אמנות

עדכנו אותנו




תמונה יכולה לשקר

יום שני 24 במרץ 2008 07:23 מאת: אסף כרמל, גלריה, הארץ

והיא לא בהכרח שווה אלף מילים, כך על פי הצלם דוד רובינגר בספרו האוטוביוגרפי החדש, "ישראל מבעד לעדשה"



תמונת שלושת הצנחנים ליד הכותל. הפכה לסמל

(צילום: דוד רובינגר)

פרסומת

"לא אחת נשאלתי אם אני רואה בתמונת שלושת הצנחנים ליד הכותל את התמונה הגדולה של חיי", כותב דוד רובינגר בספרו האוטוביוגרפי החדש, "ישראל מבעד לעדשה". "תשובתי חדה ונחרצת - לא. מה שהעניק לה את חשיבותה היו הנסיבות שבהן צולמה, וזה מה שהפך אותה לסמל שרבים יכולים להזדהות אתו. כפי שקורה לא אחת באמנות, בני אדם רואים בסמלים את מה שלבם מחפש. שוב ושוב אני שומע שמדברים על תמונת ?הצנחנים הבוכים ליד הכותל'. למען האמת, איש מהמצולמים אינו בוכה".

רובינגר מספר כי הגיע לעיר העתיקה במלחמת ששת הימים 15 דקות בלבד אחרי שחטיבת הצנחנים שיחררה את הכותל המערבי. "המרווח בין הכותל לבתים הסמוכים לא עלה על 3 או 4 מטרים", נכתב בספר. "כדי להשיג את הזווית הטובה ביותר בשטח כה צר, היה עלי להשתרע על האדמה ולצלם כלפי מעלה... בהשפעת שיכרון החושים של הניצחון, גזרתי ברגע של נדיבות את תשליל התמונה והגשתי אותה לדובר צה"ל, בלא להרהר במשמעות מעשי. הוא לא ביזבז זמן והעביר את התשליל ללשכת העיתונות הממשלתית, וזו הדפיסה את התמונה והפיצה אותה לכל דורש במחיר דולר התמונה. מבחינתי זו היתה חרב פיפיות. התמלוגים מן התמונה הגיעו לכמה וכמה גורמים - סוכנויות ידיעות, ואפילו לצלמים אחרים, שהעזו לצרף לה את חתימתם. גם חברת טבק ידועה בישראל השתמשה בתמונה באחת הפרסומות שלה.

"לשיא מחפיר הגיעו העניינים כאשר שופט בית המשפט העליון התערב בפרשה, לאחר שמפלגת ימין פירסמה כרזת תעמולה ענקית ובה תמונתי. השופט מישאל חשין, שכיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ניסה להרגיע אותי כשהצהיר, התמונה הפכה לאוצר לאומי'. עם כל הכבוד לשופט, אני מתקשה לקבל טענה זו".

רובינגר כתב את ספרו, שיצא בהוצאת כתר, ביחד עם רות קורמן (וכרמית גיא תירגמה לעברית). בספר סוקר הצלם, בן 83, את תחנות חייו, ובהן ילדותו בווינה; עלייתו לארץ ישראל ב-1939 כחניך "השומר הצעיר"; התקופה שעשה בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה; נישואיו בתום המלחמה לבת דודתו, ששרדה בשואה; שירותו במלחמת העמצאות כקצין זוטר; תחילת הקריירה העיתונאית ב"העולם הזה"; המשכה ב"ידיעות אחרונות" והמעבר ל"טיים - לייף" - קשר עבודה שנמשך יותר מארבעה עשורים.

במשך 60 שנה תיעד רובינגר במצלמותיו רגעים היסטוריים רבים בתולדות המדינה: המלחמות, פעולות הפידאיון, גלי העלייה והחיים במעברות, החפירות הארכיאולוגיות של יגאל ידין במערות ים המלח, ההתנחלויות הראשונות, המגעים לשלום בין ישראל למצרים והאינתיפאדה הראשונה. "ב-1985 הזמין אותי הרמטכ"ל משה לוי להצטרף לסיור במסוק בלבנון", מספר רובינגר בספר, "גם שר הביטחון יצחק רבין וראש השב"כ אברהם שלום היו שם. במהלך הטיסה סיכם רבין את המצב בלבנון:אלוהים אדירים, באיזה חרא הסתבכנו'... שלום פנה אלי ואמר, אתה זוכר? רק לפני שנה טסתי אתך ועם שר הביטחון משה ארנס באותו מסלול, ומאז שום דבר לא השתנה במצב המחורבן'. רבין קטע את דבריו ואמר, אולי זה מפני ששרי הביטחון התחלפו, אבל רובינגר נשאר'".

לא רק רבין חש משוחרר בקרבת רובינגר, שזכה לתעד מקרוב כמעט את כל מנהיגי ישראל מאז דוד בן גוריון. "פעם טסתי עם הרמטכ"ל חיים בר-לב ועם סגנו דוד אלעזר במסוק בשמי סיני", משחזר רובינגר בספר, "לפתע ביקש בר-לב מהטייס לנחות כדי שיוכל להשתין. בר-לב ירד מהמטוס, ואנחנו נשארנו בתוכו. לפתע לחש לי דדו, 'צלם אותו משתין!' בר-לב סב לאט לאחור ובקולו הרועם אמר, 'אתה יכול לצלם, אבל אם תעשה את זה, נמריא בלעדיך'".

מלבד עלילת חייו המרתקת, רובינגר גם פורש בספר את פילוסופיית הצילום שלו. מתברר שהוא בז לקלישאות בסגנון "תמונה לעולם אינה משקרת" או "תמונה שווה אלף מלים". הוא מספר כי ב-2002 ביקש ממנו דירק הלסטד, צלם בכיר ב"טיים" ועורך ה"דיגיטל ג'ורנליסט", להגיב על תצלומים בוטים של צלמת, שתיעדה את הסבל שנגרם לפלשתינאים מן הכיבוש הישראלי.

"התמונות שלה היו מרשימות ונגעו ללבי", כותב רובינגר, "אבל ניסיתי בכל כוחי להוכיח, שמה שהיא מראה בעבודתה אינו אלא מה שאירע ברגע שבו הפעילה את המצלמה. הניסיון לייחס לתמונה חשיבות היסטורית או אזורית אינו אלא ספקולציה ועלול להטעות את הקורא. למשל, אתה רואה תמונת גופה על פני האדמה. אינך יכול לדעת כיצד הגיעה לשם, מדוע היא שם ומה היתה השתלשלות האירועים שהובילו לתמונה. אפילו ההיסטוריונים מתקשים לתאר במדויק ובלא משוא פנים מה התרחש בכל רגע נתון. דימוי חזותי הוא בהכרח רק תגובה על ה'עכשיו'".





(0 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5