מוזיקה

עדכנו אותנו




החיים אחרי גרנדדי: ג'ייסון ליטל לבד וטוב לו

יום חמישי 01 בנובמבר 2012 07:45 מאת: ניר גורלי, עכבר העיר

מי שלא הספיק לראות את גרנדדי בהופעה בקיץ האחרון, יקבל אותם בסלון ביתו דרך אלבום הסולו החדש של ג'ייסון ליטל



מופע של איש אחד. ג'ייסון ליטל

(צילום: Encosion)

פרסומת

אלבום הסולו השני של ג'ייסון ליטל מוצא אותו במקום שלם ורגוע בחייו. בפן האישי הוא עזב את מודסטו האורבנית בקליפורניה לטובת ההרים והיערות של מונטנה. בכך פתר קונפליקט שליווה אותו ואת יצירתו כל חייו, כשהפריד בין הטכנולוגיה, שאותה השאיר עם הסינתיסייזרים לימים גשומים באולפן, ובין מרחבי הטבע (נטולי מכשירי חשמל ביתיים מקולקלים), שם הוא מסתובב כל זמן שמזג האוויר מאפשר זאת. בפן המקצועי, האלבום יוצא כמעט מיד בתום סיבוב הופעות קצרצר עם להקתו לשעבר, גרנדדי, שאיתה לא הופיע מאז 2006. מכך ניתן להסיק שהוא שומר אמונים לעברו המפואר מבלי שזה יטיל צל על יצירתו העכשווית.

» פריחה מחודשת לאלבום המופת של גרננדי

האיחוד האחרון והאלבום החדש מסכמים שניהם שנה נהדרת עבור אוהדי ליטל וגרנדדי. שנה שבה הובהר באופן סופי שנוסטלגיה זה נחמד, אבל יש מקום גם להווה, והוא משמח לא פחות. נעים להכיר בכך שגם אלבום הסולו השני של ליטל, "Department of Disappearance", הוא אלבום טוב. לא מושלם כמו שני האלבומים שהוציאה להקת האם לפני כעשור ("The Sophtware Slump" ו"Sumday"), אבל לא פחות טוב מממוצע גוף העבודה הכולל של הלהקה, ובוודאי ברמה של אלבום הסולו הקודם של ליטל מ־2009, "Your Truly, The Commuter". אלבום שכבר אז סימן את מגמת "אנחת הרווחה" מכך שהלהקה אולי הסתיימה, אבל המוזיקה ממשיכה. גרנדדי תמיד היו מופע של איש אחד - גם אם האיש הזה הקיף עצמו בלהקה של חברים - לכן קל לשפוט את אלבומיה כאלבומים של ליטל, ועוד יותר קל לשפוט את אלבומיו כממשיכי המסורת המוזיקלית של הלהקה.

שומר אמונים לסאונד של הלהקה. Dept. Of Disappearence:



ליטל תמיד היה עוף מוזר שהתקיים ביקום מוזיקלי משל עצמו. סקייטר סמי מקצועי שפציעה אילצה אותו לפרוש, והפרישה גילגלה אותו ליצור מוזיקה. מיותר לציין שהסגנון שבחר היה רחוק מאוד מסצנת הסקייטרים שממנה ברח, והשונות הזו אפיינה את יצירתו. למרות שהוא נוהג לפלרטט עם טכנולוגיה וחדשנות, קשה לשייך אותו לסצנה מוזיקלית מסוימת, מה שמקנה לשירים שלו נופך על זמני. התוצאה היא שכל אלבום נשמע כאילו היה יכול לצאת בכל שלב בקריירה שלו ב־15 שנה האחרונות, ובו זמנית כאילו הקדים את זמנו.

אם בכל זאת מחפשים איזשהו שינוי כיוון, מוצאים אותו בנקודת המוצא האישית של ליטל. בעוד שלושת האלבומים האחרונים של גרנדדי עסקו במצוקות (קיומיות, זוגיות ומקצועיות בהתאמה), הרי שאלבומי הסולו שלו מרמזים שהוא מצא את מה שחיפש. סיפור חייו אכן מאשש את התיאוריה הזו - עכשיו, משפירק את הלהקה, התחתן ועבר למונטנה. יש באלבום דוגמאות מעוררות חשש לכך שאולי קרה לו הדבר המצמית הזה שחיסל מוזות כה רבות – החיים שלו הפכו לטובים, וידוע שאופטימיות אף פעם לא היתה מקדם יצירתיות גבוה. למשל הסינגל "Get Up and Go". לכאורה מדובר בעוד שיר העצמה עם מילים פשטניות וישירות, אבל נטול הדרייב שהיה קיים בשירים כמו "Now It's On", "Rearviewmirror" ו"Pull the Curtains", שהסגיר את הכאב והמסע שהובילו לכתיבתם.

שמש בקונטקסט מפתיע. Your Dinal Setting Sun:



למזלנו, השיר לא מעיד על האלבום כולו, שכן מלבד העובדה שיש שירים טובים יותר (וחלקם ממש מצוינים), יש באלבום גם צדדים מרתקים ומטרידים. מוטיבים של בריחה והיעלמות מופיעים בשיר הנושא וב"Young Saints" (במקום לחגוג את המרחבים שמצא, שאליהם כה ייחל בעבר); "Somewhere There's Someone" מציג כמיהה להבנה ולאכפתיות (במקום לחגוג את אלה שוודאי מחכות לו בבית); ו"Your Final Setting Sun" לוקח את השמש, אחד המוטיבים הבולטים בשיריו, ומציב אותה בקונטקסט אפל ולא צפוי.

משמח לשמוע שליטל לא "חזר בתשובה". הוא לא גילה את האור ולא זנח את השדים הפנימיים שהפכו אותו למי שהוא. אם לסמוך על האלבום האחרון ועל הראיונות שנתן, שציירו אותו כאדם די מבסוט, הרי שהוא מצא איזון מושלם בין חיים אישיים בריאים ליצירה מוזיקלית שלא מפחדת לגעת בעצבים חשופים ובקונפליקטים פנימיים. אם ימשיך כך, ודאי יוכל לספק לנו מדי כמה שנים אלבומים מהנים כמו זה, ואנחנו מצדנו נוכל להתגבר סופית על היעלמה של גרנדדי מהנוף המוזיקלי של חיינו. כנראה האופטימיות לא רק שאינה מזיקה, היא גם די מידבקת.

» ג'ייסון ליטל - Department of Disappearance





תגיות: ג'ייסון ליטל, גרנדדי, ניר גורלי

(0 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • גל 03/11/2012 03:54:46