איך פספסתם את ההברקה האחרונה של לוק בסון?

יום ראשון 24 ביוני 2012 07:00 מאת: אורן שמיר, עכבר העיר

הבמאי הצרפתי הופך את "The Lady" להרבה יותר מעוד מלודרמה פוליטית ונשית. עם מישל יאו בתפקיד חייה ואינספור יציאות מכל שבלונה אפשרית, לא ברור איך החדש של לוק בסון לא עשה הרבה יותר רעש


רחוק מהתבנית. מישל יאו, The Lady

(צילום: פוסטר סרט)

פרסומת

לוק בסון ממשיך לביים סרטים מתחת לכל רדאר של התקשורת או הבלוגספירה. אחרי שב-2010 הרפתקאותיה המופלאות של אדל יצא רק ב־DVD ופסח על בתי הקולנוע, כעת בסון מפתיע עם סרט נוסף שלא זכה לתהודה כלל. לו היה זה רק מפני שדעך כוכבו בשמי הקולנוע הייתי פותר עצמי כמעריץ פאתטי של האיש ולא מוציא הגה. אבל מדרמה פוליטית עם נושא כה מרתק כמו חייה של אונג סאן סו צ'י הבורמזית, שזכתה על פועלה והקרבתה בפרס נובל לשלום, ניתן היה לצפות למעט יותר רעש. ובכל זאת, הדרך היחידה לצרוך את "The Lady" (שיצא בצרפת ב-2011) היא על ידי ביקור בספריות ההשאלה.

הסיפור הלא ייאמן אך האמיתי לגמרי מתחיל בשנת 1947 בראנגון שבבורמה. אביה של גיבורת הסרט נרצח והופך לקדוש בעיני העם, שסובל מאז ועד היום מדיקטטורה צבאית. סו צ'י (מישל יאו בהופעה הרואית), מבלה את חייה הבוגרים באוקספורד, שם היא נשואה לאינטלקטואל בריטי בשם ד"ר מייקל אריס (דיוויד תיוליס) ומגדלת את שני בניהם. כאשר היא נאלצת לשוב אל מולדתה בשנות ה־80 היא מזדעזעת לגלות שם את המשטר הרודני ומחליטה להקים תנועה דמוקרטית. סו צ'י סוחפת אחריה את עמה, למורת רוחם של הגנרלים השולטים במדינה. הם כולאים אותה במעצר בית שבו נותרה כ־15 שנה שבמהלכן ראתה את בעלה וילדיה פעמים ספורות בלבד. הקשיים הנערמים בפני בני הזוג מתגמדים לעומת הסבל של העם הבורמזי, וההיקרעות של הגיבורה בין שני העולמות מאיימת להכריע אותה ואת מאבקה.

גברתי הנאווה. The Lady - טריילר:



התסריט של רבקה פראיין כמו נוצר מתוך תבנית קבועה לסרטים על נשים חזקות שעשו קריירה פוליטית. ממש לא מזמן ראינו אחד כזה בקולנוע, אשת הברזל שמו. מפליאה בכל פעם מחדש העובדה שרק פוליטיקאיות סובלות בסרטים מקונפליקט של בחירה בין דאגה אמהית לעם ובין דאגה אמהית לילדים שלהן. כאילו לפוליטיקאים ממין זכר אין באמת קשר עם ילדיהם. מה גם שבניה של סו צ'י סיימו לינוק כבר לפני עשור וחצי בשלב שבו היא משיקה את הקריירה החדשה שלה, כך שלמרות שבעלה לא מבשל מי יודע מה, אני בטוח שניסיון להציל עם שלם מדיכוי יכול להתקבל בהבנה. ולמזלה של פראיין, הבמאי שהפך את התסריט שלה לסרט הוא לוק בסון.

עוצמות של אלילה שברירית


 
יש מעט מאוד במאים בעולם כמו בסון. מבחינת קולנוע נטו, ייתכן שאפילו אין כמוהו. זה תמיד מתבטא בדברים הכי פעוטים. בבחירת צבע של שמלה אי שם ברקע של פריים בסצנה משנית, במרקמים, בזוויות צילום ובקומפוזיציות נכונות לפני קאט בלתי מכריע. בסון יכול לצלם אדם מבצע קניות בסופרמרקט והעניין ייראה מרהיב. למעשה, הוא אפילו עשה זאת בסרט הזה ממש. השליטה שלו ברזי המדיום והאופן שבו הוא מפעיל מניפולציות קולנועיות על הצופה ומצליח ללהטט במנגנוני הקסם הקולנועי מרשימים כל פעם מחדש. הפעם הוא לוקח תסריט מעט קיטשי - על גבול הצ'יזיות, אפילו - המובל בידי דמות שהטוב ורוחב הלב שלה אינם אנושיים ממש, ומשכיל להוליך את הצופה בבטחה וברגישות במשך מעל לשעתיים של סיטואציות לא פשוטות, רגשית ומוסרית. השחקנים המעולים מסייעים לו, כמובן.

סו צ'י היתה יכולה בקלות להיות דמות מעוררת אנטגוניזם של קדושה מעונה אילו היתה מגלמת אותה כמעט כל שחקנית אחרת שאינה מישל יאו, סוג של כוח טבע או אלילה קדמונית. גופה הוא השבריריות האסייתית בהתגלמותה, אך פניה מלאות עוצמה ורגשות לאין מספר. תיוליס תומך בה נהדר, תרתי משמע - גם כשחקן המפרגן לקולגה ולא מנסה לגנוב את הפוקוס, למרות שהוא נדרש להחזיק לא מעט סצינות על כתפיו, וגם ברמת הדמות, כבעל שאוהב את אשתו עד כדי הקרבת האושר האישי שלהם למען המטרות החשובות לה. בזכות שתי הופעות אלה - הממוקמות בעולם קולנועי פרי מוחו וידיו של בסון הלנצח מבריק - מתעלה הסרט מעל לשבלונה המוכרת של דרמה על מנהיגה פוליטית שהיא קודם כל סמל ורק אחר כך אשה.

The Lady. בימוי: לוק בסון. צרפת/בריטניה 2011, 132 דקות. אנגלית ובורמזית עם כתוביות באנגלית.

הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(1 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5