טרנטינו ורודריגז: האיחוד

יום רביעי 12 בדצמבר 2007 10:17 מאת: נועם בוקסבאום, עכבר און-ליין

מסתבר שצפיה רצופה בשני חלקי הפרוייקט הקולנועי של טרנטינו ורודריגז עדיפה על כל סרט בנפרד. גם אם צריך 4 שעות בלו"ז

הרבה ציפיות והרבה כסף נשפכו על פרוייקט "גריינדהאוס" של קוונטין טרנטינו ורוברט רודריגז. הרעיון המקורי נשמע כמו מועמד מוביל לסרט העשור: צמד הבימאים החברים מנסה לשחזר את חווית סרטי האקספלויטיישן שהיו נפוצים בארה"ב בשנות ה-60 וה-70. בימים ההם הקרינו בדרייב-אין נידחים או בבתי קולנוע עירוניים וסליזיים, שכונו גריינדהאוס, הצגות של "שניים בכרטיס אחד". אלה כללו סרטים זולים מאוד, עמוסי סקס, אלימות, זומבים וכל דבר אחר שהיה יכול לשאוב את הצופים לחווית קולנוע מלוכלכת ומגרה במיוחד. 

אבל "גריינדהאוס" נחל כישלון מוחץ בארה"ב, וההברקה של הסרט הכפול, השרוט, המטושטש והמצולם רע בכוונה, שכלל גם ארבעה טריילרים לסרטים פיקטיביים, לא עבדה בקופות כצפוי. לישראל, כמו לשאר העולם, הגיע הסרט מראש בשתי חתיכות: "חסין מוות" (של טרנטינו) ו"פלאנט טרור" (של רודריגז), שנערכו בגירסאות ארוכות יותר.

זה גם האופן היחיד שבו הסרטים מופצים בדי.וי.די, אבל עכשיו יש הזדמנות לייצר באופן מוגבל וביתי את החוויה של דאבל-פיצ'ר: להצליח להשיג בספריה את שני העותקים בבת אחת (זה החלק הקשה), לפנות ארבע שעות, להקרין אותם על המסך המקומי ולנסות להשיב על השאלה: האם זה היה כדאי? התשובה היא בפירוש כן, והשלם כאן גדול מסך חלקיו, אבל אפשר ללכת על הקלף הבטוח לבדו, כי באופן ברור "חסין מוות" הוא הטוב מבין השניים.

הסרט מלווה בנעימות מוגזמת חבורת צ'יקס ארוכות לשון ורגליים באחר צהריים ישנוני, רגע לפני סופשבוע בבית על האגם. מדובר בטיזריות מפונקות, אך גם שבורות-לב וכואבות כמובן, שעוקצות, שותות, מתכרבלות ומעשנות בבאר המקומי של וורן (טרנטינו בתפקיד משנה אידיוטי). מפגש חסר מעצורים עם אחד בשם מייק הפעלולן (קורט ראסל בהופעה משובחת), שצלקת מאיימת חוצה את פניו, יקטע את חגיגת הדיאלוגים המוקפדים לטובת סצינה קצרה ומחרידה.

כאן גם יתחיל באופן מסודר החלק השני של הסרט, שבו מככבת חבורת צ'יקס ארוכות לשון ורגליים נוספת, וכן הלאה. בדרך יש גם לפ-דאנס אטרקטיבי ומרדף ארוך מאוד ומהנה, בנוסח הישן ובלי אף פעלול ממוחשב. המרדף מפגין בהרחבה את יכולותיה הווירטואוזיות של זואי בל, הכפילה של אומה תורמן מ”להרוג את ביל", שמשמשת כאן כשחקנית וכפעלולנית גם יחד.

ובכל זאת את "חסין מוות" מלווה תחושה קלה של מנת יתר. התערובת א-לה-טרנטינו של ציטוטים אינסופיים מסרטים שהוא מעריץ, פטפטת מעייפת, פמיניזם בגרוש והתלהבות עצמית מבהילה, כבר מוכרת מדי.

לגבי שאר החבילה, "פלאנט טרור" (שעל פי הסידור המקורי של "גריינדהאוס" אתם אמורים לצפות בו ראשון) מתרחש בלילה מוכה זומבים בעיירה קטנה. ניסוי ביולוגי שיצא משליטה, טרוריסטים בהנהגת ברוס ויליס, רופא סדיסט ואשתו הפיסכוטית וגם השריף ואחיו בעל הדוכן הנטוש לבר-בי-קיו, מתרוצצים בחגיגה של אנרגיה גבוהה, איברים מתנפחים ונוטפים והרבה גועל נפש.

"פלאנט טרור" יחרוט בזיכרונכם לפחות שני דימויים בלתי נשכחים: רוז מקגאוון הלוהטת שהזומבים לועסים לה את הרגל ונהפכת למכונת ירייה על רגל אחת וטרנטינו שמופיע גם כאן בתפקיד משנה ומראה לעולם את הבעיה שמסתתרת לו בין הרגליים.

למרות האורך, ואולי בגללו, הצפייה המרוכזת בשני הסרטים היא זו שהופכת את המכלול למושך יותר. השילוב בין עיצוב היתר של טרנטינו לטראשיות המוחלטת של רודריגז יוצר רעננות ועוצמה מלהיבות למדי. אז אולי הפנטזיה על ה”גריינדהאוס” לא בדיוק מתממשת, אבל שווה לראות איך אינטיליגנציית ילד-הפלא המשוכלל של טרנטינו מתערבבת ברדידות הצעקנית של רודריגז, שהתפרסם בזכות יכולתו לברוא קולנוע מכלום. זה סירופ דביק וצבעוני (בעיקר בקצה החום-ירקרק של הסקאלה), שאפשר להתסדר מצוין בלעדיו אבל ברגע שטועמים ממנו יש בו את הקסם הממכר.

בלי תוספות

במקרה הזה העובדה שמהדורות הדי.וי.די העבריות מופצות בלי שום תוספות בכלל היא מחפירה במיוחד. על שני הבימאים הפטפטניים של הסרטים האלה אפשר לסמוך שכל ניצב שהופיע לרגע על הסט שלהם יזכה לתשומת לב מפורשת ומתועדת. ובהתאם, מהדורות הדי.וי.די האמריקאיות של "חסין מוות" ו"פלאנט טרור" (שני דיסקים כל אחת) עמוסות בסרטונים, ערוצים עם הערות במאי ואפילו הקלטות של תגובת הקהל בקולנוע. אצלנו בישראל לא יכלו להשקיע אפילו בטריילר.

הסרטים נצפו באדיבות ספריית "זמנים מודרנים"