תירוץ טוב לפרסם תמונה של חזה חשוף
יום שני 30 ביוני 2008 11:11 מאת: תמרה שרייבר, עכבר העיר און ליין
הדי ג'יי ניקי בלוצ'י עלתה אתמול לעמדה בלי חולצה. האם הגימיק השיווקי הזה שוביניסטי או פשוט מוצלח?
אתמול (שני) ניגנה באירוע מסחרי בתל אביב ניקי בלוצ'י, תקליטנית ויוצרת מוסיקה אלקטרונית אוורירית וסוחפת. ילידת הונגריה בהווה, וספורטאית ושחקנית פורנו בעבר. בלוצ'י משווקת את מרכולה בעזרת גימיק קד"מ בנאלי ואפקטיבי כאחד- "עירום חלקי", כלומר, מדי הופעה המורכבים בעיקר מג'ינס או תחתונים. בדרך כלל אינה מצניעה את חלק גופה העליון. לעיתים היא מכסה את פטמותיה בגאפר טייפ, אולי בהשראת צו האופנה שמכתיבה הצנזורה. המסיבה, קודש למכירת סבון נוזלי "לגבר" (למרות שממקלחות עבר של הח"מ ניתן ללמוד כי המוצר דווקא אינו מחולל שינוי מהותי בזהות המגדר או מעודד צמיחת אשכים שעירים) מתהדרת בתואר "האירוע המלוכלך של השנה".
אין שום סיבה לבצע בניקי בלוצ'י, היוצרת, המבצעת, האישה, נתיחה שלא בהסכמה. אין מחסור בדוברות הטוענות בשער כי להורות לנשים היכן וכיצד לעבוד, ליצור, להגות ולעשות סקס זה פמיניסטי ומשחרר. אין הצדקה ליטול את החירות לבקר או לדברר את האופן שבו בחרה ניקי בלוצ'י להתפרנס ולהתפרסם. האם היינו נדרשים לסיבתה ומשמעותה של קריירת סופרת, זמר, שועת היי-טק, או מנכ"ל תאגיד שמוכר להודים זרעי אורז עקרים בפטנט רשום? וודאי שלא. את אלו מקובל לשאול בנימוס "איך עשית את זה?" לא "מה גרם לך לעשות את זה?".
תחת זאת אפשר להציע עסקת חליפין - יחסי ציבור לאמנית בידור ולמוצר צריכה תמורת ניצול טכניקת שיווק המותג "ניקי בלוצ'י" והמותג שמסתייע בה לצורך חדירה לשוק המקומי בכדי לתהות מדוע טכניקת שיווק כזו עובדת, מה זה אומר עלינו, ולמה זה מסריח. יש לקוות שמדובר בסחר הוגן.
ניקי בלוצ'י מופיעה "חצי עירומה". המהומה שמקימים סביב עירום נובעת בראש ובראשונה מתפיסתו כסקסי. אבל העירום לבדו אינו סקסי. הוא פיזי. גוף. לכולנו יש כזה, כל הזמן. עירום ויחסי אישות מקושרים זה לזה בשל עיקרון הבעילה-בעלות. זאת משום שהאופן שבו נתפסים מין ומיניות קשור קשר הדוק ליחסי רכוש וצריכה בין הבועל-בעלים - בדרך כלל זכר סטרייט - לנבעלת הממוזערת לתפקיד נותנת השירות או החפץ הנחשק עצמו - בעיקר אישה או זכר מחופצן.
כדי להגדיר ולשמר בעלות יש להציב גדרות חשמליות, חקיקה וצבא מסביב למי - ההופך בכך ל"מה" - ששלך ולא שלה, שלהם או שלנו. בגדים בתפיסתם כהכרח חברתי-מוסרי, ולא כאמצעי הגנה מפגעי מזג האוויר, סרפדים ויתושים, הם חלק מאותו מערך הגנה על רכוש. הם מגדירים את חוסר הנגישות והקיימות של הגוף למי שאינם בעליו החוקי בקונטקסט מיני - וילידות המקום-גוף הזה אינן אמורות לטעון תואר אדוני הארץ - ומתווים את קווי ההפרדה בין חלקי הגוף הנחשבים למקדמי תאווה/תועבה לאלו שאינם כאלו, ואת צורתם המועדפת של הראשונים על הפיאודל התורן.
סקס, לעומת זאת, הוא ניצוץ הדדי בין אנשים. תקשורת. רגע קצר או ארוך במהלכו אנחנו רואות ומציירות בצבעים עזים את עצמנו ואת האדם או הדימוי המיני המסוים שבחר/ה להציג, חוות ונחווים כיצורים מעוררים ללא גבולות.
קשה מאוד ללכוד לאלף ולרתום משיכה אנושית. אפילו סרסור הצמרת, השוק החופשי, יתקשה להוציא אלמנט חמקמק וסורר שכזה לעבוד בכביש או בטלויזיה. ככה לא מוכרים סבון נוזלי. לכן בתפיסתה הקפיטליסטית סקסיות היא אובייקט משיש - אברים קטועים מרחפים בחשכת הטאבו ה"מטונף", או גוף/מכונית/פריט אופנה שיעשו אותנו נסיך/ה. סקסיות הזוכה להכרה, התרה ועידוד מצד השיטה הקפיטליסטית היא אך ורק הגרסה המתועשת ומעובדת למוצר שניתן לפרוט לגורמיו ולמכור בכך וכך חתיכות עבור סכום כזה וכזה. אין בה זכר לאורגניות.
לו הייתה ניקי בלוצ'י חיה ופועלת בעולם נטול מדינות לאום, היררכיה, תפקידי מגדר, רכוש פרטי, רעב, אונס, מלחמה תאגידים וגזענות, הייתה יכולה להתפשט או להתלבש כראות עיניה בלי שהיה הדבר פועל לטובתה או לרעתה. היא אינה חיה בעולם שכזה. אבל גם בעולמנו אנו, אין דבר בינה לבין "לכלוך" - למעט מכבסת הדימויים שמוציאה גם את "טרי פויזן", ההרכב האלקטרו- פארודי הישראלי המופיע באירוע "4 בחורות פרובוקטיביות וסרסור מוזיקלי עם כריזמה רצחנית". יותר מכך, עירום וסקסיות כאחד יכולים להיות חתרנים כשהם נמלטים מבין כתלי כלאם. לכן לו הייתה ניקי בלוצ'י אמנית מחאה מגולחת כרבולת ובריאת בשר שעל חזה מקועקעת הסיסמה "דופקת את הפטריארכיה", למשל, גדול היה הפיתוי להכתיר את הופעתה כאקט רדיקלי. זאת בתנאי שהייתה מסרבת להשכיר את שירותיה לחברת מוצרי טיפוח, גם אם זו הייתה מאמצת בהתלהבות את ה"רדיקל שיק" כדימוי צעיר, תוסס ומזיע.
ניקי בלוצ'י היא די.ג'יי ומפיקה ממדינה מזרח אירופאית ענייה המוציאה לחם מן הארץ על פי הנהלים, הכללים והכלים של שיטה כלכלית-פוליטית אטומה, אכזרית ואווילית שאינה מכירה כלל בעצם קיומם של יצורים אנושיים ובמורכבות ומופלאות האינטראקציה ביניהם. קפיטליזם ופטריארכיה מחלקים אותנו לגברים ונשים, צרכנים וסחורות. נשים רוכשות מוצרים כדי לקבל גושפנקה של נשים "אמיתיות". גברים רוכשים מוצרים כדי להרגיש גברים אמיתיים. גברים ונשים רוכשים את האשליה שביכולתם לרכוש נשים אמיתיות וגברים אמיתיים כדי להרגיש גברים אמיתיים ונשים אמיתיות. אחוז גדול יותר של הגברים ממוצבים כצרכנים, לא סחורות, משום שיש בידיהם יותר משאבים. ניקי בלוצ'י מוכרת תקליטים, הופעות וחסויות על ידי שיווק האשליה כי לחשוק בניקי בלוצ'י מעלה את ערך השוק של הרוכשים כרטיס למועדון או דיסק וגורם לגברים לרוץ לקנות סבון בבקבוקון.
טקסט העוסק במיתוגה של ניקי בלוצ'י סוחר במניות הכשר - הוא תירוץ מצוין לפרסם תמונה של אישה צעירה ובלונדינית לבושה בגאפר טייפ תוך נזיפה באנשים שכל מה שמעניין אותם זה לראות אישה צעירה ובלונדינית לבושה בגאפר טייפ. תמונה כזו מוכרת נהדר. סבון, עיתון, או אתר.