במה

עדכנו אותנו




איפה הפוסי ריוט הישראלי? מחשבות על תיאטרון בזמנים רעים

יום שישי 24 באוגוסט 2012 08:00 מאת: יובל בן עמי, עכבר העיר

למה לנו אין פוסי ריוט? מה לברכט ולתחנה המרכזית? ומאיפה נובע פחד הבמה של התיאטרון הישראלי? יובל בן עמי שואל את השאלות הקשות



התיאטרון הישראלי סובל מפחד במה, לא כמו הפוסי

(צילום: AP)

פרסומת

1. דרוש פוסי ישראלי



לא כל העולם במה, ממש לא. הבמה היא מקום קסום, מקום קדוש, ואילו העולם יודע להיות חרא בלבן בלאדי. בשבוע שעבר התקיף המון של בני נוער יהודים בירושלים שלושה בני נוער ערבים, ואחד מהם נפצע קשה. התקשורת צורחת: איראן איראן איראן, ושר הפנים מסביר שמתפקידו להמאיס את חייהם של אנשים עליהם. כל זה - בציר חדשות עדכני לזמן כתיבת הטור.

גם מחוץ לארץ לא כל כך טוב, ואחד מהאירועים הלא נעימים שהתרחשו שם לאחרונה דווקא קשור בבמה. בתוך הסערה התקשורתית סביב משפטן של חברות פוסי ריוט התעורר גם דיון בדבר ההגדרה "להקת פאנק". פוסי ריוט אינה להקה במובן המקובל. לא זכור שהופיעה במועדונים או עבדה על אלבום. במידה רבה מדובר בקבוצה שעוסקת באמנות מיצג או בתיאטרון גרילה.

מי שקורא/ת את הטורים האלה בעשירית של קביעות כבר יודע/ת מה אני עומד לשאול עכשיו. למה לא כאן? כבר חצי עשור פועלת בארץ הזאת, מרובת הצרות וההולכת ומתפטנת (מלשון פוטין), קבוצת מחאה בשם גרילה תרבות. שותפים לה משוררים, מוזיקאים ו־זהו בעצם. איך זה שכל סוג אפשרי של מוזיקאי, החל בזמרים מזרחיים "כבדים" וכלה בביט בוקס אנושי, כבר תרמו מכישרונם למחאה העממית ואילו התיאטרון נשאר בחוץ? זה לא שאין לכם כישרון, אחי ואחיותי יוצרי התיאטרון, וזה לא שאתם לא מודאגים. כנראה אתם פשוט סובלים מפחד במה.

מנגד, זה המקום לציין לטובה את היוצא מן הכלל: הקומיקאי עידן מור, שלכל אורך הקיץ הנוכחי מגיע להפגנות שונות בלבוש של באטמן ולעתים גם נושא דברים כבאטמן. זה לא מסוג המעשים שמבטיחים לבנאדם שנתיים בכלא הרוסי, אבל המהלך של מור מוסיף צבע וכיף להתכנסויות הכועסות שלנו, וזה שווה משהו.

» מדונה לעם הרוסי: שחררו את "פוסי ריוט" מהכלא

2. וספינה של פיראטים

מופע משירי ברכט ווייל הוא מעין טקס חניכה של השחקן הישראלי הצעיר. את ג'ני הפיראטית מתוך "אופרה בגרוש" ראיתי לראשונה מקרצפת מרצפות בתיכון שבו למדתי, ומאז עוד המון מרצפות בהמון בתי ספר. אפילו בדימונה נתקלתי בה, בהפקת סטודנטים באר שבעית. אם תחפשו ביוטיוב את השיר, תגלו שגרסת סטודנטים עברית שלו היא הראשונה שעולה בלשון שאינה אנגלית או גרמנית.

 אימי המלחמה, גזירות כלכליות וכמובן גזענות. "זונת היהודים":



השבוע הלכתי לשכונת התקוה לראות את זונת היהודים, ערב שבמסגרתו עוברים תלמידי שנה ג' של יורם לוינשטיין (הידוע באהבתו לברכט) את המסוכה הנעימה הזאת. בדרך חלפתי בתוך רחובות מלאי פליטים שעתידם לא ברור, וסמטאות מלאות עוני שעתידן אינו מבטיח. האורות בשוק התקוה הסגור היבהבו וכבו, ופתאום השתררה אפלה. דרום תל אביב במצב לא טוב. היא אפלולית וקודרת כמו שיר של ברכט. כמה טוב שיש שירים של ברכט, שמאפשרים לנו לשיר על המציאות שלנו ובעצם לא עליה, ובמקביל גם לרקום סולחה נעימה עם הגרמנים ותרבותם.

בתוככי הסטודיו התממשו כל הצרות שמחוץ לו: סיוט הזנות, אימי המלחמה, כיסם ההולך וצר של תושבי ארץ גזירה, וכמובן גזענות, והכל בלבוש אירופי שהולם גרבוני רשת. זאת לא היתה הפקה יוצאת דופן במיוחד מבחינת פרשנות, אבל החומרים נהדרים וכמה מההופעות היו מצוינות בהחלט. אציין את קולה המופלא של הילה שלו בשירה של ננה הזונה, את אלכס קרול, שהפיח חיים עוצמתיים בטנגו המלחים, את דפי אלפרן, שהפיקה תיאטרון טהור משירה של לילי תופת, ואת עידו וולפוביץ', שביצע בדראג טעון וחזק את "שיר המנדליי".

באופן מוזר, כל ארבעת השירים הנזכרים כאן לקוחים מתוך אותו מחזה: "סוף טוב", אבל היו גם אחרים, ובהם אחד מקומי ממש. ענבר דנון ביצעה את "הבלדה על אנקש" היפהפייה, שתירגם נתן אלתרמן והלחין סשה ארגוב, והישראליות שבלשון ובמרקם המוזיקלי הורגשה היטב. ברכט הוא שלנו ואיזה יופי לנו.

3. ארץ חדשה ישנה



גונב לאוזני שההצגה היחידה שמתייחסת ישירות לחשכתם של הימים הללו, ארץ חדשה הנפלאה של קבוצת הצעירים של הבימה, סובלת ממיעוט קהל. "ארץ חדשה" מספרת את סיפורם של פליטים אפריקאים בארץ בלשון תיאטרלית רעננה. זוהי דוגמה נדירה מאוד, נדירה מדי, של תיאטרון אקטיביסטי ישראלי, תיאטרון שמנסה לשנות את העולם לטובה בזמן אמת. המלצתי עליה בחודש מרץ ואני ממליץ עליה שוב בחום רב.

» ארץ חדשה: צעקה רמה למען הפליטים

תיאטרון שמנסה לשנות את העולם לטובה. "ארץ חדשה":



"ארץ חדשה" תוצג שוב ב־10 וב־11 בספטמבר. אם אתם צופי תיאטרון, הצטיידו בכרטיסים עוד היום, ואם אתם יוצרי תיאטרון – קחו ממנה דוגמה. אנחנו זקוקים ליותר מבאטמן וליותר מברכט. אנחנו זקוקים לכם: למחזאות מסתכנת, להשתלטות תיאטרונית על המרחב הציבורי ולזעקה רמה שעולה מן הבמה, מגיעה אל העולם ומשנה אותו.




תגיות: ארץ חדשה, הבימה, יובל בן עמי, יורם לוינשטיין

(2 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • נבוקוב 24/08/2012 21:33:38

  • אנטי-יוכוס 24/08/2012 20:09:35

  • תיאטרון בזבל 24/08/2012 11:28:37