חצי טובורג והג'ינגית הזאת

יום שני 04 ביוני 2007 07:24 מאת: נמרוד הלוי, עכבר העיר און ליין

הלני'ס בפלורנטין הוא המקום הכי שכונתי והכי אנטיפטי בנמצא, הגברים שותקים והבחורות מדברות, אבל עד שהן מדברות, זה עם מישהו אחר 


קורקטי? קונקרטי? קוהרנטי? הלני'ס

פרסומת

ביום רביעי, שוב ישבתי על הבר של הלני'ס בפלורנטין. אחלה בר, לבנים חומות, קירות אדומים, קו מוזיקלי שנע בין שנות ה-20 לשנות ה-70 המוקדמות, בלי אלביס וביטלס באמצע. לא יודע איזה עץ ובאיזה סגנון אבל הייתי מזהה שזה בר גם אם זה לא היה בתוך בר. זה אחד המקומות הקבועים שלי. גם כשמלא, לא מלא מדי, גם כשהמוזיקה בקול רם מדי, אפשר איכשהו לשמוע. מהחבית: טובורג, קרלסברג, ויינשטפן וגינס. מבוקבקות: לף, קורונה וסטלה. על הבר: אנשים שיש רק כאן.

נכון, המטבח לא משהו. סביר וזהו. שירות? גם לא מהחזקים, למרות שהמלצרית החדשה כל כך לא ייצוגית שזה מקסים. שכונתי, אבל לא ממש המקום שנותן לך להרגיש שמישהו שמח שבאת, יותר קורקטי, קונקרטי, קוהרנטי, לא יודע, משהו שמתחיל ב"קוֹ".

האנשים של המקום הזה, אני תמיד ממציא עליהם סיפורים: שהם היו פעם שודדים על אופנועים; שהם ניגנו בוודסטוק; שהם היו הפאנקיסטים של שנות ה-70 ועכשיו הם הקולים של שנות ה-2000. הגרעין הקשה הראשון מורכב מקבוצה של גברים בשנות הארבעים לחייהם, מצוידים בקרחות ומשקפי שמש. לא, זה לא נראה כמו סמים, יותר כמו המון אלכוהול, כנראה כבר מהצהריים. מהצד השני, אנשי השוליים של פלורנטין, יש שישה או שבעה כאלה, שתמיד יושבים ביחד ושותקים. קצת מעוררי קנאה בפאסון המחוספס והלא תקשורתי שלהם. כל כך שקטים, כאילו הם כבר אמרו כל מה שאפשר אחד לשני, הכול ברור ולא צריך יותר מילים.

ויש את הג'ינג'ית הזאת, אני רואה אותה כבר כמה שנים, הזמן עובר והיא עדיין זוהרת כמו שמש ועיניה הכחולות תמיד קורצות משהו תמים ויפה. היא והאופניים שלה, שהיא מחנה בלי בושה ליד האופנועים הכבדים בכניסה, והשמלות הקלות שלה, עם נעלי האצבע. קיצית וצעירה עם חצי חיוך שמזכיר שוקולד מריר.

ישבתי עם החבר הכי אנטי-פלרטטני שלי, אחד שלא ידבר עם בחורה על הבר בשום מקרה. גם אם הבחורה היא פצצה נימפתית, עירומה ושיכורה, שמפילה את התיק, שופכת עליו את הקוקטייל ומתחננת לכסף למונית הביתה, ובכלל אין לה בית ואין לה איפה לישון. גם אחת כזאת תזכה ממנו למבט מצודד בלבד, מקסימום שמינית חיוך מאולץ שאומר "תקשיבי בובה, אני לא רואה בחורות כמוך ממטר".

אז אנחנו יושבים, אני, הוא והמוזרים של פלורנטין ומי נכנסת אם לא הג'ינג'ית, זאת עם האופניים ונעלי האצבע והחיוך הזה. נכנסת, וליד מי היא מתיישבת אם לא לידנו, או ליתר דיוק לידו, האנטי-פלרטטן. ואז קורה הבלתי ייאמן, הם מתחילים לדבר והוא פשוט מגיב! מתקשר! מקשיב ואחר כך עונה, לפי הסדר ובתיאום מושלם איתה.

נותרתי המום, לא ידעתי שיש לו את זה. והיא, לא ידעתי שהיא בכלל מדברת. שנים אני רואה אותה, מחייכת אבל לא מוציאה הגה. שתיתי עוד צ'ייסר, אין מבצעים על הצ'ייסרים , אין בוטנים ליד הבירה וזיתים מקופסאת שימורים עולים חמישה שקלים, שזה כבר גובל בחוצפה. הלכתי הביתה מסטול וקנאי. היא כנראה אוהבת גבוהים.

עוד באתר:
שבעה אחים בלבוש מינימלי (וקוראים לזה מחול)
מסעדת הדגים הכי טובה ביפו
הופעות חמות בחינם, או ממש ממש בזול


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(108 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 1.אהבתי(עינת)

    04/06/2007 17:31:46