במה

עדכנו אותנו




שמואל וילוז'ני: "המדינה הזאת מספקת לנו פארסות מדי יום"

יום חמישי 11 באוקטובר 2012 08:00 מאת: שי הרלב, עכבר העיר

הוא מגלם חבר כנסת דתי, היא את יו"ר האופוזיציה של השמאל, ויחד הם מנהלים רומן אסור. ראיון משותף עם שמואל וילוז'ני ולימור גולדשטיין, כוכבי ההצגה "קיזוז", שמאמינים שאי אפשר לשנות את ההנהגה המושחתת, אבל אפשר לצחוק עליה



השיטה מושחתת, אז צוחקים. "קיזוז"

(צילום: יוסי צבקר)

פרסומת

"הייתי רוצה שהקהל יידע שהכנסת היא במה של אנשים שנלחמים בכל הכח עבור האינטרסים שלהם, בשביל עצמם ולמען עצמם", כך מסביר שמואל וילוז'ני את חוויית הצפייה בהצגה החדשה בכיכובו - קיזוז. משמעות שם ההצגה היא 'הברזה' הדדית מהצבעה של שני חברי כנסת, האחד מהקואליציה והשני מהאופוזיציה. אי הנוכחות של השניים שומרת על המאזן של תומכים מול מתנגדים. זאת בהנחה שהח"כים שהודיעו שיגיעו להצבעה, אכן יגיעו- הנחה בעייתית לכשעצמה.

במחזה של אילן חצור הקיזוז הוא דרמטי - הצבעה על פינוי מאחז בו חיים קומץ מתנחלים. הקיזוז באותן הצבעות כה מכריעות, מתקיים בגלל רומן אסור בין בני שבות (וילוז'ני), חבר כנסת דתי מסיעה שקוויה הפוליטיים משיקים לזו של הבית היהודי, ובין תמרה ירדן (לימור גולדשטיין), יו"ר האופוזיציה והמנהיגה המצודדת של השמאל-מרכז.

» קיזוז - מועדי מופע
עוד במדור במה:
»
מגרש המשחקים המיני של קרן מור ומנשה נוי
» דרום לוהט: הפקה שישית לתיאטרון דימונה
» מוני מושונוב: "תמיד הרגשתי שלא מבינים אותי"

לימור, איך זה לעשות פארסה פוליטית בוטה?
"זו אלטרנטיבה הרבה יותר מוצלחת מלהתבוסס בייאוש הקיומי של החיים בארץ, ועל הדרך גם להיזכר כל פעם מחדש שזו הכנסת שלנו. צחוק זה דבר מרפא, ולפעמים חוש הומור זה הכלי האידיאלי היחידי להתמודד במצבים שאתה חסר אונים. כאזרחית אני מרגישה קטנה ונטולת משמעות. אני גם לא חיה פוליטית כמו למשל אחי ואחותי, וזו  דרכי  כששחקנית, דרך הדמות של תמרה, להביע את עצמי חברתית. אגב אני לא מרגישה שהמחזה בוטה. בעיניי, המציאות עולה על כל דמיון".

איך ההתמודדות שלך כשחקנית עם מחזה שבו השחיתות כה ממוסדת?
"אני כן מאמינה שיש יחידי סגולה שפיהם שווים לליבם ויש להם סגולות של אכפתיות ומנהיגות. אבל בגלל המבנה, בשביל לשרוד, בשביל לטפס בהירארכיה אתה חייב להסתאב. אם אתה לא עושה דילים ונותן אתננים, לא תשרוד. תראה את לבני שאני מעין בת דמות שלה שלא נכנעה לסחטנות. היא בחוץ".


המדינה מספקת פארסות ואירועים קומייים-טראגיים מדי יום. "קיזוז" (צילום: יוסי צבקר)

על איזה חכ"ית חשבת כשקיבלת את המחזה מאילן חצור והתחלת חזרות?
"התחלתי קצת עם זהבה גלאון ויעל דיין. ניסיתי לחשוב מי בעיניי חזקה ואטרקטיבית ושתיהן עלו לי אינטואיטיבית. יעל היתה פאם-פאטאל בצעירותה. גם בזהבה גלאון אני מוצאת נשיות. אחר כך השתחררתי מהן. שלי יחימוביץ' פחות מחוברת לי לנשיות. גם ציפי לבני היא אישה מאד מצודדת".

שמואל, אתה הרי מכיר היטב את הפוליטיקה המקומית. עד כמה זה מקומם אותך?
"לצערי, המדינה הזאת מספקת לנו פארסות ואירועים קומייים-טראגיים מדי יום. כמו שאומרת אשתו של בני שבות: 'בוכה ומתייפחת, מתייפחת ובוכה'. פוליטיקה עירונית היא כסף קטן לעומת השחיתות והגועל שיש בכנסת. פעם לקחתי כל דבר ללב. כשהייתי בכנסת בגלל הקדנציות כחבר מועצת העיר, הייתי המום מזה שאנשים מתנצחים בגסות נוראה על הבמה, ואחר כך במזנון הכנסת שואלים זה את זה אם הייתי בסדר. כמעט כמו בתיאטרון. אני רוצח מישהו על הבמה ואחר כך הוא קם לתחייה".

בהצגה הצופים יצחקו ויצקצקו, האם לגחך את היא מטרה בפני עצמה?
"בהחלט. אני רוצה שהקהל יראה את ההצגה דרך המשקפים של המהפכה החברתית. הייתי רוצה שהקהל ידע על הזילות של התבטאות ח"כים בתקשורת, מתוך בורות וחוסר ידע. הנה תראה את אורי אריאל שרוצה לגנוז את ההצגה למרות שטרם ראה אותה. אומר שקרא תסריט וזה הרי מחזה. איזה קרא? יצר אייטם בגלל שהיה במדבר תקשורתי".

המנגנון רקוב



בפארסה כמו בפארסה, במיוחד כשמדובר בבית הנבחרים שלנו, שהציבור איבד בו כל אמון, בחר המחזאי להעמיס את המחזה בקלישאות. ח"כ ירדן היא אלמנה שאיבדה את בעלה בתאונת ספורט באירופה. כמו כן יש לה עוזר פרלמנטארי צעיר ונמרץ (מורן קל) שחובב S&M אחרי שעות העבודה המרובות. דמותה של מוריה שבות (אודיה קורן), אשתו של בני, היא גרסה של דניאלה וייס. בזמן ששבות בוגד עם ירדן בדירת פאר ברחביה (השייכת למיליונר יהודי כהאניסט שחי בחו"ל), עסוקה אשתו בהחתמות כנגד פינוי המאחז. בעת הצפייה הצופה ישאל את עצמו: עד כדי חברי הכנסת שלנו הם שקרנים חסרי מצפון בוגדניים ואופורטוניסטים? פארסה יכולה לסמא את חוש הביקורת.

שמואל, יש לך אמפטיה כלשהי לבני שבות- מתנחל שהתאהב וסרח?
"יש לי אמפטיה, ודאי. הוא מתאהב המסכן. נכנע לחולשות ולתשוקות שלו. הוא בן אנוש שמנסה לרצות את כולם והבגידה שלו היא כפולה; לא רק עם תמרה, אלא במצוות הדת היהודית ובאלוהים. אני יכול להבין את בני שבות כחבר כנסת וכשליח ציבור. גם אני כשחקן מאד רוצה שיאהבו אותי. ומצד שני כאדם אני עומד על הבמה ובא לי לצעוק: 'מוכרים אותנו בנזיד עדשים'".

לימור איך העבודה עם וילוז'ני. אתם כבר יוצאים קבוע, לא?
גולדשטיין: "עם וילוז'ני יש לי כימיה כבר שנים רבות. מ'פרק ב'' של ניל סיימון, דרך 'יתוש בראש' של פיידו. רציתי גם לחזור ולעבוד עם הבמאי אלון אופיר שהכרתי לפני שנים רבות כששיחקנו יחד ב'המורדים'. אני חושבת שיש פה מיזוג של ותיקים כמו אודיה קורן ואבי טרמין ושחקנים צעירים. קאסט מרתק ומופלא".

וילוז'ני: "כן, אני נכנס עם לימור פעם שלישית למיטה בשנים האחרונות אבל בסדר, אשתי התרגלה לזה והיא מסכימה".


אישתו של וילוז'ני מאשרת את הרומן החוזר ונשנה (צילום: יוסי צבקר) 

איך את מרגישה בגילך שהעוזר שלך בהצגה קורא לך milf?
"את המונח milf הכרתי מההצגה 'האריסטוקרטים'. השחקן עידן רוזנברג אמר לי שאני כזאת. בסדר, חייכתי. האמת שקשה לזעזע אותי".

אתם תהיו מוכנים להציג גם באריאל, בהתנחלויות?
גולדשטיין: "אני אהיה מוכנה להופיע באריאל ויחד עם זאת אני מכבדת את היוצרים והשחקנים שאינם מוכנים להופיע בשטחים. מהבחינה הזאת בגלל הממד האנושי הרחב והמנעד של הדמויות במחזה, כדאי שההצגה הזאת תוצג בכל מקום. זאת למרות שהימין הקיצוני מזמן לא מתייחס לערבים ופלסטינאים כבני אדם. ראה את אנשי 'תג מחיר'".

וילוז'ני: "אני אופיע בכל מקום שיגידו לי. באריאל, בהתנחלויות, אין לי שום בעיה. אני בעד הידברות. הגישה שלי היא בוא נתווכח כדי לדעת שאנחנו בכלל אותה סירה. העניין שההצגה מראה שלא משנה באיזה צד אתה נמצא במתרס הפוליטי. בכל מקרה מימין ומשמאל, חברי הכנסת מונעים על ידי אהבת השררה והממון ולא אהבת המלאכה".

עם מה אתם רוצה שהקהל יצא מההצגה מלבד ביזוי הכנסת.
וילוז'ני: "קודם כל אני רוצה שהקהל יצחק. מלבד זאת שהקהל יבין שאין מה לעשות. השיטה מושחתת. המנגנון הפוליטי כמו שהוא היום, בהרכב הזה של בית נבחרים עם 30 שרים הוא רקוב. והמנגנון מנצח את כל האנשים, את כל ההפגנות ואת כל המחאות. אנחנו צריכים לעשות את יום הכיפור שלנו בקשר לבחירות ולהגיד סטופ. אולי תהיה זו שעת רצון. איבדנו כיוון. יד ימין מכה את יד שמאל ויד שמאל את ימין. אני רוצה שהקהל יבין שאנחנו כעם הספר, לא נתנו ולא נותנים שום דוגמה לעולם. אנחנו מייצרים תיאטרון באחוז מזערי מהתקציב המנופח שקיים פה. אני רוצה ששליחי הציבור שלנו יעמדו גם הם בתור לקופת חולים שלא ייסעו ברכבי פאר. שהקהל ידע שהם מדושני עונג והם מגחכים עלינו".

גולדשטיין: "הקהל יצחק כי זו קומדיה טובה, הומור בטיימינג טוב שרק ילך וישתפר עם ההצגות. ברמה הלאומית אני פסימית. גם השמאל, שוחר השלום, שאליו אני שייכת, מתייחס למתנחלים כמקשה אחת עם חוסר סבלנות נוראה. אנחנו מקוטבים ותקועים בתפישת עולמנו. אם לנסות להוציא טיפה אופטימיות מההצגה הזו הרי שהקווים המשיקים בין בני אדם הם היצרים והצורך של כולנו באהבה. אבל האם המקום המשותף זה יכול לעזור ולתת מענה לחלוקה של העולם בין דתיים לחילוניים, בין שמרנים לליברלים? אני לא מאמינה שאוכל לשכנע איש שמרני להחזיק בדעות ליברליות. הניסיון הזה ארוך כאורך ההיסטוריה האנושית כולה".

» קיזוז - 14-15, 18-20באוקטובר, הקאמרי





תגיות: אילן חצור, הקאמרי, לימור גולדשטיין, קיזוז, שי הרלב, שמואל וילוז'ני

(8 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5