האהבה מנצחת: בלוק פארטי לא מאכזבים

יום שני 27 באוגוסט 2012 11:17 מאת: קליה מור, עכבר העיר

בלוק פארטי תמיד ידעו לתקוף, אבל באלבומם הרביעי באמת מגייסים את כל האנרגיה שלהם. קליה מור עדיין מאוהבת


עדיין מלודיים. בלוק פארטי

(צילום: יח"צ)

פרסומת

האהבה היא לא בדיוק עיוורת כמו שמספרים עליה, היא פשוט פילטר שמסנן את כל מה שרואים. הפגמים רק מעצימים את ההתאהבות, מקשטים את האובייקט הנחשק והופכים אותו לאנושי יותר, עגול יותר, שלם יותר. זוכרים את הפרק ההוא ב"סקס והעיר הגדולה" שקרי מספרת לחברות שלה איזו אהבה היא מחפשת? "I'm looking for love. Real love. Ridiculous, inconvenient, consuming, can't-live-without-each-other love", היא אומרת.

בפברואר 2005 התאהבתי בבלוק פארטי, וזאת היתה אהבה כזאת בדיוק. אמיתית. מגוחכת. לא נוחה. שמאכלת הכל. אהבה־שאי־אפשר־לחיות־בלעדיה. כזאת. כששמעתי את אלבום הבכורה "Silent Alarm" בפעם הראשונה, הפסקתי לנשום למשך 50 דקות ו־40 שניות. אהבתי את הדרך שבה הוא משתנה כל הזמן, איך הגיטרות תוקפות ונסוגות, וכך גם הבס והתופים; אהבתי את הקול של קלה אוקרקה, שהרגש נשפך ממנו בכמויות; אהבתי את המילים, איך הן חותכות כמו זכוכית שבורה.

שנתיים אחר כך יצא "A Weekend in the City". הוא לא היה מושלם, וידעתי את זה, אבל הייתי מאוהבת, והכנות שלו - אוקרקה לא רק יצא בו מהארון, אלא גם ניפץ אותו לחתיכות - היתה כובשת. וחלפו עוד שנתיים עד "Intimacy" השלישי (יותר טוב מהשני, פחות טוב מהראשון), שקונן על אובדן האינטימיות, והיה, כפי שתיאר אותו אוקרקה, "אלבום פרידה שמיועד לרחבת הריקודים". "אינטימיות" היה אלבום מלא וצפוף ומתקיף, והוא עשה את זה עם כל מה שיש לו. לא רק עם התופים והגיטרות והבס כרגיל, אלא גם עם המון סינתיסייזרים ורעש. ולבסוף קיבלנו את אלבום הסולו היותר סטייליסטי ואלקטרוני ושבור ומתנסה של אוקרקה, כשהלהקה לקחה שנה חופש, וגם הוא היה כיף גדול, למרות שלא היה חף מבעיות.

מזכיר קצת את בלר. Octopus: 



מה שאני רוצה להגיד זה שאני עדיין מאוהבת, כך שיכול מאוד להיות שאני לא אובייקטיבית, אבל זה לא ימנע ממני להגיד שהאלבום החדש, הרביעי, של בלוק פארטי פשוט מהמם. "Four", הפעם בהפקת אלכס ניופורט ולא פול אפוורת' וג'קנייף לי, הוא אלבום הרבה יותר כסאחיסטי ממה שקיבלנו מהם עד כה. הרוק שבו הופך לרגעים לרוק כבד (נסו את "3*3" או את "Coliseum"), הקול הגבוה של אוקרקה יורד נמוך, צורח בלחישות מטאליות, הגיטרות צוברות עוד ועוד תנופה, עד שאפילו פרודיג'י עולים לראש. הם תמיד ידעו לתקוף, אבל הפעם הם באמת מגייסים את כל האנרגיה שלהם.

וזה כמובן לא בא על חשבון הרכות או המלודיות היפות. מהשיר הפותח, "So He Begins to Lie" העוצמתי והממלא; דרך "Octopus" הלהיטי והממכר שמזכיר קצת את בלר, שיצא כסינגל מוביל וכבר צבר גם רמיקסים נאים; ועד "Real Talk", שמתחיל כמו שיר של דיוויד בואי וממשיך כמו שיר של הקיור; או "Truth" היפהפה, שבאמת נשמע כאילו לקוח מאלבום הבכורה. בשלב הזה של חיי ובעונה הזו של השנה, יש מעט מאוד להקות שמסוגלות לגרום לי להרחיק עד הבארבי. בלוק פארטי מסוגלת לגרום לי לקנות כרטיס טיסה. 

» בלוק פארטי - Four


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(2 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 27/08/2012 12:54:15