איך הפך אבי דנגור למפלצת פרינג'?

יום ראשון 05 ביולי 2009 08:00 מאת: נתי אורנן

מקרית אתא לעיר הגדולה, ממייקל ג'קסון ועד אבי הזמר, מ"כוכב נולד" ועד פסטיבל אינטימדאנס בתמונע, אבי דנגור לא נח לרגע. נתי אורנן, מצדו, מנסה לעשות סדר בבלגן


אבי דנגור

(צילום: סיון בן ישי)

פרסומת

במסגרת חגיגות העשור לפסטיבל האינטימי-ניסיוני, אתם מוזמנים השנה, באופן ניסיוני מתמיד, להיחשף לעבודות המשלבות מחול, תיאטרון, וידאו ואמנות פלסטית, תחת הכותרת המזמינה, "מכוער". במרחב האמנותי הישראלי, המתעקש לעתים קרובות להיצמד לקונבנציות אסתטיות להחריד, אין ספק כי קצת כיעור ישיב את הנפש, ואולי גם עטרה ליושנה.

פסטיבל אינטימדאנס - לפרטים נוספים
אינטימדאנס: כעס בקהילת המחול המקומית


בפסטיבל, שעל ניהולו האמנותי מופקדים כבשנה שעברה אריאל אפרים אשבל ונאוה צוקרמן, יעלו בבכורה תשע עבודות של יוצרים עצמאיים, בהן "יש פה עונג" מאת בן בוכנבכר ועינת גנץ ובביצועם. הם יקיימו אקט המוגדר כ"משהו בין טקס אשכבה, תיאטרון פיזי ותסכית רדיו"; "Venus de Meatloaf" מאת אריאל כהן ובביצוע רעות שץ, המתמודדים עם שאלות מיתוס היופי, פולחן הגוף, משמעת וסטנדרטיזציה; ו"היונה של באסם", מאת אבי דנגור, בביצועו ובהשתתפות אפרת אביב. נוסף לעבודות שיוצגו בשתי תוכניות, יתקיימו גם אירועים מיוחדים: מופעי מוזיקה מכוערים, מופעי מחול אורחים, עבודת וידאו בגלריה, ובעקבות ההצלחה המסחררת של השנה שעברה יחשפו גם השנה אמני הפסטיבל את סטיותיהם ו"יתקלטו" מיוטיוב בבר התיאטרון לפני הופעותיהם.

אם שמו של דנגור (29, וממשיך להתבגר) נשמע לכם מוכר, זה אולי כי הוא הוזכר כאן גם לפני כשבועיים כבוראו של "מייקל", מופע הפרינג' שעלה באחרונה בתמונע בבימויו של איתי וייזר. דנגור סיים לפני שנתיים את לימודיו בבית הספר לתיאטרון חזותי בעיר הקודש, עבר גם שנה של לימודים בתיאטרון הגוף, והוא אינו מפסיק להפגיז, חמוש כהלכה, בין היתר ב"דוז פואה", מופע אירוויזיון הזוי פרי יצירתם של סיוון בן ישי ("סיפור פשוט") ויונתן שוורץ, ובאחרונה גם ב"טלקינזיס" המטריף של מיודענו, אריאל אפרים אשבל.

דנגור, איך הפכת למפלצת פרינג' שכזו?
"זה התחיל בהצגות סוף שנה בבית הספר, שבהן תמיד הייתי אחראי על הצחוקים. ביום חמישי האחרון חגגתי יום הולדת בדיוק ביום שבו מייקל ג'קסון מת. זה היה מצחיק, עשינו מסיבה ופתאום היא הפכה לטקס אשכבה למייקל. כמו במופע 'מייקל'".

אז אתה חש שיש קשר בין יום הולדתך למותו של מלך הפופ?
"כן, אני קם בבוקר ופתאום הולך למקלחת ב'Moon Walk'".

איפה גדלת? מה עברת?
"בקרית אתא. תמיד חלמתי להיות שחקן בעיר הגדולה. האמת שאני נמצא כבר הרבה זמן על הבמה ועכשיו בא לי לעבור מדיום, לטלוויזיה. בתור ילד מקרית אתא הטלוויזיה היא מעין חיבור לעולם, ואצלי זה גם חיבור להורים. הורים לא באים להצגות פרינג', הם רואים טלוויזיה. כל המשפחה רואה טלוויזיה".

במסגרת מסעותייך הפנימיים והחיצוניים בראת את דמותו של אבי הזמר, סמי-ערס שהגיע עד לאודישנים של "כוכב נולד". האם יש קשר בין בחירה אמנותית זו למקום שבו נולדת?
"קרית אתא היא תכלס מקום מדליק. לא בדיוק עיר ולא בדיוק כפר, עיירת רפאים ערסית. יש לי משיכה למקום הערסי, ואבי הזמר הוא טיפוס שאני יכול להתחבר אליו תוך שנייה ולהיות הוא. זה לא דורש להיכנס לדמות, אלא זה משהו שחקוק לי בתודעה, להיות ערס. יש בזה כוח, אמת, ישירות, כל מה שהוא ההפך מהפולניות שב'מייקל'. אני מת על הישירות הים תיכונית, על החוצפה ועל החום האנושי. איתם מגיעה קצת אגרסיביות, אבל חפיף, זה רק תבלין".

איך נוצרה דמותו המיתולוגית משהו של אבי הזמר?
"היא עלתה מתוך ניסיון שלי ליצור דמות שיכולה לחיות ושאפשר לערבב אותה עם הרחוב. זה נולד מתוך רעב לתקשורת רחובית. בהתחלה לא ידענו מי הוא אבי, סתם עלינו לאוטובוס, אני וחברה שלי ששמה אוריין, שמתי פאה והתחלתי לתקשר איתה ועם המצלמה שמולי, בין 7,000 האנשים שהיו באוטובוס. אוריין ריאיינה אותי, וכל האנשים מסביב קיבלו פוזיציה של משתתפים בדוקומנטרי. בסוף הסצנה אני שר שיר מזרחי מומצא וכל האוטובוס מוחא כפיים".

בסופו של דבר, לאחר כמה אודישנים לא התקבל אבי הזמר לתוכנית הטלוויזיה האווילית. איך הוא הרגיש?
"זה היה מעליב. גם אני בתוכי התבאסתי. הסימביוזה בין הדמות לביני היא חזקה. יש כזה בילד אפ, ארבעה אודישנים, אתה מתחיל באמת להתרגש. השופטים אמרו לו 'עזוב, אתה לא מתאים לנו, תמצא עבודה במשהו אחר'. עניתי להם 'אבל הוא שר יפה!'".

בוא נדבר על המופע "היונה של בסאם", שיעלה בפסטיבל אינטימידאנס.
"זו עבודה ללא טקסט כתוב, ששתי דמויות משתתפות בה. אני אחת מהן, בחור בשם הוד, שמייצג איזשהו כוח וסמל של יופי והוד. מולי משחקת אפרת אביב, שמגלמת את הקונטרה של הוד, קטנה וחסודה. הוא גדול מהחיים והיא קטנה מהם, היא מרסנת אותו וגם נותנת לו כוח, כי מתחת לחזות הטווסית הוא חלשלוש שזקוק לה בשביל הביטחון שלו. מתקיימים ביניהם היפוכי כוחות ומשחקי שליטה. זה משהו שנע בין ביזאר, פארודיה וטלנובלה".

רוצה לומר משהו על אודות טכניקת האימפרוביזציה שבה אתה נוקט?
"האימפרוביזציה בעבורי היא דגל. זה דבר מעורר מאוד כדרך עבודה, גם ב'יונה של בסאם' וגם באבי הזמר. ב'יונה של בסאם' לא מחליטים מה יקרה על הבמה מעבר לכך ששתי הדמויות מייצגות שני כוחות, ובודקים מה קורה ביניהן. לא מסתדר לי לשבת ולכתוב".

לסיכום, בוא נחליק את קוראינו אל סוף השבוע בכמה שורות משירו של אבי הזמר, "יום של שמש".
"יום של שמש/ ים כחול/ וחול/ בתל אביב/ השמים באפור כהה/ ורוח על הפנים".


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(4 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5