כשרק אוחצ’ות מרימות לך: למה הומואים מקדשים את הקיטשי והפתטי?

יום שבת 04 באוגוסט 2012 10:00 מאת: לולה קידר, עכבר העיר

מסיבות גייז הן הבית החם של כל מי שהוא קצת קיטש, קצת פאתט וקצת האז בין. אנחנו מקבלים את זה כמעט כמו אקסיומה תרבותית. אבל למה זה קורה בעצם?


טראש עם מודעות עצמית. שר

(צילום: איי.פי)

פרסומת

איפה עוד תמצאו את מיכל ינאי או את שריף הילד הדרוזי בהופעה חיה, מוקפים מעריצים נלהבים שכבר מזמן לא רואים ערוץ הילדים? הליינים אריסה, דונה מרטין, דרעק והגלאמורמה מוכיחים: מסיבות גייז הן הבית החם של כל מי שהוא קצת קיטש, קצת פאתט וקצת האז בין, ונזכיר כאן רק את ירדנה ארזי, צביקה פיק ואתי לוי. אנחנו מקבלים את זה כמעט כמו אקסיומה תרבותית. אבל היי, למה זה קורה בעצם?

“הומואים לא מקדשים את הקיטשי והפתטי; זו סטיגמה נלוזה ודי גסה, שמשרתת את ההומופובים ואת אלו שרוצים להציג הומואים כיצורים ילדותיים, אוויליים, מסכנים ומוכי גורל”, טוען ד”ר גלעד פדבה, מרצה לתרבות פופ, קולנוע ומיניות בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב ובמכללת בית ברל, “הצגתם כמי שנמשכים לקיטש באה לומר שמדובר באנשים לא אינטליגנטים, ולחזק את הסטיגמה שלהם כסוטים. יש הבדל בין ההערצה של קיטש כקיטש ובין התייחסות לקיטש כמשאב תרבותי באופן מודע. יהיה פוגעני לומר שהומואים נמשכים לקיטש מעצם היותם הומואים; זה קשקוש. מדובר בדעה קדומה ובבורות”.


מסיבות גייז הן הבית החם שלה. ירדנה ארזי (צילום: דניאל צ'צ'יק)

פרחות עם אג’נדה


ההבדל בין טעמו המזעזע והמודעות העצמית האירונית של ההיפסטר המצוי ובין זה של ההומו המצוי נעוץ בשורשיה הענפים של התרבות ההומואית ובמערכת היחסים שלה עם המושג קאמפ – אחיו הגדול והפחות מביך של המושג קיטש. כלומר, המשיכה של התרבות הקווירית לתיאטרליות, לצבעוניות, לססגוניות, לחגיגיות, להגזמה ולהפרזה אינה משיכה לטראש, אלא לקאמפ, מסביר פדבה: “השימוש בקיטש כסוג של התנגדות לסדר ההטרו נורמטיבי הקשיח, הוא בעצם כלי לביטוי עצמי. ליין מסיבות כמו הגלאם או רמה, שבאמת חוגג את הקיטש, לא חוגג אותו ממקום של אווילות, אלא ממקום מושכל ומתוחכם מאוד, שאומר ‘בואו נחגוג את כל מה שהעולם ההטרוסקסואלי לא מרשה לעצמו ליהנות ממנו. בואו נחגוג את האפשרות להיות נוצצים ומוזהבים ומסנוורים וגדולים מהחיים, בלי שאף אחד יקרא לנו קוקסינל’”.

מדבריו של פדבה משתמע שרוב ההומואים הם אינטלקטואלים אורבניים צוננים מבחוץ ופרחות מועדונים מצויות מבפנים – פרחות עם אג’נדה. עם זאת, יש לזכור שגם במה שתרבות המיינסטרים מוכרת כתרבות גאה תמיד יש עודף של קיטש, טראש ורדידות תהומית, ובאופן ההדדי הזה הפך הטראש במרוצת השנים לשם נרדף לתרבות ההומואית.

אבל האמת היא שהפיכת המונח גיי למקבילה לזבל אינה חדשה ואינה שונה בהרבה מתפיסותיהם של תיאורטיקנים ליברלים שדווקא מתים על הקהילה ועל הזבל שהיא מייצרת וצורכת. התיאורטיקנית הקווירית סוזן סונטאג כתבה בסיקסטיז את המאמר “Notes on Camp”, שבו תיארה כיצד הומואים מכוננים לעצמם מעמד דרך המיומנות בהפקת סגנון מסוים. כישרונם למצוא חן וערך בסרטים גרועים, בדמויות לא אמינות ובמוזיקה מזעזעת ששאר החברה מסמנת כשוליים, וולגריים וטראשיים, הוא האסנס של הקאמפ. ההצהרה הקאמפית המובהקת ביותר, כתבה סונטאג, היא “זה איום כל כך שזה נפלא”.
“הצבעים החזקים והשמחים משדרים אווירה של כיף, וזה הופך את הכל לקליל יותר”, מסביר אמרי קלמן, מבעלי השפגט וליין הדרעק, “כל דבר שמכניסים לקונטקסט של קיטש ומוסיפים לו ורוד נעשה קל יותר לעיכול. זה לא בא ממקום של ציניות מבחינתי. זה מקל את ההתמודדות עם נושאים כמו שיווק מסיבת גייז, שמעצם היותה מסיבת גייז, מבחינת ההיסטוריה של זה, קשורה במשהו סודי ואסור. השימוש בקיטש הופך את זה להומוריסטי. מעבר לזה, מוטיבים של קיטש משוחררים יותר מבחינה מינית ומגדרית. אפילו דמויות כמו אריק ובנץ או עבודות של לשפל הן קיטשיות עד כדי כך שהן חסרות מיניות. יש בזה משהו נורא פתוח ופרוץ, והקיטש מאפשר את האפקט המשחרר הזה”.


זה איום כל כך שזה נפלא. ברברה סטרייסנד (צילום: איי.פי)

זה לא קיטש, זה נוסטלגיה


חלק מרכזי בתרבות ההומואית המודרנית מוקדש לרגע שבו טראש הופך לשיק: מהרדידות הפסיאודו־טיפולית של “טאץ’ עליז לסטרייט שיעיז” ועד לממלכתיות המפוקפקת של האירוויזיון. כל אותם דברים שבאופן מתנשא קמעה נחשבים ל”דברים של הומואים”, נוטים להיות טראשיים. לא מפתיע אם כן שאחד הליינים המצליחים בסצנה נקרא על שם דונה מרטין: כישורי המשחק המפוקפקים של טורי ספלינג בלטו אפילו בתוך המוצר הנחות “בברלי הילס 90210”, ותדמיתה כילדה עשירה שלא מוצאת את מקומה על המרקע ומחוצה לו שבתה את לב מעריציה העליזים בזמן ששאר הצופים חטפו בחילה בכל פעם שהפציעה לצד קלי או ברנדה.

יונתן ונונו, בעלי הליין דונה מרטין, טוען שאין הבדל בין הגישה שלו ובין התורה הסטרייטית־היפסטרית המקדשת גם היא את הנוסטלגיה המגוחכת של הניינטיז, לדוגמה. “דונה מרטין הוא ליין ניינטיז”, הוא אומר, “וההופעות בליין סובבות סביב מה שהיה גדול אז. את מיכל ינאי מאוד אהבתי כילד, ולכן הבאנו אותה. המסיבות שלי ללא ספק סוגדות לקיטש ולטראש, אבל המשיכה המרכזית היא לנוסטלגיה. הקיטש בא מתוך הנוסטלגיה, כי כשהיינו ילדים היינו קיטשיים. מכיוון שאני הומו, הקהל שאני מכיר מורכב מהומואים ומייצר רוב הומואי במסיבות, אבל בהתחלה חצי ואפילו יותר מזה היו סטרייטים. הם הרי הקשיבו לאותם דברים כשהיו קטנים ולא ברחו בגלל המוזיקה, אלא כי התחילו להגיע המון הומואים. אני לא מוצא הבדל בין הקיטש בנוסטלגיה למיכל ינאי ובין נוסטלגיה לכוכב כדורגל שהערצת כילד. אני לא רואה את הליין כמסיבות קיטש; אני רואה אותו כמסיבות נוסטלגיה. אני כן קורץ לטראש כי זה יותר מצחיק ומשמח, אבל אני חושב שזה בא לצחוק על הקיטש”.

צוחקות על הקיטש? מיכל ינאי וחברות:

מלכת הדראג טלולה בונה דווקא מוצאת הבדל בין טראש סטרייטי לטראש הומואי, שזיקתו לנוסטלגיה היא פונקציה משנית. “אני מתעסק בטראש וקיטש”, הוא אומר, “טראש מסמל את מה שנמצא בשוליים, ופעם, בעבר הלא רחוק, גם אנחנו היינו בשוליים. אני חושב שאין הומו או לסבית אחד או אחת שלא היו בשלב מסוים בחייהן חריגים ולא מקובלים. משהו בעיסוק בטראש הופך אותם למגניבים, ואת הקיטש למשהו שהוא שלנו. הומואים מפתחים הומור פנימי מסוים מאוד. הם יכולים לבוא לראות את מיכל ינאי, אבל הם לא באמת באים בשביל לראות את מיכל ינאי - הם באים לצחוק על זה”.

עצם הפיזוז של גברים בוגרים לשיריה של מיכל ינאי או ירדנה ארזי בז לקודים של התנהגות גברית מקובלת, וכיום יש מקום לזה רק במסיבות גייז. למעשה, האהדה למה שמקוטלג “גיי” על פי הקידוד התרבותי הרווח, מאפשר להומואים לזהות זה את זה. עם הזמן הם התרגלו לתקשר את מאווייהם האסורים דרך אהדתם ללייזה מינלי, לג’ודי גרלנד, לדונה מרטין, למרגול או למיכל ינאי. “הומואים זה קיטש”, מסכם יותם פפו, מבעלי הליין אריסה, “קיטש הוא אובר־צבעוני ואובר־מעוצב, ומצד שני מודע לעצמו מאוד, כמו הומואים. הרי בלי מודעות עצמית הומואים לא אוהבים טראש - זה סתם מחריד”.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(7 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 17/05/2014 15:09:05

  • 13/08/2012 09:35:34

  • 05/08/2012 14:03:33

  • 04/08/2012 17:22:46

  • 04/08/2012 14:48:07

  • 04/08/2012 14:47:12

  • 04/08/2012 13:54:10

  • 04/08/2012 12:44:43

  • 04/08/2012 12:22:42