סרטים

עדכנו אותנו




"בדרכים": סצנות הסקס של קירסטן סטיוארט

יום שלישי 13 בנובמבר 2012 08:55 מאת: אורון שמיר, עכבר העיר

כוכבת "דמדומים" מנסה כיוון משוחרר מינית בעיבוד הקולנועי הראשון לספרו המכונן של ג'ק קרואק על דור הביט. למרות השחקנים הטובים בכל העמדות ולוק מאוד מיוחד, קשה לומר שהסרט מצליח לעמוד בפני עצמו אלא רק ללכוד את רוח הספר



שוברת תדמית. קירסטן סטיוארט ב"בדרכים"

(צילום: מתוך הסרט)

פרסומת

פחות או יותר מאז שראה אור לראשונה, לפני 55 שנה, הירהרו קולנוענים רבים בדרך הנכונה לעבד למסך הגדול את "בדרכים" של ג'ק קרואק. את אחד מכתבי הקודש של דור הביט נדמה שאין צורך להציג, כמו גם את הבעייתיות המובנית ביצירת אדפטציה ראויה - הרי מדובר בספר שהמציא סוג חדש ומשוחרר של כתיבה, שאותו "הקיא" מתוכו הסופר במעין התקף של שבועות בודדים, אחרי שנים של נדודים וצבירת חוויות לאורכה, לרוחבה ולעומקה של אמריקה בסוף שנות ה־40 ותחילת ה־50 של המאה הקודמת. סגנון זרם התודעה של קרואק כונה "פרוזה ספונטנית", והשפיע על דורות של סופרים ואינטלקטואלים שבאו אחריו. בפסטיבל קאן האחרון נחשף סוף סוף העיבוד המצופה, והביקורות נחלקו בין המתנגדים לסרט ובין המחבבים אותו. בתי הקולנוע בישראל מתעכבים עם ההפצה, ואחרי הצפייה הלא פשוטה בעותק הדי.וי.די שהגיע חם מצרפת - ניתן להבין אותם.

» המכתבים של אלן גינזברג לג'ק קרואק

הסרט מתואר מנקודת מבטו של סאל פארדייס (סם ריילי), צעיר ניו יורקי בעל אספירציות ספרותיות. הוא מכלה את זמנו עם שני חבריו הטובים: דין מוריארטי (גארת הדלונד), חביב הנשים וקל הדעת, וקרלו מרקס (טום סטארידג'), כבד הראש בעל הזהות המינית המעורפלת. הבילוי המועדף על השלושה הוא צריכה מסיבית של סמים, סיגריות, אלכוהול ונוזלי גוף של נשים וגברים זרים. החבורה מתפרקת כאשר תאוות הנדודים ואילוצים הקשורים לאשתו הטרייה והקטינה של דין, מרי־לו (קירסטן סטיוארט), שולחים אותו לקצה השני של ארצות הברית. סאל יוצא למסע משל עצמו, גם כדי להתאחד עם חבריו ובעיקר בשביל לצבור חוויות חדשות ומעצבות כסופר צעיר.

קולו של דור הביט. "בדרכים" - הטריילר:



כמו בכל סרט מסע, גם "בדרכים" יזלוג בין מצבי תודעה שונים של הגיבור, יפגיש אותו עם דמויות שישמשו לו מראה או יטלטלו את תפיסת עולמו וישנו אותו מקצה לקצה. למשימה המורכבת של מלאכת העיבוד נבחר הבמאי של "דרום אמריקה באופנוע", וולטר סאלס הברזילאי. כנראה משום שאין כמוהו כדי לצלם כלי רכב נעים במרחבים המגוונים של היבשת. ואכן, סאלס מעניק לסרט לוק מרהיב ומאובחן, שמסייע לתחושה כי הספר באמת מתאר תקופה חד פעמית וגדולה מהחיים עצמם.

שחקנים מעולים בסיטואציות בעייתיות



הדבר מתבטא בעיקר בעיצוב החללים שכולאים את הדמויות, כאילו משקפים את מצבן הנפשי ברגעים מסוימים ומתכתבים גם עם הנוף של המדינה שבה מתרחשת העלילה בכל רגע נתון. לדוגמה, פלטת הצבעים, יחד עם האופן שבו האור נופל על פניהן של הדמויות, נוסכים הרגשה משתנה של קור וחום בהתאם לרמת הניכור או הקִרבה בין החברים, שתוקעים לא מעט סכינים זה בגבו של האחר וכמובן רבים על אותה הבחורה. מה שמוביל אותנו אל מחלקה חשובה לא פחות – הליהוק. ריילי מפתיע לטובה בתור האלטר־אגו האוטוביוגרפי של ג'ק קרואק, מהטיפוסים היותר מרתקים וחידתיים של דור הביט. הוא מקנה חספוס וצרידות לא אופייניים לדמותו של הסופר. מתעלה עליו רק הדלונד כאחד מרודפי השמלות הכי מקסימים אך נאלחים שנראו על המסכים לאחרונה, וגם סטארידג', בתפקיד תואם אלן גינסברג, עושה עבודה מעולה לפחות כמו ג'יימס פרנקו, שגילם את המשורר המפורסם בסרט "יללה".

» "יללה": מחווה של אמנות הקולנוע לאמנות השירה
» למה להרוס את אלן גינסברג עם אנימציה?

מבין דמויות המשנה שווה להזכיר את ויגו מורטנסן, המגלם גרסה של וויליאם בורוז, את איימי אדמס כאשתו הסהרורית, ואת סטיב בושמי, המשחק הומו מזדקן שנותן לחבר'ה טרמפ (למקרה שרציתם לראות את אחד מהגיבורים שלכם מקבל בתחת, בסצנה מצלקת במיוחד, לא בשל ההומוסקסואליות חלילה, אלא בגלל המכניות וחוסר החיבור בין הדמויות). שתי החוליות החלשות הן צמד הקירסטניות: סטיוארט אנמית כהרגלה ומרבה להתפשט ולהתעלס, אם אתם בקטע של ארנבות חסרות סקס אפיל; וקירסטן דאנסט, המגלמת את אשתו השנייה של דין, בעיקר סובלת.

סרטים הם סרטים, ספרים הם ספרים

כצפוי, הסרט רווי הרפתקאות מיניות מכל הסוגים, וסאלס יוצר סוג של התפתחות - או שמא הידרדרות - הדרגתית. בתחילה הכל קורה מאחורי דלתות סגורות, אך ככל שהסרט מתקדם אנו נמצאים יותר ויותר צמוד לגיבורים ברגעים האינטימיים שלהם. מה גם שכל העניין של סגירת דלתות יוצא מהאופנה במהלך הסרט, ממש כמו קונדומים, לקיחת אחריות או הרצון לשלם על דברים כמו מזון, דלק או מגורים. אין ספק, היתה זו תקופה מיוחדת במינה והסרט היטיב ללכוד את רוחה. אולם, בכל הנוגע לשמירת רמת העניין של הצופים, מדובר בכישלון יחסי.

#alt
בין שני גברים. קירסטן סטיוארט והגבים של גארת הדלונד וסם ריילי (צילום: מתוך הסרט)


"בדרכים" הפך לספר איקוני בעיקר הודות לכתיבה של קרואק שאין שנייה לה. אודה ואבוש שמעולם לא סיימתי לקרוא בו, כיוון שעמוד אחד מתוכו מעמיס רגשית כמו קריאת ארבעה ספרים נורמטיביים. פשוט תשאלו את התסריטאי חוזה ריברה ("דרום אמריקה באופנוע", "מכתבים לג'וליה"), שחתום על האדפטציה – אי אפשר באמת להעתיק את הספר הזה לקולנוע, לא מבחינת שפה ולא מבחינת ההעברה הכה ישירה של רגשות ותחושות פיזיות מן הסופר אל הקורא. ואולי לפעמים עדיף לא לנסות.

"On the Road". בימוי: וולטר סאלס. ארה"ב 2012, 124 דקות. אנגלית ביטניקית ללא כתוביות.

הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.





תגיות: אורון שמיר, איימי אדמס, בדרכים, גארט הדלאנד, ויגו מורטנסן, סטיב בושמי, סם ריילי, קירסטן דאנסט, קירסטן סטיוארט

(3 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5