סרטים

עדכנו אותנו




רובי פורת-שובל: "הפחד להישאר לבד הופך לאונס יומיומי"

יום שישי 24 באוגוסט 2012 06:20 מאת: עידן חגואל, עכבר העיר

האמא של ”רווקה פלוס” שלמה עם סצנות העירום, מזדהה את סצנת האונס ומשוכנעת שמי ששנאו את הסרט לוקים בגזענות. מחוץ למסך יש לה זיכרונות מאופרה, בטן מלאה על אבי נשר וביטחון מוחלט בכך שלעולם לא תלחץ על הבת הפרטית להביא ילדים



באופי אני פקידת שומה. פורת-שובל ב"רווקה פלוס"

(צילום: יח"צ)

פרסומת

רובי פורת-שובל פותחת לרווחה את דלת ביתה שברמת השרון ונכנסת למרוץ על תואר המארחת המושלמת: הקפה הקר מגיע לצד צלוחית עם פרוסה נדיבה וחמה של שטרודל תפוחים ואגוזים, אותה היא מגישה בתוספת כדור גלידה בטעם פירות יער. היא מזדרזת למטבח להביא גם מפית פרחונית. “שאמא שלי, שצופה בי מלמעלה, לא תגיד שהגשתי עוגה בלי מפית”, היא ממלמלת. מעניין מה אמא שלה היתה אומרת על עילת הראיון – השתתפותה של פורת-שובל בסרטו האחרון והשנוי מאוד במחלוקת של דובר קוסאשווילי, רווקה פלוס, שבו היא מתערטלת בחושניות, כשאפילו מפית לא לגופה. “האנשים שהייתי באמת צריכה להתחשב בדעתם היו בעלי ושני ילדי”, היא אומרת, “אמרתי להם שיש לי תפקיד כך וכך, ומה דעתם. ברגע שהם הבינו שזה חלק חשוב בסרט הם לא ראו בזה שום עניין. וגם אני לא. הרבה יותר נועז להתערטל רגשית מאשר להסיר את השמלה”. כשהיא נשאלת אם ב”רווקה פלוס” נחשפה רגשית, היא עונה בכנות שלא. “בדרך כלל אני עושה תפקידי אופי, והדמות נראית שונה ממני. פה זה נחסך ממני. ככל שאני מתבגרת, המסכה שאני עוטה נעשית דקה מאוד”.

» רווקה פלוס: הסרט שמצליח לבזות את כולם
» מראה מול פרצופה של חברה נואשת

בסרט מגלמת פורת-שובל אם שסוחטת רגשית את בתה (יעל טוקר), רווקה בת 34, במטרה שתעשה לה כבר נכד. עוד לפני הבכורה של הסרט בפסטיבל ירושלים,בהקרנה שנערכה בפני חברי אקדמיה, עזבה אחת מחברות האקדמיה את האולם בזעם בשל היחס המשפיל שלו כלפי נשים, לטענתה. מאז הוא הספיק להקפיץ את הפיוז לעוד כמה פמיניסטים בסביבה. פורת־שובל מודעת היטב לביקורת הקשה שהאשימה את קוסאשווילי בשוביניזם פראי. מבחינתה, מדובר דווקא ביצירה של העצמה נשית: “ב’סוף העולם שמאלה’ ובחתונה מאוחרת היה עירום הרבה יותר קשה”, היא אומרת, “אלא ששם אתה נכנס לעולם אחר, של עיירת פיתוח או של העדה הגרוזינית. פה האמירה ישירה, אין את הפילטר שאומר: אל תדאג, זה לא אתה, כי ככה הגרוזינים מתנהגים, או ככה הבדואים מתנהגים, או ככה החרדים מתנהגים”.

רווקה פלוס - טריילר:



מה משך אותך להשתתף בסרט?
“לא הייתי נותנת את ידי למשהו שנוגד את תפיסת העולם שלי. מיד הבנתי מה דובר רוצה לעשות שם. הוא לקח את הרעיון לקצה, כי כשאתה רוצה להגיד משהו ואתה לא באמת לוקח אותו למקום המוקצן אז אתה בעצם לא אומר. אני רואה סביבי בחורות רווקות, ומי שלא הולכת עם העדר - אוכלים לה את הראש. תראה מה קורה בערבי חג לרווקים ולרווקות. גם אם המניפולציה של האם על הילדה שלה בסרט מוקצנת, זו לא מניפולציה שונה מאם שאומרת ‘נו, מתי תביאי לי ילד?’. זה נורא, כי הילדים מרגישים שהם לא יוצלחים ואיכזבו את כל העולם”. 

עם יד על הלב, את לא מלחיצה את הבת שלך להתחתן ולהביא ילדים?
“מעולם לא! ואבוי לה אם היא תהיה באיזה שהוא סוג של לחץ בהקשר הזה”.

בסרט, הבת שלך נכנעת בסופו של דבר.
“כי היא מבינה שהיא היתה כלי משחק בכל הדבר הזה, ואז בוחרת בזה. כמה מהבחירות שלנו בחיים מחוברות למה שאנחנו באמת רוצים? מי שעושה את מה שהוא באמת רוצה משלם על זה מחיר כי החברה יודעת להתמודד עם עדרים”.

קוסאשווילי משלם מחיר בעינייך?
“דובר חריג ומשלם את המחיר. נוצר לו דימוי של איש לוחמני ובוטה, ולהפתעתי, ואני כועסת על עצמי שזה היה להפתעתי כי גם אני באתי עם איזשהו דימוי עליו, האיש כל כך עדין ומדבר בשקט, ויש בו משהו מאוד נבוך כשהוא מנחה שחקנים. אבל הוא לא מתפשר על האמירה שלו וזה מחיר מאוד יקר – שלא כולם יאהבו אותו”.


"מי שלא הולכת עם העדר, אוכלים לה את הראש". רווקה פלוס (צילום: יח"צ)

אונס יומיומי



אחת המהמורות בסרט, שבוודאי גרמה ללא מעט חברי אקדמיה לנוע באי נוחות על המושב, היא סצנת האונס האלימה והגרוטסקית, המוצגת ככמעט חסרת חשיבות למהלך חייה של הדמות הנאנסת. ההתייחסות אליה בהמשך העלילה כמעט קומית. פורת-שובל מתרעמת על כך שהמסר לא עבר, ומדגישה שהדמות נאנסת לכל אורך העלילה. “זה רק הביטוי המטפורי למה שהדמות עוברת מתחילת הסרט”, היא אומרת, “זה מה שאנשים עוברים יום-יום על מנת להישאר בעדר. הפחד להישאר לבד הופך לאונס יומיומי לעשות דברים שאנחנו לא רוצים לעשות. כנשים, אנחנו יוצאות לאוויר העולם מסורסות מעצם היותנו נשים. לא גבר סירס אותי, אלא אני נולדתי עם אינפוזיה ביד של איך אני אמורה להתנהג כאשה, כרעיה וכאם. עם כל התארים האקדמיים, בזמן אמת אני פועלת לפי מה שזורם בעורקי. רגשות האשם שלי על מה שאני בוחרת לעשות, שמנוגד למה שהוזרק לי לווריד – זה הסירוס. על כל בחירה אני משלמת את המחיר ומייסרת את עצמי, וגברים חפים מזה לחלוטין”.

הדמות האמהית שאת מגלמת די חריגה בנוף. היא יותר מפתה וסקסית מהבת שלה.
“זה בדיוק השקר שבו אנחנו חיים. אנחנו כביכול מאוד סובלניים ומודרניים, אבל עם הדעות הקדומות שלנו אנחנו חושבים שאמא לא צריכה להיראות ולהתנהג ככה. היינו מקבלים את זה אם האמא היתה נראית מבוגרת יותר, עם מטפחת על הראש ועברית עילגת – כמו סבתא מפעם”.

גם הפרטנר המיני שלך בסרט פחות מושך ממך.
“פעם היו אומרים על גברים שככל שהם מתבגרים הם הופכים ליותר שרמנטיים וסקסיים. ממש לא! היום נשים נראות הרבה יותר טוב מהגברים. גבר שצובע שיער או חובש פאה נראה מאוד פתטי. היום לנשים יש כלים להישאר צעירות, חושניות ופתייניות”.

את אמא פרועה והוללת גם בחיים?
“באופי שלי אני פקידת שומה. אבל הילדים שלי רואים אמא שבאמת שמחה ועובדת במה שהיא רוצה. אני אמא שלא חשוב באיזו שעה הגעתי מהצגה, הנקתי כל ילד שידע לבקש ציצי. הייתי אמא במשרה מלאה, לא גרעתי מהם שום דבר. זה כנראה גם ההבדל בין נשים כותבות לגברים כותבים. אני כותבת בלילה, או בסלון או במטבח, הדפים שאני כותבת עליהם מוכתמים בשמן מהטיגונים. גברים שכותבים הולכים לסטודיו שלהם, אנחנו עושות את זה בין מכונות כביסה לטיגון”.

לא היית רוצה סטודיו משלך?
“יאללה (היא מרימה קול בחוסר סבלנות), הם צריכים להרגיש שהם לוקחים את התיק ויוצאים לעבודה. נשים לא צריכות את זה”.

למה בעצם?
“כי אתם יודעים לעשות רק פעולה אחת. גבר לא יודע לקשור שרוכים בנעליים ולהקשיב באותו זמן. הראש עובד אחרת. אני אומרת את זה בהערכה, גבר עושה את מה שהוא עושה נפלא. אבל רק אשה יכולה לעשות דברים בו זמנית כמו תמנון. אם אנחנו היינו יושבות במשא ומתן מול יריבינו היינו מביאות שלום הרבה לפני. היינו קורעות אחת בבשרה של השנייה, אבל לא היינו מעזות להגיע למצב שבו הבן שלי יעמוד מול ילד אחר עם רובים שלופים”.

אנחנו צריכים פחות טסטוסטרון בהנהגה?
“בוא נאמר שברק מפחיד אותי הרבה יותר מאחמדינג’אד. הוא צריך מלחמה ברזומה שלו לפני שהוא גומר”.

ציפי לבני?
“בחרתי בה, אבל היא היתה צריכה להוכיח שהיא יותר גבר מגבר. היא הראשונה שקפצה בעופרת יצוקה להגיד שיכניסו את החי”ר. אתה יודע איך אני פחדתי מזה? אני בחרתי בך כדי שתנהיגי כמו אשה ולא תוכיחי שאת חושבת כמו גבר”.


תנהיגי כמו אשה, אל תחשבי כמו גבר. רובי פורת-שובל (צילום: אורית פניני)

הקמצנות של אופרה ווינפרי



בתחילת הקריירה פורת-שובל נתפסה בעיקר כקומיקאית. הפחד שלה מהגדרות (“הגדרות זה גדרות”) הוביל אותה לבחור בשרשרת תפקידים דרמטיים, עד שכשנפתח ערוץ 2 זימן לה הגורל הצעה שאי אפשר לסרב לה: הנחיית תוכנית אירוח יומית שנושאת את שמה, גרסה מקומית לטוק שואו של אופרה ווינפרי. “במשך שנה שלחו אותי ללמוד את התוכנית של אופרה”, היא נזכרת, “ספר הבימוי היה עבה וירד לפרטים כמו גובה העקב, שצריך להיות באורך מסוים כדי שאני אוכל לרוץ במדרגות לקהל, או גובה החצאית, או גובה הקול שלי, שהייתי צריכה להנמיך כדי להישמע יותר סמכותית”. האמריקאים הבטיחו שבתוך זמן קצר יהפכו את 'רובי' למותג ישראלי. “הם הנחו את המרואיינים שלי להגיד ‘כן רובי’, ‘כמובן רובי’”, היא אומרת.

לדבריה, התוכנית ירדה מהאוויר אחרי שאנשי ההפקה הישראלים ניסו לעגל את פינות הפורמט כדי לחסוך בעלויות ולמקסם רווחים, וחטאו להסכם מול האמריקאים. החוויה נותרה עבורה חמוצה-מתוקה. “זה היה מאוד אינטנסיבי. בכל יום צילמתי שלוש תוכניות ברצף, ואז הגעתי הביתה עם טונות אדרנלין ולא יכולתי לישון. הגוף שלי הרגיש כמו אחרי מסע כומתה – הנפש לא מוצאת מנוח, ולמחרת היתה תחושת ריק נוראית”.

איך התרשמת מאופרה?
“היא שחקנית ענקית. כשהמצלמה דולקת היא כל כך חמה וקשובה, ושנייה אחרי אתה לא רואה אותה והיא לא רואה אותך ממטר. אל תשכח שהיא שחקנית זוכת אוסקר. אם היא היתה רק מנחה ועיתונאית היא לא היתה מגיעה למקומות האלה. היא לא נידבה לי מידע, אין בה את הנדיבות הזאת. אבל היא ענקית – היה מדהים לראות איך היא עובדת”.

בניגוד לאופרה, פורת-שובל מנדבת מחמאות לקולגות בשפע: היא מלאת הערכה לקוסאשווילי ומוקסמת משלומי אלקבץ. רק לאבי נשר, שביים אותה ב”סוף העולם שמאלה”, היא שומרת מילים פחות חמות. פורת-שובל נאבקה בנשר בבית המשפט, לאחר שלטענתה הפר כמה חוזים שנחתמו ביניהם ונישל אותה מקרדיט ותגמול על עבודתה כתסריטאית משנה ומפיקה שותפה. בתום מאבק משפטי ממושך זכתה בפיצוי כספי בסך חצי מיליון שקלים. “קשה לי להאמין שאם לא הייתי אשה, מישהו היה מעז לעשות לי את זה”, היא אומרת, “קמתי ונלחמתי מלחמה של אשה אחת. אמרו לי ‘את נורמלית? יהרסו לך את הקריירה וילכלכו אותך’, ובאמת ליכלכו אותי. חשבו שגמרתי את הקריירה ואף אחד לא ייקח אותי יותר”.

מה הניע אותך להיאבק?
“שאלתי את עצמי אם אני רוצה לשים את הראש על הכרית ולבכות שדפקו אותי, או לצאת למאבק ולשלם את המחיר”.

אם אבי נשר מציע לך תפקיד חלומות בסרט חדש, תלכי על זה?
“גם אם בחיים לא אעבוד יותר, גם אם במקום זה אצטרך לקרצף רצפות – לא”.

כיום שובל נמצאת בעיצומן של הכנות לקראת מחזה חדש, שאותו היא כותבת כהרגלה בין הצגות, כביסה ובישולים. נוח לה עם העבודה בתיאטרון, לפני ומאחורי הקלעים, עם הפידבק המיידי על הבמה והמתמשך ככותבת. לפני כמה שנים קיבלה הצעה מפתה לככב בברודווי עם המחזה שלה, “נעמי”, אבל לשם כך היתה צריכה לחתום על חוזה של שנתיים ולהעתיק את מגוריה לניו יורק. היא סירבה. “אני לא אגיד שלא בכיתי כמה לילות על זה שוויתרתי, כי אנשים אמרו לי כמה אני מטומטמת”, היא מודה. אני שואל אותה אם לדעתה גבר במקומה היה הולך על זה. “אני משערת שגבר היה עושה בחירה אחרת”, היא אומרת, “אבל משהו בשפה שלי הופך את המקום שבו אני חיה למקום שאני באמת רוצה להיות בו וליצור בו. גם אם המצב הביטחוני היום מפחיד אותי עד מוות, אני לא רוצה למות בשום מקום אחר בעולם. אני רוצה למות בנעלי הבית שלי, ממש פה”.

רווקה פלוס - מועדי הקרנה




תגיות: אבי נשר, אופרה ווינפרי, דובר קוסאשווילי, עידן חגואל, רובי פורת שובל, רובי פורת-שובל, רווקה פלוס

(6 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5