"אווירה איכותית לקהל איכותי"

יום חמישי 03 באפריל 2008 15:39 מאת: נועם אבידן סלע, עכבר העיר תל אביב

האווירה המשוחררת והבירה הטעימה מרימים את השסק מודל 2008 קצת מעל יתר הברים הממלאים את העיר

הצהרות לחוד ומעשים לחוד: בשבוע שעבר טענתי שאין לי מה לחפש בשסק, והנה השבוע אני יושב שם. למה? Don't blame it on the boogie: blame it on the hev'reman.

כשהשסק נפתח, לפני משהו כמו שש שנים, הוא היה המקום הלוהט בעיר שאליו נהרו מביני העניין. המועדונים הגדולים קרסו באותה תקופה, ואיתם התופעה המתכנה "תרבות המועדונים", והשסק הציע פרוגרמה מרעננת וטרייה: לאונג' בר, או דאנס בר - בר אינטימי בגודל בינוני, אוריינטציה מוזיקלית חזקה מבוססת די.ג'יי ובווליום שמח עם נטייה לשלהוב היצרים תוך ריקודים סוערים על 6 מ"ר המוגדרים לצורך העניין כ"רחבת ריקודים". מכל אלה עולה שהשסק הוא פחות או יותר הבר המושלם, עד שמכניסים פנימה את המרכיב האחרון: אווירה איכותית.

אני שונא "אווירה איכותית". הרי עצם המושג אוצר בתוכו סתירה פנימית מהותית: ככל שמשהו יותר "איכותי" (= מוקפד, מהונדס, מושקע), ככה יש בו פחות "אווירה" (= ספונטניות, אי סדר). הבעיה השנייה עם "אווירה איכותית" היא כמובן היותה משויכת ל"קהל איכותי".

כשהשסק נפתח בדיוק חזרתי לארץ לאחר שהות ארוכה בבירה מערבית נחשקת. מעורבותי עם "אנשים איכותיים" הכתיבה כי אמצא את עצמי בשסק לעתים קרובות. היה צפוף מאוד במערכת הקטקומבות שמרכיבה את חלל הבר. דחוס באיכות. בגוף אני דווקא אוהב שדחוס, אבל דחיסות איכותית עושה לי צפוף בראש. בביתי הקודם התרגלתי לזה שאיכות - נניח מוזיקה איכותית - הולכת טוב דווקא עם אנשים לא איכותיים. בתל אביב, התברר, ההפרדה הישנה בין השניים עוד תופסת חזק. היה לי לא נוח.

השסק עדיין מלא באנשים איכותיים, אבל דומה כי אינו צפוף כמו פעם, כך שדחיסות האיכות מאפשרת איזשהו מרחב נשימה. התיישבתי עם החברמן על הבר והזמנו שני חצאים של סן מיגל (24 שקלים), בירה איכותית ביותר ולא כל שכן מהחבית, אלא שאז גילינו על הבר מעין משולשי קרטון עומדים, מאלו שעליהם מוטבעים שמות הדודים והדודות כשמארגנים את סידורי הישיבה בחתונה משפחתית. היה כתוב עליהם "יצאתי לסיגריה", דבר מבשר רעות ללא ספק: אי אפשר לעשן על הבר. במהרה אף הופיעו בעליהם של המקומות השמורים, וכך החל לו משחק כיסאות מוזיקליים מלבב לאורך המושבים.

אף שהסדרים ביורוקרטיים מסוג זה הם סקסיים באופן יוצא מגדר הרגיל, הצעתי שננטוש את הבר ונראה מה קורה מסביב. הדי.ג'יי ניגן היפ הופ בהחלט פריך, שלא חיפה במאום על המבוכה שבלראות אשכנזים רוקדים, ואילו בקצה נמצאה הקטקומבה שבה מאושר לעשן והחברמן אף נתקל שם בכמה חברים איכותיים. לא סבלתי: הבירה היתה טעימה והאווירה איכותית, כלומר מספיק משוחררת בשביל להרים את השסק מודל 2008 אך במעט מעל כל עשרות הברים הממלאים את העיר ב"אווירה איכותית לקהל איכותי".

השורת התחתונה:
מיקום: לילינבלום 17
עיצוב: קטקומבות
גישה: ביורוקרטית
סקס אפיל: אשכנזים רוקדים
מצב רוח: מרחב נשימה
חומר אנושי: "קהל איכותי"
פלייליסט: היפ הופ פריך
דרינק: חצי סן מיגל - 24 שקלים
ליד הדרינק: מקומות שמורים
טיפ: טובה סיגריה אחת ביד משני מקומות שמורים על הבר
גישה לנכים: בר: שתי מדרגות נמוכות אך עבירות. שירותים: עוד מדרגה עבירה אחת
שורה תחתונה: האורגינל של "האווירה האיכותית", ולכן יותר טוב מהחיקויים.