מוזיקה

עדכנו אותנו




סימני תשוקה: ההבדל בין אלאניס מוריסט ואמנדה פאלמר

יום חמישי 18 באוקטובר 2012 10:46 מאת: קליה מור, עכבר העיר

אלאניס מוריסט לא מצליחה לשחזר, אמנדה פאלמר מתכוונת לכל מילה. שני אלבומים חדשים של שתי יוצרות. חבל שרק אחת מהן תגיע בקרוב לארץ



(צילום: shervin lainez/ Williams & Hirakawa)

פרסומת

בכלל התכוונתי לכתוב על אלאניס מוריסט. אחרי הכל, היא לא רק הוציאה אלבום אלא גם קנתה כרטיס טיסה לישראל. זה לא דבר של מה בכך בימים אלה, בייחוד לא אחרי שבפעם הקודמת כשהיתה כאן, בשנת 2000, היא ראתה את ראשון לציון. תכלס אני לא הייתי חוזרת.

"Jagged Little Pill" שלה גרם לא מעט הנאה לתיכוניסטית שהייתי ב־1993. היו בו זעם מלבב ורומנטיקה פועמת ורגשות מתפרצים. וכמו רבות מאיתנו, גם אני התרגשתי עד דמעות (בחיי) לגלות את הרצועה היפהפייה שנחבאה בסוף הדיסק, שיר הא־קפלה "Your House". גם אחר כך קיבלנו ממנה כמה שירים טובים, כמו "The Couch" ו"I Was Hoping" מהאלבום שאחרי, "Supposed Former Infatuation Junkie".

» אלאניס מוריסט בהופעה - כל הפרטים

הייתי אומרת שאחר כך העניינים התחילו להידרדר, אבל האמת היא שמההתחלה היו לה לא מעט המנונים מרגיזים, כמו "Ironic" או "Thank You" (שכמובן נטחנו לפי מידת מרגיזותם), וגם החזרתיות המייגעת במבנה השירים הרגיזה תמיד. אבל אתם יודעים מה, כן, אחר כך העניינים התחילו להידרדר. הייתי רוצה להיות אמביוולנטית גם לגבי אלבומה הטרי "Havoc and Bright Lights", שבו היא כביכול חוזרת ל"רוק". הייתי ממש שמחה לכתוב שמצאתי בו שני שירים להתרפק עליהם, או שני שירים להתפרק מהם. אבל אני כל כך לא אמביוולנטית, וכל כך לא מצאתי.

אלבום נטול רגעי חסד. Guardian:



אם בשנת 2000 נסעתי בגללה לראשון, בשנת 2012 נסעתי בגללה לראשון מטפורית, ואפילו לא חזרתי משם עם וילונות מאיקאה. אז עם כל הכבוד לתינוק החדש שלה ולרצון המובן לשמור עליו מכל משמר, בואו לא נבזבז יותר זמן על האלבום ונדבר על אמנדה פאלמר.

אמנדה פאלמר היא החצי של הדרזדן דולס שאינו בריאן ויגיליון. כלומר חצי צמד הפאנק הקברטי הגותי והטיפה משוגע מבוסטון, שהפציע לחיי חלק מאיתנו ב־2003 באלבום בכורה שנשא את שמו וביזבז הרבה איפור פנים בקליפים שהנפיק. אז עכשיו הוציאה פאלמר את אלבום הסולו השלישי שלה עם להקתה The Grand Theft Orchestra. קוראים לו "Theatre Is Evil", ואל תחשבו על קברט אפלולי כלל וכלל. "Theatre Is Evil" הוא אלבום רוק במלוא מובן המילה. כלומר ישיר, בועט, כועס, מתחנן, מצחיק. כלומר מתכוון לכל מילה.

"The Killing Type" נשמע כמו שיר מעולה של הווייט סטרייפס, ואי אפשר שלא לצחוק כשהיא צועקת "אני לא מהסוג שהורג, אני לא, אני לא מהסוג שהורג, אבל אני אהרוג כדי לגרום לך להרגיש, אני לא מתכוונת להרוג מישהו באמת, לא הייתי יכולה לעשות את זה, זה לא נכון, אבל אני יכולה לשיר את זה בשיר, ואני אומרת את זה עכשיו, אני אומרת את זה כדי שגם אם לא תשמע את זה מישהו אחר יידע"; ואי אפשר שלא לקפוץ כשהיא מציעה בתחינה "אתה רוצה לרקוד? אתה רוצה לריב? אתה רוצה להשתכר ולהישאר לישון? אתה רוצה לדבר על המשבר במזרח התיכון? אתה רוצה ללכת הביתה לבדוק את ההודעות ולהטעין את הפלאפון שלך? אתה בטוח שאתה רוצה ללכת? כשאתה יכול לעשות את זה עם כוכבת רוק?" ב"Do It with a Rockstar" הסוחף; ואי אפשר שלא להעריך את הכנות הנוגעת ללב בשיר הכי יפה כאן, "Grown Man Cry", כשהיא שרה: "אני שוכבת על הספה והרדיו מרעיש, אני עוברת בין התחנות, כשהבנים מכריזים על הרגשות שלהם. אבל זה לא נשמע כמו רגשות, זה נשמע כאילו הם מעמידים פנים, זה כאילו הם רק רוצים מציצות, והם יודעים שהשירים האלה ישיגו להם".

הכנות הנוגעת ללב. Grown Man Cry:



"Theatre Is Evil" משלב בין רוק אולדסקול של שנות ה־90 עם תופים רוצחים ובין מוזיקה קלאסית שמכבדת את הפסנתר שלה, אבל יש בו גם הבלחות עכשוויות שאפילו מזכירות את פשן פיט (למשל בסינתים ובזעקות המתוקות ב"Lost"). אם שכחתם איך נשמעת תשוקה, אמנדה פאלמר תשמח להזכיר לכם. גם לך, אלאניס.





תגיות: אלאניס מוריסט, אלאניס מוריסט בישראל, אמנדה פאלמר, קליה מור

(1 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • אפרת 01/12/2012 09:01:20

  • בוטות היא לא איכות 23/10/2012 07:01:00

  • w 22/10/2012 01:57:57