מרגוזה: בר יפואי משובח
יום ראשון 04 בינואר 2009 00:17 מאת: נועם אבידן-סלע, עכבר העיר תל אביב
מרגוזה, השחקן החדש בחיי הלילה של שוק הפשפשים, מזכיר לחברמנים מהי רוח יפואית אמיתית
אני אוהב ברים ואני אוהב את יפו, ואני מקווה שגם יפו אוהבת ברים. זה עניין שעוד צריך לברר.
כשנכנסנו, אדון דוברמן ואנוכי, למרגוזה - בר חדש בשוק הפשפשים שנפתח לפני שלושה שבועות בלבד, דלת מול קפה פועה - חשנו מעין מחסור באותו אלמנט יפואי חמקמק: העיצוב נאה, מאופק, ואפילו מתוחכם למדי (מעין יצירת אמנות תלויה מאחורי הבר, המורכבת מארגזים שפתחיהם פונים קדימה ובתוכם מרובבים ותלויים על חוטים מיני חפצים משונים), התאורה אפלה ואינטימית, המוזיקה סבבה לגמרי ("היי - זה שיר של הארקטיק מאנקיז", העיר הדוברמן בידענות), הקהל צעיר, יפה, ועם זאת אשכנזי למדי. התחושה, באופן כללי, היתה של בר שכונתי מאוד מוצלח בתל אביב, אבל לא ביפו. כלומר, ההדוניזם בג'אפה בר מקושט בקשתות האבן הטורקית, לנלוז שבדרך אילת יש את העניין הרומני או הבולגרי או מה שזה לא יהיה, לסלונה יש את הדאווין הזה שהולך טוב במקומות עתיקים, אפילו לקפה פועה המואר שממול, שבחצות עוד המה פעילות, יש את כל הקשקושים שלו משוק הפשפשים.
אבל ככל ששהינו במקום, התגלו יותר ויותר הפתעות קטנות ומיוחדות שהצטרפו לאווירה ייחודית בהחלט, יפואית שכזו. למשל המטבח הפתוח לגמרי, כשרק בר ארוך - המשכו של הבר הרגיל עם הדרינקים - מפריד בינו ובין עיניהם ואפיהם של היושבים. הפתעה אחרת היה המארח האנרגטי שקפץ עלינו משום מקום דקה קלה אחרי שכוסות הטולימור דיו שלנו התרוקנו. בדרך כלל אני מתקשה להסתדר עם שירות פרונטלי שכזה, אבל הפעם זה היה ממש במקום והרגיש נחמד שמישהו דואג שתהנה ללא השהיות. כשנעתרנו לסיבוב נוסף (איך אפשר לא?) הפתיע המלצר והביא את הבקבוק לשולחן שלנו, במקום לקחת את הכוסות. היה מפתיע גם האופן שבו מילא אותן כמעט עד החצי, במחיר של 32שקל לכוסית. אלו הן הפתעות נעימות.
בתפריט האוכל המצומצם לא נרשמו הפתעות מרעישות, אך היו בו הרבה נשנושי ברים מהזן שאני מעריך, ואילו עלי הגפן הממולאים (12 שקל) שהזמנו בסוף היו הפתעה אמיתית - מהטובים שטעמתי כבר שנים. בסביבות חצות הגיעה זמנה של ההפתעה האחרונה של הערב: הדלקת נר רביעי של חנוכה על הבר, תוך ברכות ומזמורים. התרגשתי עד דמעות - איפה יש לך דבר כזה בתל אביב? שרתי בגרון ניחר עם הברמן ועם עוד כמה מהאורחים את כל הניגונים היפים. המומנטום נמשך עד החלק של המילים המסובכות של "מעוז צור ישועתי", כשאז חזרה מערכת הסאונד להשמיע שירי לעז משובחים. "היי - זה שיר של הארקטיק מאנקיז", העיר הדוברמן בידענות. "אז אלה הארקטיק מאנקיז?..." ציינתי בהערכה מרובה.
לעת אכין מטבֵחַ, אולי זאת ההגדרה האמיתית לאלמנט היפואי: משהו שמבוסס על הפתעות קטנות ופינות לא צפויות, רוח של ייחודיות אמיתית, של חופש ויצירתיות נינוחה. בתכלס, הג'אפה בר נובורישי, הנלוז פגזי אבל יכול להיות כבד לפעמים גם על הבליין הכי מחוספס, הסלונה לא מצליח לעמוד בעומס של הדאווין של עצמו, ופועה כבר מזמן הפך למקום שבו בנקאים מהרצליה פיתוח או תושבי מבצר אנדרומדה מורידים את הסביצ'ה שלהם. יש בר חדש ביפו, סבבי ובראש טוב, צעיר, קליל ולא יומרני. סוף סוף.
השורה התחתונה
עיצוב: אמנות ארגזים
גישה: פרונטלי טוטלי
סקס אפיל: בהחלט
מצב רוח: נכון להפתעות
חומר אנושי: האשכנזים של יפו
פלייליסט: קופי הקוטב הצפוני
דרינק: טולימור דיו - 32 שקל
ליד הדרינק: עלי גפן ממולאים (נהדרים) - 12 שקל
טיפ: מתלוננים שאני לא מזכיר אופציות לחניה. אין לי רכב - תלכו ברגל, אלוהים שבשמים, במקום לנסוע לברצלונה ולעשות את זה שם
גישה לנכים: יש
שורה תחתונה: יפו אוהבת ברים וברים אוהבים את יפו