עכברי ברים: טאפאס אחד העם בתל אביב

יום חמישי 11 בפברואר 2010 08:00 מאת: נועם אבידן-סלע, עכבר העיר תל אביב

אין כמו ישיבה בטאפאס אחד העם בשביל לתהות על טרנד הטאפאס בר - סגנונו, קהלו ואיכויותיו האמנותיות

כיוון שנתאחר לו החברמן המבריזן, ולא התחשק לי להיכנס בגפי לטאפאס אחד העם, בר הטאפאס החדש של השף הגדול יונתן רושפלד, התיישבתי בקור המצמית על מדרגות הבניין ממול והתבוננתי. היה קרוב לחצות וארבע צ'פצ'ולות המנהלות קריירה מסדר גודל בינוני יצאו לחשכה מדלתות המוסד המואר אל החניון ליד שהבר מפעיל (בתשלום) לרווחת פטרוניו. לא שתיים ולא שלוש מהן – ארבעתן לבשו טייטס שחורים ומגפי עקב גבוהים המגיעים עד הברך – הצעקה האחרונה, כמדומה, בתחום אופנת הצ'פצ'ולה־בעלת־קריירה־בינונית־מחפשת־בעל. עכשיו, תשמעו – אפילו אם זה היה הבגד הכי יפה בעולם – איזו צורה תהיה לבגד הזה כשארבעתכן לובשות בדיוק אותו הדבר? נכון, לא תהיה לזה צורה. ובינינו, זה לא שטייטס ומגפי עקב עד הברך הם שיא היופי: למעשה הם גורמים לכן להיראות (ולהישמע) כמו להק של סוסים בדהרה מתונה. ולא שיש לי משהו נגד סוסים. יש שאומרים שזו חיה אצילה.

יש נטייה פופולרית, בארץ ובעולם, להתייחס לשפים גדולים כאל אמנים, כלומר - כיוון שהם עושים את מה שהם עושים במקוריות, תעוזה, שאפתנות ומיומנות כה גבוהות, מדובר כבר במלאכת אמן. אני לא ממש שותף לגישה הזאת, אבל אם כבר, אז אפשר לבחון את טאפאס אחד העם באופן שבו נבחן ציור, נאמר. כלומר, כל אחד יכול לצייר ציור יפה, אבל באמנות צריך גם לקפוץ החוצה מתוך כל היופי הזה משהו נוסף – משמעות, נאמר. משהו שמפגיש אותך עם עצמך או עם העולם שסביבך באופן שעד עכשיו לא הכרת אותם. טאפאס אחד העם הוא ללא ספק מקום יפה – יש אריחים מצוירים צבעוניים על הקירות שמסודרים בדפוסים מבולגנים וכאוטיים, צנצנות חמוצים תוצרת הבית ומצרכי בישול אקזוטיים תלויים בפינות כמו בכניסה למעדנייה יוקרתית במיוחד – אבל שום משמעות לא קופצת עלי מכל הדברים האלה. טוב – מה פתאום משמעות? זה טאפאס בר, לא קורס מבוא לאקזיסטנציאליזם. ובכל זאת יש מקומות שעושים בדיוק את זה. נראה לי שטאפאס אחד העם מכוון בעיקר לתיירים.

כשהתיישבנו על הבר חשב החברמן שאולי כדאי שנעבור למקום שממנו אפשר לשמוע את ההופעה – משהו עם פלמנקו וג'אז בפורטוגזית. כשהוא שאל את הברמן מאיפה רואים את ההופעה הברמן לא הבין על איזו הופעה הוא מדבר. הסאונד שם היה כל כך טוב, וגם די חזק למען האמת, שהמוזיקה מהפלייליסט נשמעה, לפחות לנו, כמו הופעה חיה. בנוגע לברמן, אז היו לנו איתו קצת בעיות תקשורת – לא משהו עקרוני, אבל היה נדמה שהוא לא תמיד ממש איתנו. לזכותו אני חייב לציין שזה כנראה באשמתי: בדרך כלל אני משתדל להיות כמה שיותר קוּל ואנושי עם הצוות במקומות שאליהם אני מגיע – אני מכיר את העבודה הזאת טוב גם מהצד השני, ויודע להעריך אנשים שעובדים. אבל טאפאס אחד העם הוא מסוג המקומות שיוצרים אצלי עודף מודעות עצמי – איך שאני נראה (סמרטוט), איך שאני נשמע (כמו דביל), איך שאני מריח (מסריח) ובעיקר איך, וכמה, שאני משלם. אווירה כזאת מכניסה אותי למצב מתגונן ותוקפני. אני יכול להבין למה הברמן יעדיף לשמור מרחק ממני אחרי שנהמתי בראש מכופף אל הבר "תביא לי כזה!" כשהוא אמר לחברמן שיש גולדסטאר מהחבית. אולי זה המקום להתנצל בפני הברמן על התנהגות גסה ואדנותית מצדי.

הגולדסטאר הגיעה בכוס מאוד יפה ונמוכה שטוענים שהיא כוס חצי ליטר ואני לא רוצה להתווכח (24 שקל). החברמן שתה בירה פרוני איטלקית מהבקבוק (24 שקל) ואף גרס שמן הראוי לבחון את הטאפאס המקומיים והזמין קערית של פרחי צלפים (13 שקל) ופנצ'טה מחזיר ועוד בשרים (25 שקל). אני לא משוגע על צלפים ונמנע מחזיר, אבל פירגנתי לו "בתיאבון" חברי. הוא אמר שהכל מאוד טעים, והוסיף בסימבוליות יתרה ששיחי צלפים גדלים בין הבקיעים באבני הכותל המערבי. אפשר להציע מנת גורמה מיוחדת המבוססת על צלפים מהכותל המערבי, אולי עם רצועות של בשר חזיר. כשנגמרו הדרינקים והאוכל התחלתי, בניגוד למנהגי הסבלני על פי רוב, לנופף לברמן בידיים בשביל החשבון. הייתי טיפה היסטרי. רציתי כבר לצאת.

טאפאס אחד העם. אחד העם 27, תל אביב

תגיות: טאפאס אחד העם, נועם אבידן סלע, עכברי ברים