פרנסואה אוזון: מה קורה כשהילד הרע של הקולנוע הצרפתי מתבגר?

יום רביעי 21 בנובמבר 2012 06:58 מאת: אור סיגולי, עכבר העיר

לקראת סרטו החדש של הבמאי הפורה, "בתוך הבית", כדאי להיזכר בכמה תחנות יצירתיות חשובות בקריירה הקצרה אך עמוסה שלו ולהבין טוב יותר את הנושאים המעסיקים אותו - סאטירה, בורגנות, מוות ומיניות


מוכר לקהל הישראלי. "בריכת שחייה" של אוזון

(צילום: מתוך הסרט)

פרסומת

נדמה שכל תעשיית קולנוע מקומית צריכה את "הילד הרע" שלה. לרוב מדובר ביוצר (או יוצרת) צעיר וחצוף שיפעל מהשוליים, יעשה סרטים בקצב מהיר ולא יפחד להתעסק באלימות, במיניות – לרוב חד-מינית - או פוליטיקה באופן שהזרם המרכזי והמבוגר יותר לעולם לא יעז. לילדים הרעים של הקולנוע יש שתי אופציות רווחות להמשך דרכם: למות בשלב מוקדם מדי (דרק ג'רמן הבריטי, ריינר וורנר פאסבינדר הגרמני, פייר פאולו פאזוליני האיטלקי) או להתבגר, להתברגן ולהמיר את הקיצוניות של סרטיהם בקולנוע מתקשר ועדין יותר (פדרו אלמודובר הספרדי, טוד היינס האמריקאי, דיוויד קרוננברג הקנדי). לצרפת, מדינה עם תעשיית קולנוע ענפה וותיקה, יש את פרנסואה אוזון.

בבחירה בין לחיות מהר ולהשאיר גופה צעירה או להניח לטירוף ולהפוך לקולנוען בוגר שאפשר לראות את סרטיו גם עם אמא וגם עם סבתא - אוזון בחר באפשרות השנייה. והאמת היא, שזה יושב עליו טוב. מאז סרטו הראשון באורך מלא שהיה פרובוקטיבי למדי, חלפו 14 שנים של קולנוע ללא הפסקה. אוזון השתנה וסרטו החדש, בתוך הבית, הוא אחד הסרטים הכי מורכבים ומרתקים שעשה, כמו גם צפיית חובה לכל אלו שמחפשים קולנוע אינטלקטואלי יותר.

» בתוך הבית - כל הפרטים

פרנסואה אוזון נולד לפני 45 שנים בפריז ואת השכלתו הקולנועית רכש במוסד היוקרתי "לה פמיס". את הקריירה שלו החל עם תקופה פוריה למדי של סרטים קצרים שחלקם – כמו "שמלת קיץ" ו"מוות קטן" – נלמדים עד היום בבתי ספר לקולנוע. מאז 1998 הוא מייצר פיצ'רים בממוצע של פעם בשנה, ולא מעט הם אף עושים את דרכם אל בתי הקולנוע בארץ, כך שהקהל הישראלי נתקל בעבודותיו. אם לא בהקרנות מסחריות, אז בוודאי בפסטיבלים השונים. בעיניי, אוזון הוא אחד הבמאים הטובים שפועלים כיום בעיקר בזכות העובדה שעל אף החומרים הסנסציונים איתם הוא מתעסק, סרטיו מאופיינים ברגישות רבה ואינטליגנציה גבוהה.

התרכך אבל לא התקהה. טריילר ל"בתוך הבית", האחרון של אוזון:

אם טרם נחשפתם למכלול יצירתו של הבמאי המעולה הזה, הנה כמה נקודות משמעותיות לפני שתצפו ב"בתוך הבית".

"סיטקום": משפחה נורמטיבית ועכבר ענקי 


סרטו הראשון של אוזון הוא גם הפרוע ביותר מכל סרטיו. כמו הרבה יוצרים צרפתיים אחרים, גם אוזון מכוון את חיציו אל הבורגנות ואל הפחד של החברה המודרנית ממיניות. הסרט מציג, בסגנון תיאטרלי מכוון ומודע, את סיפורה של משפחה "רגילה" שמאבדת את שפיותה בעקבות תוספת חדשה לבית: עכבר בכלוב שהביא האב. המשפחה כוללת בחורה נכה שמנסה לפתות את אביה, צעיר מתבגר וביישן שיוצא מהארון הישר אל ארגון אורגיות בחדר הילדות שלו, והאבא שהופך לעכברוש ענק. "סיטקום" איננו סרט נורא מוצלח מעבר לפרובוקציות המיניות ולסיומו המפתיע, אבל הוא תצוגת יכולת של אוזון, שהיה אז בן 31, בכל הנוגע לעיצוב הפריימים ולהומור המרושע שלו.

#alt
בכורת בימוי פרובוקטיבית. מרינה דה ון בפריים מייצג מתוך "סיטקום" (צילום: מתוך הסרט)

"מתחת לחול": אבל ואהבה 


לאחר סרט נוסף בשנה לפני כן, יצר אוזון בשנת 2000 שני סרטים. הראשון הוא "מים על אבנים לוהטות" המבוסס על מחזו של אחד היוצרים הקולנועיים הגדולים ביותר של הקולנוע המודרני, הבמאי הגרמני ריינר וורנר פאסבינדר ("פחד אוכל את הנשמה"). אוזון לא ניסה לשבור את המקורות התיאטרליים של הסרט: הוא מחולק לארבע מערכות וכמעט כולו מתרחש בדירה אחת בה נחקרת הדינמיקה בין ארבע דמויות. הסרט, שזכה בפרס הטדי לקולנוע גאה בפסטיבל ברלין, היה אולי הסרט הפרוע באמת האחרון של אוזון לפני שעבר באופן מדוד לקולנוע מסחרי יותר.

באותה שנה ממש ביים אוזון את אחד מהצלחותיו הגדולות הראשונות ואת מה שיטענו רבים כסרטו הטוב ביותר, וכנראה תפקידה המרשים ביותר של השחקנית הבריטית האהובה שרלוט רמפלינג, שהשתקעה ומזוהה עם הקולנוע הצרפתי. מארי (רמפלינג) ובעלה יוצאים לנופש על שפת הים. יום אחד יוצא הבעל לשחייה אך לא חוזר מעולם. מארי מסרבת להאמין במותו של בעלה וממשיכה את שגרת חייה כאילו הוא נמצא עימה, לדאגתם הרבה של חבריה. "מתחת לחול", שהבמאי השבדי אינגמר ברגמן טען שהוא אחד הסרטים האהובים עליו, הוא סיפור שובר לב על אבל ואהבה. הביקורות היללו את הסרט, שגם היה מועמד בקטגוריות הסרט, הבמאי והשחקנית בפרסי הסזאר של אותה שנה.

"8 נשים": רצח ושאנסונים 


הצלחתו הקופתית הגדולה ביותר של אוזון גם היא שילוב בין הקולנוע והתיאטרון. במחווה למחזות הזמר ולמלודרמות של שנות החמישים, כולא אוזון שמונה מהשחקניות הגדולות ביותר של הקולנוע הצרפתי – בינהן קתרין דנב, פאני ארדן, איזבל הופר ועמנואל ביאר – באחוזה כפרית גדולה, שם יצטרכו לפענח מי מהן רצחה את בעל האחוזה. אוזון לא הסתפק רק בפרצופים היפים ביותר של הקולנוע הצרפתי, אלא גם שיבץ בסרט כמה מהשנסונים הפופולאריים ביותר, המושרים בפי הגיבורות. הסרט זיכה את שמונה השחקניות בפרס בפסטיבל ברלין, וב-12 מועמדויות לפרס הסזאר כולל הסרט, הבמאי והשחקנית המבטיחה ללודווין סנייה, שמאז קיימה את הבטחתה ויותר מזה.

"הזמן שנשאר": אמנות ומוות


בין "8 נשים" ל"איינג'ל" בשנת 2007, אוזון נטש את הקולנוע המסוגנן והמודע לעצמו, ויצר שלוש דרמות מעונבות באופן יחסי, הטובה שבהן היא "הזמן שנשאר". במרכזה, צלם הומוסקסואל שמגלה כי נותרו לו שלושה חודשים לחיות בעקבות מחלת הסרטן בה לקה. זהו סרטו היחיד של אוזון עד "בתוך הבית" שסובב באופן מובהק ובלעדי סביב גבר. אוזון, המעריץ את אגדות המסך הצרפתיות, ליהק לסרט את ז'אן מורו ("ז'יל וג'ים"). שני סרטיו הקודמים והמצוינים, "5X2" והמותחן "בריכת שחייה", הוקרנו גם בארץ.

"פוטיש - אישה צעצוע": קאמפ ומסר חברתי


אחרי "איינג'ל" ב-2007, ביים אוזון את "ריקי" ו"מקום מפלט" שהוקרנו בפסטיבל חיפה. בשנת 2010 חזר שוב אוזון אל מקורותיו הקאמפיים עם פוטיש - אישה צעצוע, קומדיה שנראית כמו שילוב של תיאטרון ריאליסטי וסיטקום אמריקני, אך בליבה פועם מסר חברתי על קפיטליזם, מחאה ומעמד האישה. את התפקיד הראשי קיבלה קתרין דנב המופלאה שחגגה בו יחד עם ז'ראר דפרדייה וג'רמי רנייה (שחקן הכמעט קבוע של האחים דארדן). הסרט הוקרן בפסטיבל ונציה, והיה מועמד לארבעה פרסי סזאר ואף התהדר במועמדות לפרס הסרט הזר בבאפט"א, האוסקר הבריטי.

בסרטו החדש, "בתוך הבית", פרנסואה אוזון שוב בודק את הגבולות של היצירה הקולנועית בתוך מסגרת דרמטית קלאסית, וממשיך את חיבתו לשילוב בין הספרות, התיאטרון והקולנוע, ולשימוש בדרמה כנקודת מוצא לחקירת האומנות והיצירה. זה תמיד נפלא לראות קולנוען שממשיך להתעלות על עצמו ולחקור את הדרך שבה הוא מספר סיפור.

» בתוך הבית - כל הפרטים


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(4 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5