר יומיים אני מסתובבת ככה ואיפה זה? רק עצבות אני רואה". גם קולירין רוצה לחשוף את הפיקציה ולפיה כולם נהנים כל הזמן. "אנחנו הרי סוסים שמובלים לגורל שלנו עם שני מחסומים בצדי העיניים, המתווים לנו את הדרך", הוא אומר.

את תאופיק מ"ביקור התזמורת" קל יותר לחבב מאשר את יאיר העסוק בעצמו.

"זה כי מקבלים את תאופיק מפרספקטיבה של סוף הסיפור, ואת יאיר פוגשים בסדרה רק בתחילת הסיפור. תאופיק הוא איש מאוד קשה, לא נחמד, המוביל את התזמורת לאבדון. הוא מדכא את חאלד. בסוף הסרט הוא מגיע להבנה מתוך תנועה דרמטית. הוא לא עובר תהליך כי זאת עוד פיקציה תסריטאית - אף אחד לא באמת עובר תהליכים.

"אני אוהב לספר לסטודנטים שלי לתסריטאות את הסיפור של עודד בורלא על הצב והעקרב שאני קורא לילד שלי", הוא מוסיף. "העקרב כל הזמן אומר, 'אני אעקוץ אותך, אני אצבוט אותך'. הוא פוגש בצב, שאומר לו שהוא חצוף. העקרב מבין שהוא לא יכול לעקוץ את הצב בגלל השריון העבה שלו. אם זה היה סתם סיפור גרוע עם סוף טוב, הוא היה מסתיים ב'מאז העקרב לא צבט יותר'. בסיפור הזה הוא ממשיך לומר, 'פנו דרך, אצבוט ואעקוץ', וממשיך בדרכו, והצב נשאר במקומו, בתוך ביתו. העקרב לא השתנה, לא היו תהליכים, רק הפרספקטיבה השתנתה".