במה

עדכנו אותנו




"תיאטרון אמור ליצור אי נוחות, לעורר ולהטריד"

יום שישי 17 באוגוסט 2012 08:00 מאת: אייל מלובן, עכבר העיר

אפרת שטינלאוף לא מפחדת להעלות הצגה על בחורה משותקת ולשאול שאלות על טוב ורע, אז היא ביימה את "גופרית וצורי" של דניס פוטר



מעלה שאלות מוסריות נוקבות. "גופרית וצורי"

(צילום: דניאל שטרית)

פרסומת

פטי, בתם של הזוג בייטס, נפגעה בתאונת דרכים, ומאז היא משותקת. אמה, המטפלת בה במסירות, לא יצאה מהבית כבר שנתיים. אל תוך חייהם נכנס בחור צעיר וחביב, הטוען שהוא מכיר את פטי מהמכללה לאמנות. הוא כובש את אמון ההורים ומצליח להישאר עם פטי לבד. גופרית וצורי של דניס פוטר הוא מחזה מטלטל, שנכתב במסגרת רצועה ייחודית של ה־BBC – "מחזות טלוויזיה". המחזה זכה לעיבוד קולנועי בהשתתפות סטינג והועלה על במות אנגליה. את הגרסה המוצגת בתיאטרון הסימטה תירגם אסף גיל, ומשתתפים בה בהט קלצ'י, ניר מנקי, עדי נוי ורן שחף. את המחזה ביימה אפרת שטינלאוף, שיצרה בין השאר את בתיאבון בתיאטרון הסימטה ואת ציד עכברושים בתיאטרון תמונע.

» גופרית וצורי - מועדי מופע
עוד במדור פרינג':
»
טקטוניה: חוויה תיאטרלית מרעננת
» שנת השפן: המחול הוא סוג של אנימציה 
»
משחק באש: ערכת כיס של קלישאות בורגניות
» רינה ירושלמי: "אני לא מנהלת בית מסחר לטעמו של הקהל"

ההצגה "גופרית וצורי" מטפלת בקונפליקט חברתי בין בריא לנכה.
"בין בריא לנכה ובין טוב לרע. המחזה מעלה שאלות מוסריות נוקבות, ובוחן את האמונה במה להאמין והאם מה שטוב הוא באמת טוב ומה שרע הוא באמת רע. האם המעשה הטוב - הטיפול המסור של אם הנערה – הוא מה שבאמת עושה טוב, והאם המעשה הרע של הבחור באמת עושה נזק. בחיים לא כל מה שאנחנו חושבים שטוב הוא באמת טוב, ולהפך, והמחזה כל הזמן מאתגר את השאלה הזאת".

איך הגעת למחזה?
"קראתי אותו בזמן הלימודים, וכבר אז סימנתי אותו ואמרתי שיום אחד אביים אותו. בשנה שעברה ביימתי את 'נוף ילדותי', גם הוא של דניס פוטר, ואמרתי שזה הזמן הנכון להעלות אותו. ראיתי את הגרסה הטלוויזיונית וגם את הגרסה הקולנועית, ושתיהן מאוד ריאליסטיות וסטטיות. לדעתי יש במחזה משהו שנכון במיוחד לבמה, היא מאפשרת לפרוץ את המסגרת המציאותית".


התמודדות כזו עושה אותנו אנשים חזקים יותר. "גופרית וצורי" (צילום: דניאל שטרית)

העיסוק בקושי ובחולי דורש הרבה כוחות. אנשים בדרך כלל בורחים מהמקומות האלה.
"נכון, זה דרש מהצוות התגייסות ונכונות להתמודד עם הקושי, וזה דורש יכולת מסוימת גם מהקהל. אני מאמינה שהתמודדות כזו עושה אותנו אנשים חזקים יותר. בתחקיר להצגה נפגשנו עם צוות בבית לוינשטיין, ואני חייבת לציין שאלה אנשים מעוררי השראה. האהבה והחמלה שיש בעבודה שלהם מילאו אותנו כוח. בהצגה הזאת יש שבירה של ריאליזם לכיוון של משהו קצת הזוי ומעוות. זו הרפתקה מעניינת ומדליקה בעיני. יש אנשים בקהל שמתחברים לזה יותר ויש כאלה שפחות – כמו כל דבר באמנות, זה עניין של טעם. ב'בתיאבון' היו נערות שיצאו מההצגה והודו בפעם הראשונה שיש להן בעיה והן צריכות עזרה. זו מטרת התיאטרון".

את לא חוששת שהקהל שיוצא בערב לתיאטרון מעדיף לבלות ולא להתמודד עם חומרים קשים?
"קשה היום למשוך קהל לתכנים מטרידים ומעוררי שאלות. אני לא חוששת מהקושי הזה. יותר מזה – אני רואה הבאת בתכנים כאלה לתיאטרון שליחות, כי זה תפקיד התיאטרון. צריך לעשות הפרדה בין בידור לתיאטרון. תיאטרון אמור להזיז מהמקום, ליצור אי נוחות, לעורר ולהטריד. אני יודעת שאנשים יוצאים מהצגות שאני עושה ואומרים שההצגה ממשיכה ללוות אותם גם כמה ימים אחרי. בשבילי זה הישג".

את מעלה את ההצגה בתיאטרון הסימטה, זה אומר להופיע בפני קהל מצומצם.
"אני עובדת כמה שנים בסימטה, וקיבלתי מהם המון עזרה בהפקה הזאת – חדרי חזרות, מקומות איכסון. למי שעובד בפרינג' זה לא מובן מאליו. יש משהו באינטימיות ובקרבה של השחקנים – הקהל יושב עם השחקנים וחווה את מה שהם עוברים, ויש בזה קסם. ההצגה הזאת היא סוג של נס: קמתי בוקר אחד ואמרתי שאני מרימה את ההפקה. גייסתי צוות מוכשר של שחקנים ויוצרים, שבלעדיהם לא הייתי יכולה לעשות את ההפקה. ואז מצאנו מימון, מצאנו בית, זה פשוט קרה. בלי קשר לזה, אני שואפת להיחשף לכמה שיותר קהל, ומקווה להוציא את ההצגה לעוד אולמות ולעוד ערים".

כבר כעשור את פועלת בתיאטרון הפרינג'. זה מתוך בחירה?
"אני פועלת בפרינג' ובעוד מסגרות – אני מביימת חובבים, אני מרכזת מגמת תיאטרון. שאלת הבחירה היא שאלה מורכבת בארץ. כרגע נוח לי להיות יוצרת עצמאית – אני מקבלת תקציב ממינהל התרבות ויש לי חופש אמנותי לבחור את הבחירות שלי ולעבוד בדרך שאני רוצה. כיוצרת זה דבר נפלא. מובן שהייתי רוצה להיות במקום שיש בו יותר תקציב ולהיחשף ליותר קהל – אני שואפת לעשות אמנות טובה, איכותית, מקצועית, עם ערך של תוכן וצורה. איפה שאוכל לעשות את זה, שם אפעל – בין שזה בפרינג' ובין שבתיאטרון הרפרטוארי".


בבמה יש משהו קסום שאין לו תחליף. אפרת שטינלאוף (צילום: זיו אפלברג)


באת מעולם השיווק וקידום המכירות. יש השקה בין שני העולמות?
"יש הרבה נקודות השקה. בעבר עסקתי בבימוי חוויות כדי לגרום לאנשים לקנות מוצרים, ואז הורדתי את השיווק ונשארתי עם הבימוי. כבמאי, אחד הדברים הכי חשובים זה היכולת שלך לנהל, ואת הניסיון לנהל רכשתי בתחום השיווק. רכשתי שם גם יכולות הפקה, מה שנתן לי בסיס טוב מאוד לעבודה בפרינג'".

עסקת בעבר גם בתחום הקולנוע והטלוויזיה. לא מושך אותך?
"עשיתי בעיקר סרטים קצרים ונגעתי קצת בפרסומות. זה שונה לחלוטין וזה כיף גדול. יש משהו בקולנוע וצילום שמדליק אותי ואני מאוד אוהבת את מה שהבמה מאפשרת מבחינת המשחק והצבעוניות. זה יכול לגור יחד, אבל בבמה יש משהו קסום שאין לו תחליף. זה קורה וחי כרגע, עם אנרגיה והתרגשות. יש בבמה אמת, והאמת היא משהו שמחפשים על הבמה".

» גופרית וצורי - ב' 20.8, ג' 21.8, 20:30. תיאטרון הסימטה. 80-40 שקל. 





תגיות: אייל מלובן, אפרת (שטינלאוף) אפלברג, גופרית וצורי, תיאטרון הסימטה

(5 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5