לילה

עדכנו אותנו




ביי גיא: גיא גרבר תרגם את שיברון הלב שלו לסיתיסייזר ומכונת תופים

יום שישי 14 בספטמבר 2012 08:00 מאת: איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר

גיא גרבר נפרד מארוסתו הספרדייה והוציא מזה אלבום פרידה קלאבי בסדרה של פאבריק. איתמר הנדלמן סמית תפס אותו לשיחה על אהבה ומוזיקה



גיא גרבר

(צילום: טוד אורן)

פרסומת

איך הולכת המימרה הצרפתית הזו: "לומר שלום זה למות מעט"? ובכן, במקרה של גיא גרבר, זה אומר אלבום טכנו והאוס לסדרה של פאבריק; כמעט לכל כוכב פופ־רוק גדול יש אלבום שפרידה מבן/בת הזוג היתה הרקע ליצירתו: מ־"Rumors" המופתי של פליטווד מאק ועד היצירה פורצת הדרך "808 & Heartbreak" של קניה ווסט, עולם המוזיקה הפופולרית ידע כמה וכמה לבבות שבורים שתורגמו לאקורדים או סינקופות. אבל, שעה שרוב האמנים הלוקים בתסמונת "ורתר הצעיר" בדרך כלל מותחים את ייסורי האהבה שלהם על מיתרי הניילון של פנדר סטרטקוסטר כזו או אחרת ומדביקים לזה גם איזו מנטרה בלוזית נוסח "למה היא עזבה אותי?" (או "למה עזבתי אותה?"), אצל אמן המוזיקה האלקטרונית גיא גרבר טראומת הפרידה תורגמה לסינתיסייזר ומכונת תופים. קניה ווסט אמנם קרא לאלבום־המבוסס־פרידה שלו על שם מכונת התופים האייטיזית 808 ושאף לצליל מינימליסטי יותר, אבל היה חייב, מטבע הדברים, להכביר במילים (בכל זאת, הוא ראפר, ואלה, כידוע, לא סותמים ת'פה). גיא גרבר, מאידך, ביטא את הכאב והחרדה רק מבעד לשכבה דקה של צלילים מעט מתכתיים.

דדליין זה דדליין


פאבריק, מועדון לילה סמוך לשוק הבשר של סמיתפילדס, ברובע איזלינגטון, לונדון, נפתח ב־1999 ונחשב מיום היווסדו לאחד המועדונים הטובים בעולם (ב־2007 הוא קטף את המקום הראשון ברשימת "100 המועדונים הטובים בעולם" של די.ג'יי מגזין). מנובמבר 2001 החל המועדון בסדרה חודשית של אלבומי אוסף ממוספרים שהדי.ג'ייז הנחשבים בסצנה העולמית עשו להם את המיקס. גלריית האמנים שמיקססו אלבום לפאבריק כוללת נפילים כמו קרל קרייג ודריק קרטר או שמות חמים כמו ג'יימי ג'ונס ודאמיין לאזרוס שהרגע יצאו מתנור האפייה הדיגיטלי.

ביוני האחרון יצא פאבריק מספר 64, אלבום מיקס של הישראלי גיא גרבר (38). אבל, להבדיל מרוב האמנים האחרים שהופיעו בסדרה לפניו, גרבר בחר להכניס למיקס רק קטעים שהוא עצמו הפיק ("הפיק" הוראתו  "כתב" או "הלחין" בתרגום לעברית). גרבר לא הסתפק רק בכבוד הגדול שחלקו לו (הסדרה של פאבריק היא סוג של נכס צאן ברזל בעולם המוזיקה האלקטרונית) אלא אף הגיש להם יצירה שלמה, מעין גרסה קלאברית של "אלבום קונספט". רק שלושה אמנים אחרים בסדרה עשו זאת לפניו (ריקרדו וילאלובוס, עומר-S ושקלטון). הסיפור הזה מדגים היטב את קנה המידה של המותג "גיא גרבר".
בשתיים בלילה אנחנו תופסים זה את זה לשיחת סקייפ שתימשך עד חמש בבוקר. לא ראיתי את גרבר שלוש־ארבע שנים, אבל אחרי שתי דקות השיחה הלילית הזו נראית עניין טבעי לחלוטין.


זרוק ודפוק באל.איי. גיא גרבר (צילום: טוד אורן)

איפה אני תופס אותך עכשיו?
"בעיקרון אני גר באל.איי, אבל ברגע זה ממש אני בברלין ומחר אני טס מכאן לסינגפור וממשיך משם ליפן...".

אתה לא גר במדריד יותר?
"לא, עזבתי את מדריד בינואר בערך. הייתי מאורס, אבל אז היו לנו הרבה הרבה הרבה אקשנים ו...".

היית מאורס לבחורה ממדריד?
"כן, הייתי מאורס, בגלל זה עברתי לשם ויחד עברנו לאל.איי, אבל היתה לנו מריבה מטורפת וזה נגמר, אבל עדיין, באיזשהו מקום, הייתי מאוהב בה. ידעתי שאני מחויב להוציא אלבום בפאבריק. הרעיון המקורי התבסס על ההופעה שלי, אבל הקונספט הזה לא התאים למה שהרגשתי באותו רגע. לא התאימה לי האווירה המועדונית הזו. זו היתה אחת התקופות הקשות בחיי, אבל מצד שני יש לי עבודה ולא יכולתי להניח דברים בצד. כשאתה עובד על אלבום שלך הדד ליין גמיש, אבל לא עם מוסד כמו פאבריק. אצלם יש דדליינים שהם מתכוונים אליהם כי ברגע שאתה סיימת נכנס האמן הבא אחריך. פאבריק גם הבהירו לי שאם אני לא עומד בדדליין שלהם, אני מסומן אצלם באיקס ולא תהיה לי עוד הזדמנות, הם ממש אמרו את זה, אתה מבין? עכשיו אני, בתוך כל המשבר הזה, צריך לשבת ולהוציא אלבום לפאבריק".

אלבום פרידה קלאבי:

ללכת עם הכאב


עכשיו אני מבין למה החלטת להכניס לאלבום של פאבריק רק טרקים של עצמך. זו החלטה די אמיצה, לא?
"הרעיון המקורי, כאמור, היה שאני אעשה קומפיליישן המבוסס על החומרים שאני מנגן בהופעה, אבל היום הדברים השתנו. היום, כשאתה עושה די.ג'יי קומפיליישן זה נחמד ואנשים אולי יקנו את זה, אבל מחר הם ימשיכו הלאה. אני רציתי לעשות משהו אחר, משהו שיגרום לדיבור על זה. ואל תשכח שהסדרה הזו כל כך נחשבת שאין טעם לבזבז את ההזדמנות הזו. גם לא הוצאתי אלבום הרבה זמן ונוצר מצב שהיתה לי הרבה מוזיקה שלא ממש התאימה לדברים שאני עובד עליהם עכשיו, ככה שתחת הטייטל הזה של פאבריק יכולתי להכניס דברים שלא שחררתי קודם ושיותר מתאימים לאווירת מסיבה. עכשיו, כשכבר התיישבתי לעבוד על זה, הטירוף השתלט על החיים שלי והקטעים שתכננתי להשתמש בהם במקור ממש לא התאימו למצב הרוח שלי באותו רגע. אז אמרתי לעצמי 'אתה יודע מה? במקום להתעלם מהכאב, בוא פשוט נלך עם זה'. וזה היה טריקי, אתה יודע. בסופו של דבר זה מיקס של מועדון שלא אמור להיות יותר מדי מלנכולי, אבל מבחינתי רציתי לעשות אלבום פרידה. אתה יודע, במסורת הזו של אלבומי פרידה כמו האלבום של ספירטואליזד או ההוא של בק או הראשון של בון אייבר. אז מצאתי איזו דרך לשמור על הקלאביות של זה, אבל גם להכניס לשם את כל מה שעובר עלי. ונכון, אין בזה מילים, אבל מי שמכיר אותי, מי שבסצנה שלי, יודע בדיוק מה עובר עלי ואיך זה מתבטא במוזיקה. סיפרתי פה את כל הסיפור, את הכעס, את הכאב, את הצד הרומנטי. וזהו, היה לי חודש וחצי לכתוב את כל זה. הלחץ היה אדיר. גם לא הוצאתי משהו כבר הרבה זמן ואנשים מצפים למשהו ממך ובעבודה על אלבום אתה לא מקליט רק כמה קטעים אלא מקליט הרבה ואז בוחר מתוך זה, ורציתי שזה יהיה משהו שהוא לגמרי שלי ואישי, אבל גם הייתי מחויב לקטע המועדוני של פאבריק - לא יכולתי פתאום להביא להם שירים עם גיטרה. בקיצור, היה לחץ אדיר. ממש פחדתי שאני לא מצליח לסיים את זה בזמן וגם לא ידעתי איך בכלל אני עובר את כל התקופה הזו מבחינה רגשית, אתה יודע...". 

לא באמת די.ג'יי


אני מכיר את גרבר היכרות תל אביבית חפיפניקית כזו, אולי 15 שנה. יצא לנו להיתקל זה בזה באינספור מועדונים, מסיבות ואירועים תל אביבים שונים. מעולם לא היינו חברים קרובים, אבל עד כמה שידוע לי תמיד היו שם כבוד והערכה הדדיים ותמיד היינו נחמדים זה לזה. אני זוכר את גרבר מופיע במועדונים שונים עם הרכבים שונים, כמעט גוף אורגני בנוף האנדרגראונד של תל אביב. אני זוכר את גרבר מופיע בפטיש, לפני כעשור בערך, עם אחד מהרכבי האלקטרו שלו, קוקוביט, ואז, כמעט בן לילה, הדבר הבא שאני שומע עליו זה שהוא אמן מוביל בסצנה האלקטרונית העולמית עם עדת מעריצים שכוללת את שון "פאף דדי" קומבס (מי שמוכרח יכול לקרוא לו פי דידי).

מול 3,000 איש בשטוטגרט:

איך זה קרה לך, כל ההצלחה הבינלאומית הזו? זה די מדהים לא?
"גם אותי זה מדהים. איך זה קרה?", אומר וצוחק, "גם אני שואל את עצמי את אותה שאלה. הייתי מנגן במועדונים בתל אביב. על אף שמעולם לא ראיתי בעצמי חלק מהסצנה הזו, עיקר האנשים שבאתי איתם במגע היו בקטע של פרוגרסיב. גם לא רציתי לשלוח את הטרקים שלי ללייבלים של פרוגרסיב, אז בשלב מסוים פתחתי לייבל של עצמי. עכשיו, כשמגיע די.ג'יי לארץ, הוא לוקח קטעים שהוא אוהב. די.ג'ייז מהסצנה הגרמנית לקחו קטעים שלי ואמרו שאני צריך לשלוח לקוקונס, הלייבל של סוון וואט. לקח בערך שלוש שנים עד שעשיתי את זה בסוף. שלחתי להם כמה טרקים עם הערה: הטרקים המסומנים באדום לא מוצעים למכירה, רק להקשבה. אבל הם חזרו אלי ורצו דווקא את הקטעים שאמרתי שאני אוציא בלייבל שלי. זה היה מין רגע כזה בחיים של אמן שבו הוא צריך לעשות את הבחירה הנכונה. ותאמין לי, עשיתי הרבה מאד טעויות בחיי, אבל כאן עשיתי את הבחירה הנכונה: מכרתי להם את הקטעים. סוון ואט, אחד השמות הכי חשובים בסצנה האלקטרונית, כזה שאנשים כמו ריצ'י (הוטין, "פלסטיקמן"; אה"ס) עוברים לדום כשהוא חולף על פניהם, פרש עלי את חסותו. הוא החתים אותי בלייבל שלו והזמין אותי לתקלט איתו במועדון בשטוטגרט. אתה מבין? אני, בגרמניה, מול 3,000 איש שהרגע הקשיבו לאגדה חיה, ואז סוון עוצר את המוזיקה בסוף הסט שלו ואומר להם 'יש כאן חבר טוב שלי מישראל, גיא גרבר, ואני רוצה שתקשיבו לו. הוא עושה אחלה מוזיקה'. עם כל החרדות שלי - איך אני פאקינג בכלל עולה לנגן אחרי סוון ואט - היתה בסופו של דבר מסיבה מדהימה ומאותו רגע החיים שלי השתנו". 

ומה התוכניות לעתיד הקרוב?
"אלבום עם קלאריין נורת מהאינדי פוטפרינטס. זה יהיה אלבום עם טקסטים ושירה וכלים חיים. אני לא באמת די.ג'יי, אתה יודע. אני מוזיקאי".





תגיות: איתמר הנדלמן סמית

(18 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • לונדוני 29/09/2012 04:23:04

  • קשקשן 26/09/2012 02:19:31

  • דעראט 18/09/2012 17:16:09

  • גיטריסט, מה לעשות.. 14/09/2012 04:35:16