קולנוע גנגנאם סטייל: המלצות לפסטיבל הסרטים הקוריאני

יום ראשון 11 בנובמבר 2012 00:36 מאת: פבלו אוטין, עכבר העיר

אחרי שלהיטי הפופ המוזיקליים של דרום קוריאה כבשו גם אותנו, כדאי לתת צ'אנס לסרטים המסחריים והבידוריים מאותה הארץ, שזוכים למחווה מיוחדת בסינמטקים ברחבי הארץ. עם עירוב בין הישן לחדש והמזרח למערב, מדובר בפייט אדיר להוליווד


יהיה בפסטיבל ברוחו. סיי מ"גנגנאם סטייל"

(צילום מסך)

פרסומת

מסעות וקפיצות בזמן, יחד עם נוכחות חזקה של העבר בתוך ההווה מאפיינים קומדיות רומנטיות, סרטי אקשן ודרמות דרום קוריאניות רבות. בעלי המזל שנחשפו לקולנוע המצוין מדרום קוריאה בטח הבחינו בכך. בפסטיבל הקולנוע הקוריאני שיתקיים בסינמטקים ברחבי הארץ החל מה-12 בנובמבר ויימשך עד סוף החודש, ישנו סרט אחד בולט שנותן ביטוי למגמה הזאת: הקומדיה הכובשת "רדיו סטאר" שמוקרן בבכורה ישראלית.

» פסטיבל הקולנוע הקוריאני - כל הפרטים

"רדיו סטאר" מספר על כוכב רוק קוריאני שהיה פופולארי בסוף שנות השמונים אך מוצא את עצמו מובטל ולא רלוונטי בשנות האלפיים. אפילו בבר-מצוות כבר לא רוצים אותו. אחרי השפלות רבות, הג'וב היחיד שאמרגנו מצליח לסדר לו הוא הנחיית תוכנית רדיו מקומית וקטנה בעיירת הולדתו. בלית ברירה, הכוכב לשעבר ואמרגנו עוזבים את סיאול ונוסעים אל העיירה כדי להתחיל מאפס, שם הם יפגשו את האנשים המקומיים ובתקווה גם ימצאו מחדש את הערכים האמיתיים שאבדו עם השנים.

הקומדיה המרגשת הזאת נראית תחילה כסיפור פשוט, אך למעשה יש בה מטענים גדולים ממה שנראה. לא לחינם גיבור הסרט הוא כוכב רוק לשעבר שאיבד את הרלוונטיות שלו. תעשיית המוזיקה הקוריאנית נכבשה כבר שנים רבות על ידי להקות וזמרי פופ, ומוזיקת הרוק האינדי לא מצליחה לפרנס את האמנים. היום בקוריאה - שולט הגנגנאם סטייל.

"רדיו סטאר" - הטריילר:

מה זה בעצם גנגנאם סטייל?


לפני כמה שבועות חזרתי מדרום קוריאה והופתעתי לגלות עד כמה סיי (PSY), הזמר של "גנגנאם סטייל", מפורסם שם. דמיינתי שלקוריאנים כבר נמאס ממנו, או שהם רואים בו משהו שרק המערב מתלהב ממנו אבל הם לא.אז בקוריאה יש קצת הלם והפתעה מההצלחה של סיי בעולם, כיוון שכבר שנים מנסה האומה הקוריאנית לפרוץ את החומה התרבותית הענקית שמפרידה בינם ובין המערב. יפן, סין, קוריאה ומדינות אחרות במזרח הרחוק מאמצות וצורכות מוצרים מערביים בכמויות, אך לעומתן, המערב נשאר לרוב אדיש, ומסתכל על התרבות האסיאתית כמוזרה, זרה או משונה מדי. אם קיים אימוץ כלשהו של תרבות אסיאתית על ידי קהל רחב, הוא מגיע בצורות של אקזוטיקה, אבל לעתים רחוקות נראה כאן תרבות פופולארית תוצרת המזרח. אפילו בהקשר של ה"גנגנאם סטייל" נותרת השאלה האם הוא אומץ בגלל הכישרון המוזיקלי ויכולת הפרפורמנס של סיי, או בגלל שיש בו משהו מצחיק.

גדולים לפחות כמו סיי ומשקיעים לא פחות בקליפים. קבלו את BIGBANG:

בקוריאה ציפו שדווקא זמרי פופ אחרים שמחקים את הסגנון המערבי יצליחו במערב, אבל לא סיי, שהוא סוג של זמר-קומיקאי, פרפורמר קוריאני שמנסה בעיקר לפנות לקהל המקומי עם קריצות עין והומור לוקאלי. שם השיר "גנגנאם סטייל" בכלל פונה לאנשי סיאול: גנגנאם הנה שכונה שנמצאת בדרום נהר ההאן החוצה את עיר הבירה. המשמעות של המילה "גנג" בקוריאנית היא "נהר" ושל המילה "נאם" - "דרום". השכונה הזאת של דרום הנהר נחשבת לשכונת עשירים ובה בנייני החברות והתאגידים הגדולים הקוריאנים נמצאים. רוב חברות הסרטים של תעשיית הקולנוע הקוריאנית הענקית נמצאים שם. לכן, השיר הוא בעצם פרודיה על מישהו (סיי עצמו) שרוצה לאמץ את הגינונים של העשירים והחזקים, של הוליווד הקוריאנית, אך לא מצליח.

כוכב הרדיו לא מת


מרתק במיוחד לזהות כיצד הקולנוע הקוריאני נותן ביטוי למתחים בין החדש לישן. לא במקרה, חלק מאוד גדול מן הקולנוע הקוריאני מאופיין בקפיצות בזמן, כפי שהוזכר לעיל. למשל, "שבעה צעדים" אחד הסרטים הקוריאנים המוכרים ביותר בארץ, מספר על אדם שנכלא במשך 15 שנה ויוצא לחופשי כשהמדינה שלו השתנתה לחלוטין. ההסתגלות לעולם החדש מאותגרת על ידי מעשים שהוא עשה בעברו – עבר שרודף אחריו. המתח בין עבר והווה מגיע לשיאו בסוף הסרט כאשר סדרה של שוטים מערבבים בין הזמנים ויוצרים מציאות הזויה, אל-זמנית וטראומטית.

היזכרו בסצנת הקרב המדהימה מתוך "שבעה צעדים":

במקרה של "רדיו סטאר", אפשר לראות בכוכב הרוק נציג של איזשהו שלב ביניים של חיבור בין קוריאה המסורתית לבין קוריאה החדשה. הוא מספיק מודרני ומערבי, אך לא התמסחר לחלוטין, ולא איבד את נשמתו. החזרה של הכוכב אל עיירת ילדותו מסומנת כחזרה אל השורשים, והמשבר שהוא שרוי בו קשור למשבר המודרניזציה: להקות הפופ והמוזיקה בסגנון "גנגנאם סטייל" העלימו אותו מהזירה, ולכן צריך לראות את "רדיו סטאר" בהקשר של חיפוש משמעות ומקורות בעידן החדש. גיבור הסרט הוא לא כוכב הטלוויזיה ולא כוכב היו-טיוב, אלא כוכב הרדיו - טכנולוגיה מן העבר. הסרט מנסה לחבר אותנו לנוסטלגיה ולגרום לצופים להתגעגע לרדיו, לרוק, ולממד הקהילתי והאנושי שאבד בחברה המודרנית.

הכוכבים של הסרט הם שני השחקנים הוותיקים פארק ג'ונג-הון (כוכב הרוק) ואן סונג-גי (האמרגן). שניהם שחקנים ותיקים ששיתפו פעולה בסרטים של פעם וחוזרים אחרי שנים רבות להופיע על אותו המסך. עבור הקוריאנים זה גדול כאילו יהודה ברקן וזאב רווח עושים סרט חדש. השחקן אן סונג-גי, שנחשב לשחקן הגדול ביותר של הקולנוע הקוריאני, אף יבקר בישראל במהלך הפסטיבל. במדינה שמוצפת בחדשנות טכנולוגית, ושהביטויים התרבותיים שלה ספוגים בהשפעות מערביות, סונג-גי מייצג את האדם עם העקרונות, זה ששומר על השפיות, על היושרה ועל אנושיותו, ומחובר למסורת ולזהות הלאומית מבלי לחדול להיות מתקדם ומודרני.

מה עוד כדאי לראות בפסטיבל?


אך לא רק "רדיו סטאר" בולט בהקשר הזה. הסרטים הקוריאנים שמוקרנים בפסטיבל השנה לא מציגים את הצד "האקזוטי" האסיאתי, אלא צד הרבה יותר פופולארי. מדובר בסרטי מתח, דרמות וקומדיות ברמת עשייה מקצועית שהרבה צופים ירגישו שהם בקלות היו יכולים להיות מוצגים בסינמה סיטי או יס-פלאנט לצד בלוקבאסטרים אמריקאים. מה שמאחד ביניהם הוא הכוכב אן סונג-גי, אורח הכבוד של הפסטיבל שיעביר סדנת אמן בבית הספר למשחק ניסן נתיב. הפסטיבל, בניהולו האמנותי של רון פוגל ובשיתוף שגרירות דרום קוריאה בישראל, החליט השנה לערוך לסונג-גי מחווה, כאשר ארבעה מתוך חמשת הסרטים המרכיבים את התוכנית יהיו בכיכובו.

סרט הפתיחה של הפסטיבל יהיה "לא נכנע", דרמת בית משפט על פרופסור למתמטיקה שנלחם לבדו נגד השחיתות במערכת בית-המשפט הקוריאנית. קוריאה היא אחת המדינות עם אחוזי השחיתות הגבוהים ביותר, ורבים הם הסרטים הביקורתיים שיצאו בשנים האחרונות שעוסקים בתופעה. "לא נכנע" היה שובר קופות גדול בשנה שעברה בקוריאה ואן סונג-גי מנפיק בו הופעה מורטת עצבים בתור קורבן המערכת שמסרב להיות כזה.

"לא נכנע" - הטריילר:

בניגוד לשחיתות, נושא לגאווה בעבור קוריאה הוא ענף הספורט הלאומי, ששם לא מעט פעמים את המדינה על מפת העולם (באולימפיאדה האחרונה היא עמדה במקום החמישי בזכיות במדליות זהב). לכן סרטי הספורט זוכים לקהל לא מועט במדינה ועוסקים לרוב בסיפור המרגש של ספורטאים מקומיים שמצליחים כנגד כל הסיכויים. "פייסמייקר" שיוקרן בפסטיבל, מספר את סיפורו של אצן המרתונים מן-הו (גו אה-רה), שמקבל הזדמנות אחרונה להיות חלק מהנבחרת האתלטית של קוריאה. הבמאים הקוריאנים אלופים בתפירת מלודרמה והקצנת הרגש, והתשתית של סרטי הספורט מספקת קרקע נהדרת לרגשנות יפה שמשחררת את בלוטות הבכי ומנקה את הנשמה. בסרט זה, אן סונג-גי מגלם את המאמן המסור.

הסרט הרביעי במחווה לאן סונג-גי הוא "שילמידו", המבוסס על אירועים אמיתיים ועוסק בסכסוך בין הדרום לצפון. בסוף שנות השישים, לאחר שניסיון התנקשות בנשיא הדרום קוריאני נכשל, מחליט הדרום לנקום ולשלוח יחידה צבאית המורכבת מאסירים להתנקש במנהיג הצפון קים איל-סונג. כמובן, האחראי להכין את החיילים למשימה הוא סונג-גי. "שילמידו" הוא דרמת פעולה אינטנסיבית, שמספר את סיפור האימונים של החיילים ואת גורלם יוצא הדופן.

הסרט האחרון בפסטיבל אינו כולל את אן סונג-גי בצוות השחקנים, אך הוא אחד הפייבוריטים של נספח התרבות הקוריאני בישראל מר פארק צ'ון-שיק. "הקליינט" הוא דרמת מתח על אדם המואשם ברצח אשתו שמנסה להוכיח את חפותו. אך האם השופטים (והקהל) מאמינים לו?

» עוד חידוש קוריאני - סרט קולנוע שצולם באייפון

סרטי דרמה, מלחמה, מתח, ספורט וקומדיה מוכיחים את המגוון העשיר של תעשיית הקולנוע הקוריאני. מעניין לציין שבמאיי הסרטים הם אמנם שמות מוערכים ובולטים בתוך קוריאה, אך לא זכו ליותר מדי הד בזירה הבינלאומית. מדובר בבמאים מקצועיים שיודעים היטב את המלאכה וכיצד לספק בידור לצופים. לא במקרה חברות ההפקה נמצאות בשכונת גנגנאם בסיאול. כפי שהטלפונים הסלולאריים של סמסונג טובים כמו אלה של חברות אמריקאיות, כך הסרטים הדרום קוריאנים לא נופלים מהסרטים ההוליוודיים. אפשר להגיד שבסרטים הדרום קוריאנים, האקשן והדרמה כבר מזמן באותה הרמה כמו באמריקה, אך עם זאת, הלב עדיין פונה הביתה - והמתח המתמיד בין השניים מרגש ומרתק כאחד.

פבלו אוטין הינו מומחה לקולנוע דרום-קוריאני אשר סייע רבות לצוות הפסטיבל


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(1 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5