לילה

עדכנו אותנו




הצד שלו, הצד שלה - melle 215

יום שבת 17 בפברואר 2007 09:00 מאת: עידו מרט ומיכל דיאמנט

היא והוא הגיעו ל melle 215, הבר הכי מדובר בתל אביב, כדי לבדוק ממה עשוי ההייפ. היא סבלה מהחום והצפיפות, הוא ניסה להנות משוק הבשר



שוק בשר. melle 215

פרסומת

הצד שלו: "אתה בא להלנה החדש?" שמעתי את עצמי נשאל בהיסח דעת, כשבעצלות מופגנת החלו חורקים גלגלי מוחי בניסיון לשחזר מה זה בכלל ההלנה הישן. "הם לא עברו למקום חדש בחורף שעבר?" שאלתי חזרה, נזכר במעבר הטראגי של ההלנה מגשר היכל התרבות לסלון לבן ומלוקק למרגלות ההיכל. "הם פתחו עוד מקום בדיזנגוף: מלה 215". נו מילא, לפחות אני כבר יכול לנחש את הכתובת.

אז לדיזנגוף 215 הגעתי חמוש בבחורה ונטול ציפיות, כדי לוודא שגם לסניף הזה של ההלנה אני אף פעם לא רוצה לחזור. בעודנו סוגרים את המטרים האחרונים בהליכת חורף טיפוסית (ידיים עמוק בתוך כיסי המעיל וכתפיים משוכות מעט מעלה), נתקלנו במופע רחוב מסוג שהרבה זמן לא ראיתי במרכז העיר. בחורה צעירה בצעיף אופנתי עומדת בפתחו של בניין אפור, כשמולה עומדים 25 גברים, צפופים יתר על המידה, מביטים לעברה בכמיהה מעוררת חמלה. 10 שניות נוספות עברו ומספר הגברים עלה ל-26, כשלצד המשועמם מכולם עמדה בחורה חסרת סבלנות.

לבחורה ולי לא לקח הרבה זמן להיכנס, אבל זו בדיוק כמות הזמן שלקח לנו לאבד אחד את השני בהמון הסואן שבפנים. כעבור ארבעה זוגות שדיים שנמרחו עלי כמו טפנד זיתים על פ'וקצה חמה, אחד מהם של בלונדינית מרשימת מימדים, מצאתי את עצמי מחייך ליד הבר, ואת הבחורה מנסה לגרום לברמן לסדר לנו מקומות ישיבה. שילמתי על הבירות והצ'ייסרים שקיבלנו, מודע לעובדה שעוד נותר לי לשלם על החיוך המטופש שלי כשנגיע הביתה.

אז מה מחדש במל 215? קודם כל הגודל המפתיע. המארחת בחוץ טענה שיש 110 מקומות ישיבה על הבר. אני במשך שעה וחצי לא מצאתי אפילו מקום אחד. בנוסף לבר עצמו יש גם די והותר מקום ברחבה שלפניו כדי לדחוס מאה או מאתיים אנשים יותר מההגבלה של מכבי האש לבניין רב קומות.

האווירה לא ביתית ולא שכונתית. יהיו כאלה שיקראו לזה שוק בשר, אבל אם לשפוט לפי המחשופים העמוקים והתור הארוך בחוץ, ניתן לחשוד שהבשר כאן מחולק בחינם. האלכוהול נשפך די בחופשיות (רובו על הנעליים שלי) והמוסיקה מנסה להעיר או לחרמן את הקהל לסירוגין. והמחירים? כמו בכל מקום, תפסיקו כבר לשאול.

הצד שלה: בתור עיתונאית חוקרת ורצינית, הרגשתי מחויבות עזה לחקור את התופעה המשונה של נהירת הבליינים אחרי כל בר חדש שנפתח בתל אביב, בלי שום קשר לאופי, להיצע או למיקום של הרך הילוד.  melle 215, המקום ה"חם" החדש בתל אביב, נראה היה כשדה מחקר אידיאלי. גררתי איתי את הבחור ויצאנו אט. 

כבר מרחוק הבנתי שהערב הזה הולך להיות רע: תור ארוך השתרך בחוץ, כשעליו מנצחת סלקטורית שנראית כאילו היא מגרדת את גיל עשרים, רק מלמטה. אנשים שמחכים בתור להיכנס לבר זה נושא טעון ומגוחך כל כך שהוא דורש מחקר נפרד ולכן אדלג עליו ישר אל החומות הבצורות, דמויות אדם, שמילאו את רחבת הכניסה.  כדי לחדור אותן נאלצתי להפעיל את כישורי התעמלות הקרקע שהתפתחו אצלי במהלך שנים של אימונים אבל בדרך איבדתי את הבחור. הוא נתקע ליד איזושהי בלונדה מחומצנת ומסולקנת כהלכה. כשהיא מצאה לה בחור אחר, התאחדנו ליד הבר ואני, בלונדינית אמיתית, נשלחתי להשיג לנו כיסאות פנויים.

כמובן שזה היה בלתי אפשרי בעליל. הברמן הבטיח לנו שתוך שתי דקות הוא מארגן לנו מקום, ונעלם אל האופק למשך השעתיים הבאות. נאלצנו לעמוד עם הבירה ביד, כשבכל דקה שחולפת נצמד לתחת החטוב שלי מישהו אחר – בחור, בחורה, או אחד משלל היצורים שמילאו את המקום. 

הצפיפות עשתה את שלה והחום הפך בלתי נסבל. שמונה שכבות המעילים שלבשתי כשיצאתי מהבית לחורף הסוער נראו פתאום בעייתיות. לא יכולתי להוריד אותן בלי למרפק את הבחורה שלידי (מה שבמחשבה שנייה לא היה רעיון כל כך רע) ולא יכולתי להישאר איתן.  ברחנו החוצה להסניף אוויר קר. למרות שהשעה הייתה קרוב לשתיים בלילה, עדיין עמדו שם עוד לא מעט אנשים שהתחננו למארחת. הסתכלתי עליהם ועליה, והבנתי שקיימת רק דרך אחת לסכם את המחקר שלי, וזאת בעזרת מילותיה של שיפשיפ, המשוררת הדגולה ונערת הבלוג מ"ארץ נהדרת" - "פאתט".



melle 215 - כרטיס ביקור




(43 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5