לילה

עדכנו אותנו




רצח אב במאהל: האם ברוטשילד ייוולד דור חדש של ישראלים?

יום שישי 29 ביולי 2011 00:00 מאת: אלון עידן, עכבר העיר

בין תל אביב לכיכר תחריר מצא אלון עידן אנשים שמנסים לברר את הזהות שלהם, ושלא מוכנים יותר להיות יצורים שרק מגיבים לכוח שפועל עליהם



קרקע פוריה להתחדשות. מחאת האוהלים

(צילום: מוטי קמחי)

פרסומת

1.לא מעט פעמים בחיי חשדתי שאני מחשבה של מישהו אחר. שהמילים שלי הן רק שכפול, אולי וריאציה, בעיקר התנגדות, למילים של מישהו אחר.
מי זה המישהו האחר, שאלתי. שמתי לב שאני מופעל כנגד משהו או מישהו. שאיני יוצר מציאות משל עצמי, אלא נוצר דרך מציאות שמובאת לפתחי. שאני למעשה תגובה. לא תמיד הבנתי מדוע אני תגובה. ובכלל, תגובה למי, תגובה למה. לקחתי בחשבון את העובדה שנולדתי לאבא ולאמא (ולסביבה) שפעלו ודיברו. ושאת הפעולות שלהם, כמו גם את המילים שלהם, הפנמתי לתוכי תוך כדי שכחה, מבלי שאהיה מסוגל להפרידן מעל עצמי בהמשך החיים.
בשלב מוקדם יחסית אף הבנתי ש"אני" זו מילה שמשמעותה היא "לא רק אני". לעתים "אנחנו". לפעמים "אתם".

בשלב מתקדם יותר התברר שזו הבנה בעלת ערך מוגבל, שימושית בעיקר ברגעים סטריליים של קיום: כי בכל פעם שמופיע רגש, תחושה, לחץ – "אני" הופך מוצק, בלתי אמצעי, משוכנע בעצמו, בקיומו היחידאי, מבטל את האפשרות שהוא מערבב בתוכו אנשים אחרים, שהחדירו לתוכו תכנים וצורות מבלי שהבחין בכך. בכל פעם שהעולם מגרה, "אני" נהיה אלים.

2.להיות מחשבה של מישהו אחר זה לשאת תסכול. משום שהקיום שלך אינו בטוח בקיומו; ומשום שהוא מבקש להשיל מעל עצמו קיומים אחרים שחוסמים אותו; ומשום שהוא לא מצליח לזהות את הקיומים האחרים שמעורבבים בתוכו.
אבל גרעין התסכול טמון ברצון מרכזי שאינו ממומש: הקיום שלך מבקש להיות סיבת הדברים ולא תגובה על הדברים (מי רוצה להיזכר כטוקבק שנמשך 80 שנה?). לכך נדרש פתרון יסודי שאינו מופיע במנגנון הנוכחי של "אני".

3.לא נותר אלא לפתח מודעות. כלומר, להרחיב את "אני". לנתח כל מילה ופעולה כדי למנוע מהלך אוטומטי של תגובה. כדי לא להיות מחשבה של מישהו אחר צריך לשים לב לכל פעולה שאינה שלך, לכל מילה שאינה שלך, לכל רסיס תודעה שאינו שלך.

הרעיון: ברגע שתבחין בווירוס שהוחדר פנימה, תוכל להכחיד אותו (על ידי אי שימוש לאורך זמן). את "אני" צריך לשנות על ידי כך שנכיר אותו לפרטיו. לאחר שנשליך ממנו את מה שאינו "אני", נמשיך הלאה (אם יישאר משהו. לא מובטח).

4.המודעות מאפשרת בקרה ושליטה תמורת ביטול הבלתי אמצעיות, הטבעיות, החייתיות. אדם שבוחר לנטר את עצמו כדי להבין מי הוא בדיוק (תהייה: האם הוא בכלל בוחר?), ראוי שייקח בחשבון את העונש: הגליה של ממש מהמיידיות של ההוויה.
כלומר: אם בכל פעם שתרצה לומר משהו, תשאל את עצמך אם זה משהו שלך. ואם בכל פעם שתהגה את המשהו הזה, תתהה אם ההגייה הזאת שלך או שמא של אבא שלך. ואם בכל פעם שתרצה לפעול באופן מסוים, תתהה אם זה באמת אתה שרוצה לפעול באופן המסוים הזה. ואם בכל פעם שתרצה, תתהה אם זו רצייה שלך. בקיצור, אם בכל פעם שתחיה תיאלץ להשהות את החיים שלך כדי לברר אם הם אכן שלך – חייך יהפכו איטיים יותר, קשים יותר, מבלבלים יותר. גם אם מדויקים יותר.

5.הקורבן העיקרי היא "החוויה". כלומר, היכולת לחוות את העולם מבלי לעצור. מה שנקרא "לחיות". זה קורבן שמעטים יכולים לעמוד בו, משום שהוא עלול להפחית את העונג המושג מסיפוקים חושיים מרכזיים (יחסי מין כמובן, אבל גם ראייה, שמיעה, טעם וכו'). העונג מופחת משום שבין הרושם החיצוני (עולם) לתחושה המיידית מתווסף קיר בשם תודעה וההתנגשות בו גורמת להאטת זרימת החומר המענג. המחשבה אודות המחשבה הופכת אותך לכבד. לזקן. לעתים למת. השאלה היא עד כמה אינך רוצה להיות תגובה של מישהו אחר.

6.המחאות האלה – ברוטשילד, בכיכר תחריר, בספרד - עשויות להיתפס כתגובות. אבל הן לא. הן ניצנים ראשונים של הכרה בהיותנו תגובות. בהיותנו מחשבה של מישהו אחר. בהיותנו רפלקס מותנה של כוח עלום. המחאות האלה הן תחילתה של מודעות. הן ההחלטה להשיל מעל עצמנו את המילים שאינן שלנו; את הפעולות שאינן פעולותינו; את המחשבות שאינן מחשבותינו. התחלה בלבד.

המאבק אינו על דיור ואינו על קוטג'. זה ניסיון מבורך לרצח אב. רצח אב שאמור היה להתבצע לפני שנים רבות, אבל משום אחיזתו האגרסיבית בתודעה, לא איפשר לנו להבחין בכך שהוא לא הפתרון אלא הבעיה. ה"אב" הוא כל מה ששולט בנו, כל מה שמעלינו, כל "ראש" שמקדים את גופנו: ראשי השלטון, ראשי המשק, ראשי האקדמיה. וכל יתר הראשים. גם הראש שלנו עצמו (כלומר התודעה הישנה).

7.שימו לב למתנגדי המחאה: כל אלו ש"אביהם" עדיין שולט בתודעתם. ידועים גם כ"שמרנים". "שמרנים", משום קנאותם לשמור על השלשלאות שמחברות בינם לבין הדור הקודם, בינם לבין המחשבה הקודמת. מקדשים את המסורת, את האמונה, את הדת. כלומר, את היעדר היכולת להתנהל באופן עצמאי בחלל חשוך, ריק, נטול גדרות. הם מבקשים לדחות או לבטל את רצח המוכר. גם אם המוכר אינו טוב עבורם.

שמרנות היא פחד. פחד מסתיר עצמו בעזרת כוחנות. כוחנות מתמוססת אל מול עקביות. עקביות היא תולדה של מודעות. מודעות היא ההסכמה לדחות סיפוקים (לחוות עונג מוחלש) כדי לברר זהות.

האם ברוטשילד ייוולד דור חדש של ישראלים?





(27 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • דניאל 06/08/2011 11:30:37

  • 04/08/2011 02:32:42

  • אלון 31/07/2011 00:17:23

  • ייוולד כמו במצרים 30/07/2011 17:49:18

  • תמר 30/07/2011 17:48:54

  • עדן 30/07/2011 17:38:20

  • דן 30/07/2011 16:03:57

  • מאיר 30/07/2011 15:53:11

  • תומר 30/07/2011 15:09:28

  • רוני 30/07/2011 15:03:03

  • אזוב שבקיר 30/07/2011 13:59:34

  • חזק מאוד 30/07/2011 13:50:54

  • פעם הייתי "סוציאליסט"... 30/07/2011 13:34:37

  • למה רק ברוטשילד? 30/07/2011 13:13:41

  • שגיב 30/07/2011 13:13:26

  • דרורהנאור מרמת גן 30/07/2011 12:49:29

  • Bob Zimerman 30/07/2011 12:33:38

  • נוהר 30/07/2011 12:12:13

  • אוסי 30/07/2011 12:00:31

  • נביא הזעם....! 30/07/2011 11:47:45

  • יגאל גודקוב 30/07/2011 11:44:46

  • פרידריך 30/07/2011 11:16:45

  • כסיף 30/07/2011 11:09:45

  • קורא 30/07/2011 11:06:45

  • תודעה מתפתחת 30/07/2011 10:55:33

  • תודה 30/07/2011 10:42:32

  • בועתיים 30/07/2011 09:52:16