הישרדות: אין רחמים על טיפשים
יום ראשון 23 במרץ 2008 00:53 מאת: גדי להב, עכבר העיר און ליין
גדי להב מנתח את העלילה הפוליטית הסבוכה של "הישרדות" והפעם: רחמים על דן שסובל את הגנון אבל שום רחמים על יעל - הכתובת היתה על הקיר
גוליבר בארץ הגמדים - דן מנו
הישרדות, שבת ב-21:00, ערוץ 10
המודחת: יעל (סטודנטית לקולנוע), הקרבן הראשון של "חמשת המופלאים".
"עליכם לדעת אפוא ששניים הם סוגי המאבק: האחד באמצעות חוקים והאחר באמצעות כוח. האחד מתאים לאדם והשני לחיות. אבל הואיל ופעמים רבות אין די בראשון – רצוי לפנות אל השני".
ניקולו מקיאבלי, הנסיך
לפעמים, בזמן שאני בוהה ב"הישרדות", חולפת לי מחשבה מהתלת לאיזה שניה או שתיים, שאולי בכל זאת, מישהו מחבורת האימפוטנטים שמסביב לדן מנו יגלה לפתע את כוח הגברא שלו. אבל אז מגיע איזה אתגר כוח כפול כמו זה מאתמול ומציג את המציאות כפי שהיא: גוליבר במדינת הגמדים, מכבי תל אביב ב"ליגת העל". זה לא שהם לא רוצים, הם פשוט לא מסוגלים. אחד אחרי השני הוא חיסל אותם אתמול, בלי למצמץ בכלל, בעוד הם מקיזים (ובעיקר מקיזות) זו את דמו של זה. ואנחנו מדברים על דן מנו – 57 ק"ג כפי שגילה לנו הפרק שעבר. אבל מה לעשות, זה פשוט לא כוחות.
הניצחון בכוח הכפול היה חשוב כהבהרה לכולם מי מנווט את המשחק הזה, אבל גם בלעדיו דן לא היה נשלח לאי המתים. אם יעל או משה היו זוכים באתגר – נעמה היתה הולכת, אם נעמה או מרינה היו זוכות – גורלה של יעל לא היה משתנה. וזה מה שמדהים – דן הגיע למצב שהוא, ללא חסינות, אפילו לא מועמד להדחה. את כולם הוא שיכנע שהם רוצים אותו לצידם בגמר, ואין סיבה שזה ישתנה בפרק הבא. הוא פשוט צריך לבחור עם מי הוא רוצה לעלות לגמר.
הדבר היחיד שיכול לקחת את ההגה מהידיים של דן הוא שתי התפתחויות בחוקי המשחק: הראשונה, חזרתו של נעם למשחק – אם הוא חוזר ישר לגמר, או שלב אחד קודם. והשניה – העובדה שהמושבעים מחליטים גם מי עולה לגמר (ולא רק מי זוכה). אין לחברי סבאנה יותר מדי סנטימנטים לדן, אבל יש כאלו שיש להם עוד פחות סנטימנטים אליהם. בגלל זה מומלץ לדן לשמור את משה במשחק. ובלי קשר, ככל שהוא זוכה ביותר תחרויות וככל שהוא מנהיג יותר את המשחק, הוא הופך בעיניהם ל"ראוי" יותר. המושבעים הם כמונו הצופים: מעריכים את יכולותיו - ובזים לכל השאר.
ובאמת, קצת רחמים על דן שהוא צריך לבלות עוד ימים ארוכים עם הגנון שמסביבו. כמה דמעות! כמה בכיות! כמה היעלבויות! הגננת הוא הרביץ לי, הגננת הוא ירק עלי, הגננת הוא זרק עלי קרטיב. חלאס. די. וכל זה מלווה בהתנהלות פוליטית שאין להגדיר אותה אלא כאוננות.
הנציגה האולטימטיבית של החידלון הזה היא גם זו ששילמה אתמול את המחיר – יעל. אבל על הבחורה הזו - שהיכולת הפוליטית שלה שניה בעליבותה רק לרוח הלחימה שלה – אין צורך אפילו לרחם. הכתובת היתה על הקיר, ועל טיפשים אין רחמים. ועל העובדה שהיא בשוק מכך שדן רימה אותה, לא נותר אלא להפנות אותה שוב למקיאבלי: "בני האדם הם כל כך פתיים וכל כך מצייתים לצרכים המיידיים, שמי שמרמה ימצא תמיד את מי שיניח שירמו אותו".