היאפים יודעים ליהנות מהחיים
יום רביעי 12 במרץ 2008 09:39 מאת: נועם אבידן-סלע, עכבר העיר תל אביב
הביקור המחודש בארמדילו הבהיר חד משמעית: מדובר בבר של יאפים. אבל ייאמר לזכות היאפים התל אביבים: יש להם ברים לא רעים
כשהארמדילו נפתח, לפני איזה ארבע שנים, חלפתי ברחוב אחד העם על פני החלל הלבנבן ותמהתי לעצמי על פשר היאפיזציה המשתוללת בעיר: "קירות של בלוקים לבנים?! האם חזרנו לימות שיק הלופט הניו יורקי המאוסים?". מעט ידעתי כי לימים יהווה הארמדילו את הסמן המובהק של טרנד "הברים השכונתיים". מכאן אין מנוס אלא מלהסיק כי: 1) האנשים שידם במלאכת הארמדילו הם מה שנקרא "מובילי טרנדים", בניגוד לאלה שנגררים, ו-2) הטרנד שהם מובילים הוא לא עוד איזה קשקוש כמו פיק-אפ, סושי, מפלגות מרכז או מיתוגים מצלצלים, כך שקיים סיכוי יותר מסביר שהמקום שלהם יפרח שנים ארוכות גם אחרי שהטרנד ידעך, וזאת מכיוון שהוא עונה על צורך ממשי.
לטעמי האישי הארמדילו קצת "איכותי מדי", קצת "יותר מדי מושלם" - הוא משדר לטעם של צעירי לב העיר המתוחכמים והמסודרים, מאוד "תרבותי", מספיק "אדג'י" בשביל להרחיק משם הרצליינים שנוהרים לעיר בחמישי-שישי-שבת בהונדה של אבא, מספיק "מהוגן" בשביל להרחיק משם חולונים שנוהרים לעיר בחמישי-שישי-שבת בדייהטסו של אבא, בורגני-בוהמייני שכזה, או במילה אחת: יאפי.
יאפים. אני לא אוהב יאפים. מוות ליאפים. סגנון שמשרת הוויה שמושתתת על כוח. רק כוח. אני לא מצליח להיזכר בשיר אחד מהפלייליסט שניגן שם: המוזיקה שם משרתת אותי, כלומר מטרתה לא להפריע לי, לא להסיח את דעתי מעצמי. אני רוצה לשרת את המוזיקה. הלכתי לשם ל"פגישת עסקים". כן, כן - יש אנשים בעיר הזאת שחושבים שאני עשוי להועיל לעסק שלהם. שיחשבו. איש העסקים מצא לנכון לציין כי ריח לא נעים מגיע מאזור השירותים ושאולי נסתם שם איזה צינור. הוא חשב שזה לא בסדר, אבל אני דווקא מצאתי את זה לעניין: עד עכשיו אף פעם לא הייתי בטוח אם גם לקקי של יאפים יש ריח.
ישבנו על הבר. גינס (חצי: 26 שקלים) בליווי כוסיות טולמור דיו (24 שקלים), בשבילי, ואילו איש העסקים אוהב את הג'יימסון (34 שקלים) שלו נקי. עם הברמנים אי אפשר היה לדבר - הם תמיד היו עסוקים במשהו חוץ מאיתנו, אבל איש העסקים השכונתי יושב שם תכופות ויודע שיש "למשוך בחוטים", לכן פנה בידענות לאחת המלצריות וזו נפנתה אל הבר ומשם שירתה אותנו במסירות עד סוף הערב.
והערב היה ארוך: היה, בסופו של דבר, מהנה מאוד לשבת עם איש העסקים מחוץ לשעות העבודה ולדון בחברותה בכל האינטריגות המתועבות שמרכיבות את עולם העסקים המושחת. כוס וויסקי רדפה כוס וויסקי, המוזיקה לא הפריעה בכלל, ודבר אחד שיש לציין לזכות הגרסה הלב-תל אביבית של יאפיות היא שבניגוד לכל היתר מסביב, הראשונים מוכיחים מידה ראויה של אינטגריטי בכל הנוגע להנאה מהחיים בניגוד לתוחלתם, ומדיניות העישון שלהם בהתאם. הבעיה היחידה היא שכבר לתוך הסיבוב השני היה לי ברור שכל הסחבקייה שהולכת לי פה עם איש העסקים היא רק הקדמה לזה שלא הולכים לתת לי את 350 השקלים העלובים הנוספים שביקשתי למשכורת שלי.
השורה התחתונה
מיקום: אחד העם 21, תל אביב
עיצוב: קיר הלבנים הלבנות
גישה: מושכים בחוטים
סקס אפיל: אני מניח שכן
מצב רוח: איכותי
חומר אנושי: היאפים של שדרות רוטשילד
פלייליסט: קשה לזכור - הוא לא הפריע
דרינק: ג'יימסון - 34 שקלים
ליד הדרינק: עוד דרינק
טיפ: תשאירו אחד - אולי הברמן ייתן אותו למלצרית
גישה לנכים: בר לא, שירותים גם לא
שורה תחתונה: חיים טובים, חיים ארוכים או חיים זולים - תבחרו שניים