המלצות לסוף השבוע
יום חמישי 20 בנובמבר 2008 05:23 מאת:
"הורטון שומע מישהו". עולם יפהפה
ילדים
"הורטון שומע מישהו" • בימוי: ג'ימי היוורד וסטיב מרטינו. ארצות הברית 2008. 88 דקות. הפצה: אן-אם-סי. מחיר: 80 שקלים
הורטון הפיל הוא יצור גדול אך קל כנוצה, תמים ומתוק כילד, וכמוהם גם הוא יכול למצוא עולם ומלואו בגרגר אבק. הסרט עליו, "הורטון שומע משהו", יצא כעת בגרסת די-וי-די, והוא מתאים בהחלט לצפייה (חוזרת ונשנית) בסוף השבוע.
בסרט, המבוסס על ספרו של דוקטור סוס מ-1954, הפיל תכול העיניים שומע יום אחד קול קטן הבוקע מגרגר אבק שאותו הוא נושא על גבי פרח ושומר עליו מכל משמר. הכבד שבבעלי החיים צודק לחלוטין; בעיניו הפוזלות הוא מגלה קוסמוס מיקרוסקופי. לא זו בלבד שמישהו חי שם על האלרגן, אלא עולם שלם, ששמו לא-פה-לה, מתגלה שם. והוא בסכנה. קנגורו אחת חמוצה וצדקנית מהג'ונגל של הורטון טוענת בתוקף כי אין שום כלום על הגרגר הזה, שהורטון שוב נכנע לעולם הדמיון ושהוא צריך להיפטר מהגרגר. אבל הורטון לא מסכים - יש עליו אדם, בעצם עולם. המוטו שלו, שקשה להתווכח אתו, הוא "אדם הוא אדם, לא משנה כמה הוא קטן". בדומה להורטון, ראש העיר הוא היחיד בעולמו ששומע את הקול מהעבר השני. גם הוא לא זוכה לאוזן קשבת. הוא מתקשה לשכנע את האנשים סביבו כי הם רק גרגר אבק בתוך יקום שלם.
הסרט, שמסתיים בסצינה מסעירה, מתרחש בעולם אנימציה יפהפה, פוער פה ממש, שיצרו ג'ימי הייווארד וסטיב מרטינו, תוך שהם שומרים על סגנון האיור הייחודי, הגלי והמקומר של תיאודור גייזל (הלוא הוא דוקטור סוס בכבודו ובעצמו), ומעשירים אותו.
בדי-וי-די אפשר לראות את הסרט קודם בדיבוב של אלי ומריאנו ואחר כך גם בקולות של הקומיקאים האמריקאים סטיב קארל (ראש העיר), ג'ים קארי (הורטון) וקרול ברנט (הקנגורו). התוספות לתקליטור מרובות, אך בדרך כלל לא יעניינו ילדים (כולן לא מדובבות). כמו תמיד אפשר להתרשם מקטעים שירדו בעריכה, שכאן מאוירים בשלב ראשוני של שרטוט. יש גם קטע קטן המוקדש לקייטי, אחת מדמויות המשנה החמודות - יצור פרוותי צהבהב עם עיניים גדולות, שנע בין מתיקות לפסיכוזה, ולמרבה הפלא מבוסס על יאק. ויש גם סרטון המשלב צילומי פילים (אמיתיים) וקטעים מהסרט "הורטון". משחק מוסיקלי המצורף לדי-וי-די, ודורש כמה הקשות על השלט, סירב לפעול במכשיר הביתי.
רותה קופפר
הצגה
"איטרוף" על פי נובלה של דויד גרוסמן • עיבוד: דנה אידיסיס. בימוי: בנצי אידיסיס. עריכת סאונד: אמיר קריאף. תאורה: אוהד לויטן. יום שישי, 12:00, התיאטרון הקאמרי
"איטרוף" היא הנובלה הראשונה בספר "בגוף אני מבינה" מאת דויד גרוסמן, וזהו סיפורו של גבר המשוכנע שלאשתו יש רומן, ובונה בדמיונו הפקה משוכללת של בגידה בו, תוך שהוא נוסע בלילה, במכונית הנהוגה על ידי גיסתו (הוא עצמו נפצע בתאונה), לאזור התבודדות בדרום, שם נמצאת אולי אשתו עם מאהבה.
הנובלה של גרוסמן כתובה בגוף שלישי, מפי מספר המעניק קול לגיבור, שאול (האם מפני ש"קשה כשאול קנאה"?), שמטריף את עצמו לדעת. בדרך זו - לנוכחותו, למכונית שבה הוא נוסע, לגיסתו, וגם להזיותיו יש בנובלה מעמד מציאותי שווה. אלי גורנשטיין זכה על הופעתו בהצגת יחיד זו בפרס הראשון בפסטיבל תיאטרונטו 2008.
המעבדת דנה אידיסיס העבירה את הנובלה לגוף ראשון, וכך הטירוף הוא של גורנשטיין, השחקן והדמות. הוא המציאות שהצופה רואה, ואף על פי שזו בבירור מציאות מעוותת שהגיבור סובל ממנה ומאמלל את סביבתו, יש לה ממד עז של שכנוע; גם בזכות העיבוד, וגם בזכות משחקו המגויס והמרגש של גורנשטיין (למשל, בקטע ההזיות הראשון), שהוא כנראה תוצאה של הבשלה רבת-שנים על הבמה.
התפאורה היא שלושה כיסאות פשוטים, התאורה יוצרת כמה רמות מציאות, והפסקול מספק רקע התרחשות. הבימוי מקפיד להשאיר את הכל פשוט. השאר הוא המלים, הרגש והשחקן.
מיכאל הנדלזלץ
רדיו ברשת
www.soulgoldradio.net
תחנות רדיו אינטרנטיות רבות משקיעות בעיצוב צבעוני של האתר, שנועד למשוך את העין. לא כך תחנת הרדיו www.soulgoldradio.net, המתמקדת במוסיקת סול. העיצוב של עמוד הבית שלה דל במיוחד, כנראה במכוון, ומזכיר אתרי אינטרנט מיושנים משלהי שנות ה-90. למרות זאת, חובבי מוסיקה אמריקאית שחורה אינם צריכים להירתע מכך.
את התחנה, הפועלת בדרום קרוליינה, מנהל רונלד גמברל. ניכר בו שהוא מעדיף לתת למוסיקה לדבר. באהבה אמיתית, ואולי גם מתוך תחושת שליחות, הוא דולה אוצרות היסטוריים מן העשורים האחרונים. השילוב שלהם יחד, בתחנה המשדרת במשך כל שעות היממה, יוצר רצף של התפתחות המוסיקה השחורה, על שלל נגזרותיה וסגנונותיה, משנות ה-50 ועד היום.
כך אפשר לשמוע, למשל, גרסה מ-1966 של ה"טמפטיישנס" - מאבני הדרך של חברת התקליטים מוטאון - לשיר "Beauty Is Only Skin Deep", את הבלדה הכובשת "Sweet Love" של אניטה בייקר, את ה"מנהטנס", הרכב אר-אנ'-בי שהקליט בין 1996 ל-2002, ואת ה"רדינגס", הרכב פאנק-סול-דיסקו שהקימו בניו של אוטיס רדינג - דקסטר ואוטיס רדינג השלישי.
גם לזמרים עכשוויים יש מקום באתר המוסיקלי, אולי כדי לפנות לקהל הצעיר יותר, אולי כדי להראות שאילן היוחסין המפואר ממשיך לצמוח. אפשר לשמוע בו גם את "You Remind Me", הסינגל הראשון של מרי ג'יי בלייג' מ-1991, שהיה אחד הצעדים הראשונים לקראת הפיכתה לכוכבת גדולה בארצות הברית.
איתמר זהר
מסיבה
"Dusty Kid" • מחר בחצות, מועדון ברזילי בתל אביב (הרכב 13), 80-90 שקלים
רק לפני כעשרה חודשים ביקר "Dusty Kid" בברזילי, וכעת הילד המאובק, שהוא אחד הכוכבים הבולטים שייצאה איטליה בשנים האחרונות לזירת המוסיקה האלקטרונית העולמית, ישוב למועדון התל-אביבי כדי לנער את האבק מעל הזיכרונות שנותרו מביקורו הקודם והמוצלח.
"Dusty Kid". בא לנער את האבק
פאולו אלברטו לודה, האיש שמאחורי האבק, החל את דרכו המוסיקלית דווקא בלימודי מוסיקה קלאסית, אבל במהרה רעמו הדציבלים באוזניו והוא החל לתקלט ולנגן במסיבות, תוך יצירת שילובים בין טכנו אקלקטי, ניו רייב, אסיד, דיסקו - וגם קצת אייטיז. במהרה הוא הוחתם בלייבלים הגדולים "Boxer" ו"B pitch", הוציא רצף של להיטים והרבה להופיע ברחבי תבל. הוא גם יצר רמיקסים לאמנים כמו מובי ופראנקי נאקלס, וכעת הוא עמל על אלבום אמן חדש; טעימות ראשונות ממנו הוא ישמיע במסיבה מחר.
שלושה די-ג'ייז מקומיים ינגנו אף הם: ראשונים יעלו לעמדה סטפאן וצח זמרוני, ואת הערב ינעל הרזידנט של המועדון, די-ג'יי דיפה.
אבנר שפירא
ספר
"אני ואפסי" מאת רן יגיל • הוצאת כרמל. 168 עמ'
"חצי שנה לא דיברתי עם ‘אני ואפסי', עניין די רגיל, המריבות בינינו, היא בלתי אפשרית; מחלבה של כסף הייתי קורא לה, אוכלת-חינם שינקינאית, נצלנית עם האף למעלה, בקיצור - אני ואפסי עוד". כך נפתח הרומן הזעיר והסוחף, הרקום מחומרי חיים תל-אביביים של רחובות ליליים, פיצוציות וסמים, ופוגע כחץ בכל מי שחווה יחסים מורכבים - לעתים עד כדי פלונטר טרגי - בין אבות לבנים (ואולי יותר מכך לבנות) בגיל ההתבגרות.
"אני ואפסי" היא בתו המתבגרת של האמרגן ישראל ידעון, המספר לנו את סיפורו המטלטל מוח ומסעיר לב, גבר-ללא-הפסקה, טיפוס שחושב שאפשר לפתור כל בעיה ב"ויש אחד על המצח ושניים על זווית הפה", טיפוס ישראלי להפליא שאשתו מתארת אותו כמי שנולד להיות רווק, "מאלה שטסים מבית מלון לבית מלון עם מזוודה אחת, תחתון, עליון, מברשת שיניים, בקיצור - תייר מזדמן". "אני ואפסי", בשמה האמיתי איילת, היא לדעת אביה, המרוחק ממנה שנות אור, נערה שכמלות הפזמון שהיא מזמרת כסולנית להקת פאנק "מעולם לא עבדה בחייה, אבל היא יודעת את האינטרנציונל לזמזם בלי מלים". היא בת הדור המבולבל והאובד במרחב האורבני האלים והמנוכר של המאה ה-21, כבר לא ילדה אך עדיין לא אשה, שעל קירות חדרה תלויים "פוסטר אדום של מרקס עם עגיל", "גיטרה שבורה", "פוסטר של יונת שלום פצועה, שבורת כנף" ו"שני בקבוקי קולה שבורים" מונחים לה על המדף ו"תקליט של הסקס פיסטולז, נוטה להחוויר".
התיאור הפרטני והוויזואלי הזה משרה תחושה של אמינות על הסיפור הזה, שמתחיל בתזזית בורגנית נבובה של גבר אגוצנטרי שכל מעייניו נתונים לעבודתו, מתפתח לכדי קונפליקט דרמטי ביו האב לבתו, ועובר לפסים רגשיים ולסימנים ראשונים של דאגה אבהית ותובנה רגשית כלפי מצבה של בתו בעת שהיא נעלמת או מבלה לילה בתא מעצר משטרתי. הינומה של הומור אותנטי נוטלת מן הסיפור הדרמטי הזה כל שמץ של פאתטיות ומעצימה את חדירתו ללב הקורא.
ראובן מירן
קלאסי
שבת של מוסיקה • "בטהובן - הסערה המוסיקלית" עם התזמורת הקאמרית הרצליה, היכל המוסיקה, 20:30; "דבר אלי בצלילים" עם תזמורת הבמה הישראלית, מוזיאון תל אביב, 11:00 ו-12:30
עידית שכטמן. חוצה את הקווים
הן נמצאות בדרך כלל מחוץ לאור הזרקורים, לא מתהדרות בשמות של סולנים גדולים, פועלות בצנעה ובמסירות, ובעבודה קשה ממלאות את השליחות הקהילתית שלהן: אלה התזמורות הקאמריות של הערים הקטנות. תזמורת הרצליה היא דוגמה מייצגת לכך: היא הוקמה מיוזמתו של משוגע לדבר, המנצח הרווי בורדוביץ, שההתמדה וחוסר הפשרנות שלו הביאו את התזמורת לסדרת מנויים באולמה המצוין; וכמוהו מייק לווין מקיבוץ צרעה, הוגה תזמורת הבמה הישראלית, שעל אף קשייה לא מוותרת על פעילותה.
קונצרט בטהובן, עם הסולן הפסנתרן רמי בר ניב, יפתח השבת את העונה בהרצליה, ובתוכנית: הפתיחה לאונורה מס' 3, הקונצ'רטו הרביעי והסימפוניה הרביעית. המנצחת והזמרת עידית שכטמן תנחה את קונצרט הנוער של תזמורת הבמה בחציית קווים בין קלאסי לג'ז עם הביג-בנד הצעירה של מרכז יד חריף. התוודעות לתזמורות אלה מגלה כמה חשובים ומהנים הקונצרטים שלהן, שמשקפים צימאון למוסיקה גם בקרב הקהל שלא פוקד את אולמות הקונצרטים והאופרה בערים הגדולות.
נעם בן זאב
וגם
• רשות הטבע והגנים תומכת ברכבת אבל שומרת על הטבע - זו הסיסמה המלווה את הסיורים, בהדרכתה, בנחל יתלה. הסיורים, המתקיימים בשבת זו ובשבת הבאה, בין השעות 10:00-13:00, מיועדים לעורר מודעות לנזק של תשתיות הרכבת לירושלים המתוכננת לעבור במקום. הסיורים ייפתחו בפארק קנדה בתצפית אל הרי יהודה ומישור החוף, ויימשכו בטיול אל ה"קניון השחור" של נחל יתלה - מצוק גיר גדול, היוצר נקיק מוצל, עשיר בצמחייה ובגושי סלע גדולים. הסיורים ללא תשלום, אך נדרשת הרשמה מראש במוקד המידע של רשות הטבע והגנים, 3639*
• החורף בקושי הגיע, אבל הציפורים שנמלטו מאירופה כבר כאן. לכבודן יהיו סיורים מודרכים באשדוד - מעצמת עופות, מתברר - בהדרכת חוקרי מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע. לאורך גדות נחל לכיש, הנוגע בעיר מצפון, מתקיימת מערכת ייחודית המשופעת בעופות מים רבים. בסיור במקום יהיה אפשר להשתתף בטיבוע ציפורים למטרות מעקב וכן יהיה אפשר לצפות במיני דגים, דו-חיים, זוחלים ויונקים. ההדרכה מתחילה ב-8:00 ונמשכת כשעה וחצי. ללא תשלום. מומלץ להביא משקפת. נפגשים בצד המזרחי של פארק לכיש, ליד חוות הסוסים ופארק אתגרים. פרטים נוספים: www.teva.org.il.
• הוצאת הספרים קשב לשירה מציינת 120 ספרים באירוע שמתקיים הערב ב-20:30 בבית ביאליק בתל אביב, בהשתתפות חנה מרון, טוביה ריבנר, רוני סומק, רפי וייכרט, חנן חבר, עמינדב דיקמן, ישראל הר, עודד פלד, חגית גרוסמן, טל ניצן, גיורא לשם, אורי הולנדר. פתיחת הקופות ב-19:30, מחיר: 35 שקל.
פרטים נוספים: http://keshevpoetry.blogli.co.il/archives/55
רונית רוקאס