אנשי התחנה: פסטיבל חדש מחייה את הקרון של חוני המעגל

יום חמישי 02 באוגוסט 2012 08:00 מאת: אייל מלובן, עכבר העיר

פנינה רינצלר הבינה שהיא לא צריכה לחכות שיתקשרו להציע לה תפקיד, אז היא הרימה את "לצאת מהקרון", פסטיבל פרפורמנס חדש במתחם התחנה


תיאטרון הוא כלי שיכול לשנות. דפנה לבנון

(צילום: ליאור שמש)

פרסומת

"לצאת מהקרון זה כמו לצאת מהקופסה, כמו להוציא שדים מהארון. מכיוון שהקרון צר הוא מחייב את היוצרים לצאת מהקופסה, ורציתי להכניס לתוכו אמנים שופעי כישרון ולראות מה קורה כשהם צריכים להצטמצם במרחב ולבוא במגע כה קרוב עם הקהל". כך מתארת פנינה רינצלר, היוזמת והמפיקה של הפסטיבל החדש בחלל הצר והצפוף של הקרון המוצב במתחם התחנה.

שבעה מופעים בכל ערב, במשך שלושה ימים, ובכל אחד יוכלו לצפות עד 25 איש. רינצלר היא שחקנית, יוצרת, זמרת, ליצנית, מנחה סדנאות תיאטרון ומפיקה ערבי במה לתיאטרון.

» לצאת מהקרון - כל הפרטים ומועדי מופעים
עוד במדור במה:
» ציפי פינס: "בשביל המדינה התיאטרון זה מעמסה של שמאלנים"
» יורם כרמי: "הרגליים עדיין עולות גבוה, אבל אני במקום אחר"

בחורה צעירה מהפריפריה, שגדלה בתיאטרון שלומי, מגיעה לתל אביב ומרימה פסטיבל כמעט בעצמה. מאיפה האומץ?
"תמיד אומרים לי על כל דבר שאני עושה שזו תעוזה, אז כנראה זה השם השני שלי. רציתי להחיות את הקרון של חוני ולספק בית לאמנים. זו הזדמנות כי הוא פנוי ונמצא במתחם הומה. הוצאנו קול קורא והגיעו כ־50 פניות – מתוכן נבחרו 12. לא כולם מופיעים בכל ערב, אבל היה צריך לספק מינימום של חשיפה מכיוון שבכל הופעה נכנס מעט מאוד קהל. אני מרגישה שבא לי לטרוף את העולם מבחינה אמנותית. קורים בארץ דברים קשים והיצירה מביאה דברים טובים, אז אני רוצה לייצר את הדברים הטובים האלה".


"בא לי לטרוף את העולם מבחינה אמנותית". פנינה רינצלר (צילום: גלעד בר שליו)

לקחת על עצמך את תפקיד הניהול האמנותי של הפסטיבל הזה.
"יש ועדה אמנותית שהיתה מיועדת לאיסוף היצירות. עובדת איתי נטלי תורג'מן מתיאטרון עכו, דוקטורנטית לתיאטרון ויוצרת מוכשרת שעבדה איתי גם על היצירה הקודמת שלי. הקרון הוא של חוני המעגל. שני האנשים האלה הם שני קצוות שמאזנים אותי. באתי מתיאטרון שלומי, ושם אין דבר כזה 'בלתי אפשרי', אתה לומד הכל – איך ליצור ואיך לעבוד בחלל ולעצב אותו. על היצירה הקודמת שלי, 'טיפול שורש', עבדתי שלוש שנים ואז צירפתי את נטלי וזו יצירת חיים שלי שבאה מתוך חומרים אישיים. בפסטיבל הקרון נתתי לאמנים זמן קצר יחסית לעבוד על היצירות שלהם, זה בניגוד לאידיאולוגיה שלי אבל היצירות היו בשלבים שונים של עשייה. אני מקבלת הרבה תמיכה. סמדר יערון, למשל, חיברה אותי לחוני והיא ממש בשמחה באה לפתוח את הפסטיבל".

בסיום לימודייך אמרת שיש לך טייפקאסט, ושכשיצטרכו מישהי כזה יקראו לך. אבל את לא מחכה שיקראו לך אלא עושה בעצמך.
"הייתי באסיפה של שח"ם, איגוד השחקנים, ושמעתי את כל התלונות ואת הכאב. זה באמת קשה ומתסכל, אבל שחקנים צריכים להבין שאי אפשר לשבת בבית ולחכות שיתקשרו אלינו ויציעו לנו תפקיד. זה לא קורה. הפרויקט הראשון שעשיתי היה מופע לזכרו של עלי מוהר. הציעו לי להקריא טקסט, ואני הפכתי את זה למסלול שעובר בתחנות חייו, ביימתי והפקתי והשתתפו עוד אמנים. חשבנו שיבואו למופע עשרות אנשים, וכשהתחלנו אותו ראיתי שיש קהל של מאות. ברור לי שאני לא אמחק את בעיית התעסוקה של השחקנים, אבל אני מצליחה ליצור התחלות. אפילו מפסטיבל הקרון האמנים יכולים לצאת מהקטעים הקצרים להמשך עבודה, כי אני באמת מאמינה ביצירות שבחרנו. אני עושה ויש לי הרבה תמיכה, וכל הדברים פשוט קורים. השותפים שלי לפסטיבל נמצאים הרבה יותר ממה שציפיתי, פתאום אמני רחוב מציעים את עצמם לפסטיבל. כולם נרתמים, יש לי גב נפשי והדברים מסתדרים ואפילו מסתדרים מעצמם".

רוב הדברים שאת עושה הם כמעט ללא תמורה. ממה את מתפרנסת?
"פירוש המילה רינצלר הוא מזוודה בגרמנית, וככה התחלתי את חיי האמנותיים – ליצנית עם מזוודה בלי רכב שעוברת ממקום למקום. אני מלמדת ילדים בכיתות נמוכות ברמלה ומנחה סדנאות בביכורי העתים, אני ליצנית בימי הולדת, והיתה לי תקופה כליצנית רפואית. כשאני צריכה אני עושה פסלי רחוב. אני לא מתפרנסת מהפרינג'".

ואין לך רצון לעבוד בתיאטרון הרפרטוארי?
"לא. זאת לא השפה שלי. גם אם אעבוד עם טקסט קיים זה יהיה משהו עם אמירה חברתית, ואז כנראה אפרק אותו ואעשה ממנו משהו שלי. הופעתי עם טקסטים ואני שחקנית קומית, אבל זה לא זה. בהבימה אי אפשר ששחקן יצעק את מה שהוא רוצה לצעוק. אני רואה שחקניות מצוינות שנכנסו לתיאטרון הרפרטוארי והן קופאות שם, זה לא תיאטרון בעיני".

#alt
"כולם נרתמים, יש לי גב נפשי". מתוך "IV כן או IV לא" של איריס הרפז

אז איך את מגדירה את עצמך?
"אני אמנית יוצרת ובמסגרת זו אני עושה הכל. אני שליחה של תרבות. התיאטרון הוא כלי מאוד חזק שיכול לשנות דברים בחברה. כל חיי הייתי אישית בעבודה התיאטרלית שלי, אבל אחרי שראיתי את 'משאלה מכוכב' של סמדר יערון, הרגשתי שאני חייבת לגעת גם בנושאים יותר רחבים. הפרויקט הבא שלי יעלה בפסטיבל עכו. אנחנו קבוצה של שחקנים ישראלים ופלסטינים שגדלו יחד בירושלים בתקופה של שתי אינתיפאדות. עד לפני כמה חודשים נסעתי בירושלים עם חלונות סגורים כי פחדתי. היצירה היא לא פרו פלסטינית אלא יצירה של אנשים משני צדי המתרס שגדלו בתוך תופת ועכשיו נפגשים לדבר על הפחדים, הכאבים והכעסים ולבדוק באמצעות היצירה מה קורה לשני הצדדים".

מה את מתכננת בהמשך?
"חמש שנים אני מלמדת ברמלה ילדים ועושה איתם הצגת סיום. השנה לא היה תקציב ומתוך חוסר הברירה עשינו אירוע תיאטרוני מרובה אלמנטים שהתקיים בכל חלל בית הספר. חזרתי הביתה נפעמת. רמלה היא עיר עם היכל תרבות גדול וראש עיר שמשקיע. זו עיר משותפת ויש בה קשיים חברתיים. צריך לפתוח בה קבוצת תיאטרון. אני לא יכולה לעשות את זה כרגע כי נרשמתי ללימודי תואר שני, אבל זה נראה לי כמו החזון הבא. יש לי הרגשה שכשאני אלך על זה יהיה לי גב. כשאני הולכת על משהו אז זה טוטלי".

» פסטיבל "לצאת מהקרון" - ה'-שבת 4.8-2.8, 23:00-17:00. הקרון במתחם התחנה. 50-20 שקל.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(3 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5