מדינה על ריטלין
יום שישי 14 באוגוסט 2009 02:55 מאת: ירון פריד, הארץ
אם תשאלו את דנה וייס, גם לכם יש הפרעת קשב סופר טרנדית שאינכם יודעים עליה. מה שהופך אתכם לקהל המושלם לתכנית שבקושי מדגדגת את קצה קצהו של הנושא המורכב
הפרעת קשב. וייס נביאת זעם
הפרעת קשב - מדינה באבחון, ערוץ 2 21:00
נו, אז זה סביבתי או תורשתי? פתולוגי או פסיכולוגי? זה מידבק? זה נושך? זה שמור אקסקלוסיבית למפורסמים ומצליחנים, או שגם מוכרי גלידה יכולים להתקבל למועדון היוקרתי? בואו להתאבחן גם אתם, מה אכפת לכם? זה לא כאילו שיש משהו מעניין יותר באותו זמן בשבע מאות הערוצים האחרים הזמינים לכם. או שאולי דווקא יש?
הפרעת קשב - קווים (עצבניים) לדמותה. אפילו דנה וייס מודה שמחשבותיה נודדות לפעמים בשבתה בג'יפ עד כדי פספוס הפנייה הרצויה. ואם בצמרות הג'יפ נפלה שלהבת ריטלין, מה יגידו אזובי הג'יפה?
המוח של דנה ספקטור, לדבריה, הוא "כמו קוף כזה שקופץ מעץ לעץ". אפשר בבקשה לקחת הביתה קוף דומה? ותארזו לי למתנה, תודה.
זה קרה גם לאילנה גור ("הייתי בטוחה שאני בסדר וכל האחרים לא בסדר". תמיד נקודת מוצא טובה) והיא בנתה מזה מוזיאון. זה תקף גם את אברי גלעד, והוא עקף בסיבוב את ארז טל, אז מה רע, בעצם?
הפרק הראשון בסדרה לא הצליח, וכנראה גם לא ניסה, להעלים את הפן הסקסי של התופעה האופנתית, אבל לא דילג על הצד המדכדך. ילד שמעיד על עצמו "לפני הריטלין הייתי סתם ילד גרוע", וילד אחר (בתקציר אירועי השבוע הבא) שאומר בקלילות, כלאחר יד: "בוא נגיד שאם לא הייתי לוקח כדורים, בסוף זה היה מגיע לקבירת מישהו". אמא'לה! קבירת מישהו במובן קבירתו בעודו בחיים? או קבירה של מישהו מת, כלומר, זה היה נגמר ברצח? כל האפשרויות מדאיגות וכל הילדים החשודים בהפרעה ושוברים את לב הוריהם בלי להתכוון, אומללים באותה מידה. אולי גם לבילבי היתה הפרעת קשב? ולתום סויר? ואמיל והבלשים? אם כן, איך הם, ומיליוני ילדים בני דורם, שרדו אותה? אולי במקרה הזה בורות ובריחה (מהתמודדות) הן ברכה?
הדס שטייף מגל"צ, עוד קורבן שהצליח לא רע למרות (ואולי בזכות?) ההפרעה, הבטיחה לאחת האמהות שהתרופה האידיאלית היא חום ותמיכה. בדיוק כמו במחזה החשוב "distracted" שעלה בניו יורק באביב האחרון, ושבסופו מגלים ההורים שחיבוק אחד פשוט והקשבה אמיתית לבנם מופרע הקשב יכולים לעשות עבודה של אלף יצרני כימיקלים וסוללות מומחים. בעידן הזאפינג שבו "מצוין הוא הטוב החדש", כהגדרת האם במחזה ההוא, שיציאה מהבית פירושה מתקפת גירויים מסוכנת והישארות בבית היא פורענות פוטנציאלית גרועה עוד יותר ("אינטרנט מביא סרטן", כלשון הכרזות החרדיות שהגיעו עד למהדורת החדשות שלפני התוכנית), כל אחד מאתנו הוא פצצת הפרעות מתקתקת, כלומר אחלה קהל לתוכניות כאלו, שיכולות רק לדגדג את קצה קצהו של הנושא בכל זיתיות (ברור) בעריכה, סקר לחיזוק ("12 אחוזים נוהגים לאבד חפצים להאמצעים הידועים: קמצוץ של הפחדה, תזעתים קרובות מאוד". הלם ביציע) וידוענים לקישוט. הכל צפוי וההפרעה נתונה.
תגיות:
דנה וייס,
הפרעות קשב,
הפרעת קשב,
ירון פריד,
מדינה באבחון