הסרט האמיתי מתחיל עכשיו: זהר וגנר על ההחלטה להגיש תלונה על אונס

יום שישי 15 ביוני 2012 07:00 מאת: זהר וגנר, עכבר העיר

"החקירה נמשכה שלוש שעות. יצאתי ממנה תשושה. לא ידעתי מה יקרה מכאן הלאה. אם לא יהיו מתלוננות נוספות שיספרו מה שקרה להן, אשאר אני מולו, מילה שלי מול שלו". עשרים שנה אחרי שיצאה הלומה מחדר הגינקולוג, זהר וגנר מנסה לסגור מעגל


אירוע שהוביל להידרדרות פיזית ונפשית. זהר וגנר

(צילום: אורית פניני)

פרסומת

אחרי ההקרנה השנייה של “ימי הזהר” בפסטיבל דוקאביב האחרון, התקיימה כנהוג שיחה ביני, היוצרת, ובין הקהל. אחת השאלות היתה ישירה ונוקבת, “מי הגינקולוג שעליו מסופר בסרט?”. דממה השתררה. לא ציפיתי לשאלה הזו בפורום כזה. ראיתי בדמיוני את פרצופו של הרופא מולי. “אני לא חושפת את שמו”, אמרתי במבוכה. רחש עבר בקהל. “למה?”, צעקה האשה שהציגה את השאלה, “תזהירי אותנו מפניו”. שתקתי שתיקה ארוכה. המיקרופון עבר לידיים אחרות והשיחה גלשה לכיוונים שונים. חזרתי הביתה מבולבלת. התוכחה והשתיקה רדפו אותי באותו הלילה, והתביעה לחשוף את זהותו של הרופא הדירה שינה מעיני. קמתי מהמיטה והחלטתי לבדוק, בפעם הראשונה אחרי 20 שנה, מה עלה בגורלו.

» רוצים לדבר עם זהר? הכנסו לצ'אט

ידי רעדו כשהקלדתי את שמו באינטרנט, וכשהנתונים הופיעו על המסך הלב שלי דפק בחוזקה. גיליתי שיש לו קליניקה באזור המרכז ושהוא ממשיך לקבל נשים, חלקן בוודאי נערות, כפי שהייתי אני. חשבתי לעצמי שאולי בימים אלו ממש, נערה אחרת שהגיעה לקליניקה שלו לבדה, כי אמא שלה שותה קפה למטה, מפטפטת בנחת עם חברה - עוברת טראומה דומה לשלי. אולי היא נופלת קורבן למעשה מגונה שנעשה בה על ידי רופא, מעשה שישנה את חייה לעד, שישפיע על יחסה למין ולגברים, וספק אם תוכל להירפא אי פעם. ואני עמדתי מהצד ולא עשיתי כלום כדי לעצור אותו. ואולי, אם הייתי עושה משהו לפני 20 שנה, יכולתי למנוע זאת מעשרות או מאות נשים נוספות.

ימי הזהר - טריילר:



ואז התחיל הקורבן שבתוכי לדבר: אבל הוא מבוגר, אני אהרוס את חייו. אולי זו היתה מעידה חד פעמית. אבל זו לא היתה מעידה חד פעמית, אני נוזפת בעצמי. שמעתי על מקרים נוספים. למחרת אני מחליטה לדבר על כך, לראשונה אחרי 20 שנה, עם בני משפחתי. הם אמנם ראו את הסרט, שם מדובב אותי בן זוגי ומחלץ ממני את פרטי האירוע, אבל מעולם לא דיברתי איתם על הנושא בישירות, כאישה בוגרת. אני מתייעצת איתם אם לחשוף את זהותו, שאלה שתתברר בדיעבד כדי תמימה. כאילו אני יכולה סתם כך לחשוף את זהותו. הרי יש לעניין השלכות כבדות, שבאותו רגע אני בכלל לא מודעת להן. אח שלי בעד. בן הזוג שלי בעד. “כדי להציל ילדות אחרות”, הוא מסביר, “וכדי שהורים לא יחשבו שרופא הוא אלוהים ושאפשר לשלוח אליו ילדים לבד". אבא שלי נגד. “אני מתחנן בפנייך שתמשיכי הלאה בחייך”, הוא אומר, “הרי טיפלת בעצמך דרך הסרט, ואת כבר יודעת מה עברת. מה את רוצה עכשיו, מסע נקמה?”.

אני רוצה לעשות את הדבר הנכון. אני לא רוצה שנשים אחרות ייפגעו.
“אין לך את הכוחות להתמודד עם אדם כמוהו. הוא חזק ממך נפשית וכלכלית. לרופא בסדר גודל כזה יש אמצעים, וחברים חזקים כמוהו. הוא יקיז את דמך. מה את חושבת? שתגזרי עליו גזר דין מוות והוא לא יילחם בך עד טיפת דמו האחרונה?”.

התנסות מינית ראשונה



תשאלו למה עכשיו. למה עברו כבר יותר מ־20 שנה ועוד לא דיווחתי על המקרה. עד לאחרונה, לא הבנתי שעברתי ניצול מיני. לא חשבתי שביום ההוא בקליניקה קרה משהו רע. הייתי עירומה והוא חדר אלי עם איבר המין שלו. זה קרה מאוד מהר. אני זוכרת שהוא החמיא לחזה שלי, ותשומת הלב שהוא הרעיף עלי בילבלה אותי. הוא היה רופא נערץ שניתח אותי – לא העליתי בדעתי שהוא יכול לפגוע בי.

בשנתיים שקדמו לאירוע סבלתי מבעיה גינקולוגית שלא איפשרה לי לקיים יחסי מין, וכך הגעתי אליו. לאחר שניתח אותי ונרפאתי, הוא ניצל את הכרת התודה שלי. אפשר לומר שזו היתה ההתנסות המינית הראשונה שלי. שלא ידעתי עד אותו רגע מה הם יחסי מין, איך הם צריכים להתרחש, מתי ולמה. הוא היה מבוגר. אני הייתי בת 18. ולא התנגדתי.

בשנים האחרונות אני מביימת סרטים תיעודיים אישיים, ובהם אני חוקרת את הנפש ואת ההתנהגות שלי, ושל נשים בכלל. בסרטי האחרון, “ימי הזהר”, ניסיתי להבין איך הידרדרתי בשנת 1990 לעבוד כחשפנית בניו יורק. הבנתי שהאירוע אצל הגינקולוג היה אחד האירועים הטראומטיים בחיי, אירוע שהוביל להידרדרות פיזית ונפשית. עכשיו, אחרי הסרט, כשאני בזוגיות ויש לי ילדה, אני יודעת שאני חזקה מספיק כדי לפעול, ושאני לא אתן לעולם שלילדה שלי יקרה דבר דומה.


אירוע שהוביל להידרדרות פיזית ונפשית. וגנר בתקופת החשפנות (מתוך "ימי הזהר")

קו חם, הגנה קרה

אבל מי יכול לעזור לי? אין לי מושג. ב־11 בלילה אני מחליטה לחייג 1202, לקו החירום לנפגעות תקיפה מינית. מהצד השני של הקו נשמע קולה של אשה צעירה. אני מופתעת לשמוע את הקול שלי רועד.

שלום. אני רוצה לספר על גינקולוג שאנס אותי.
“כל הכבוד שהתקשרת. את חייבת להבין שעצם הפנייה אלינו זה מעשה גדול. אל תראי את זה כמובן מאליו”.

תודה, אבל לקחו לי 20 שנה להתקשר וזו שיחה אנונימית, אני לא בטוחה שיש מקום להתלהבות.
“רוב הנפגעות ממשיכות הלאה, מדחיקות. במקרה הטוב הולכות לפסיכולוג. רק אחוז קטן מתקשרות אלינו, ואחוז עוד יותר קטן פונות למשטרה. אין לך מושג כמה משמעותי הצעד שעשית. כל הכבוד”.

אם אני אחשוף את השם שלו, תוכלו להעניק לי הגנה משפטית?
“בשביל זה את צריכה להתקשר בבוקר, אני באמת לא יכולה לענות לך על זה”.

ואם אמסור לך את השם, תוכלי להגיד לי אם הצטברו נגדו תלונות נוספות? ויש לך אולי מושג לגבי גינקולוג באזור המרכז ש...
“מצטערת, גם בזה אני לא יכולה לעזור. כל המידע שמגיע אלינו מסווג וחסוי ואנחנו לא מוסרים שמות של מתלוננות או של עבריינים”.

מהר מאוד אני מבינה שהאישה מהצד האחר של הקו, מעבר לטפיחה על השכם, אין לה את הכלים לעזור לי. למחרת אני משיגה את הטלפון של מנכ”לית העמותה מיכל רוזין. אני מסבירה לה שאני רוצה לחשוף את שם האנס שאנס אותי. היא אומרת לי שיש לזה מחירים כבדים, ושאקדיש לעניין מחשבה נוספת. אני אומרת שחשבתי היטב, ושזו ההחלטה שלי. היא לא נשמעת משוכנעת. אני מקבלת את התחושה שהיא מסתייגת מהחצנת הסיפור, כמו הבחורה מהטלפון בלילה. אולי כי הן, מתוקף ניסיונן, מכירות יותר טוב ממני את המחירים שמשלמות מתלוננות, ולא בטוחות שאהיה מסוגלת לעמוד בחקירה, בעימות עם התוקף, בבית המשפט.

אני מבקשת מרוזין להיפגש בבהילות. היא מפנה אותי לדוברת, שנותנת לי את הטלפון של היועצת המשפטית, ושל רכזת הליווי. אני מנסה להיפגש עם מישהי מהן, וכולן מאוד רוצות להיפגש אבל גם מאוד עסוקות, וגם אני עסוקה. אני מוצאת את עצמי מנופפת בזה שהוא רופא בכיר, ושגם אני סלב למחצה. ואם האנס היה אנונימי? לפי מידת המעורבות התקשורתית במקרי אונס שונים, נראה כאילו יש היררכיה של מעשי אונס: בראש ניצבים אנשי ציבור, אחריהם ערבים, פליטים ועובדים זרים. אף על פי שאני ממוקמת יפה בהיררכיה, אני מרגישה שקשה לי להשיג את תשומת הלב הנדרשת. בסופו של דבר לא הצלחתי לקבוע פגישה. כשהדברים מתעכבים, אני פונה לתקשורת.


היררכיה של אנסים: "הוא רופא בכיר, וגם אני סלב למחצה". וגנר (צילום: אורית פניני)

אולי תפתחי דף בפייסבוק?



אני מתקשרת לאיתי דנקנר, העורך של אמנון לוי.

אני רוצה להעביר לתקשורת שם של רופא אנס.

“(צוחק) להעביר לתקשורת שם של אנס? זה לא דבר פשוט. אף אחד לא ייתן לך במה לחשוף שם, כי גם את וגם גוף התקשורת תחטפו דיבה. וכשהעורך יעמוד על דוכן העדים, השופט ישאל אותו אילו בדיקות הוא עשה. ‘ואם היא היתה אומרת שהיא ראתה נחיתה ממאדים, אז גם היית מפרסם?’. בקיצור, יש לך הוכחה?”.

מה, כמו השמלה של מוניקה לוינסקי?
“משהו כזה”.

אין לי.
“אז זו תהיה מילה שלך מול מילה שלו, וזה כשלעצמו מצב קשה”.

אז מה לעשות?
“בעיקרון את צריכה מסה של מתלוננות. לצערי אנחנו לא יכולים לעזור לך להשיג אותן, כמו שעשינו בעבר כשטיפלנו בעברייני מין, כי אנחנו עושים עכשיו סוג לגמרי אחר של תוכנית. אולי תפתחי דף פייסבוק ותשאלי אם מישהי עברה חוויה דומה עם גינקולוג באזור המרכז? או שתתבעי אותו תביעה אזרחית, ולפחות תרוויחי כסף. אני בעד לעשות הכל. אם כי אני חייב לספר לך שהתנדבתי בעמותה לנפגעות תקיפה מינית, והייתי רוצה לחזק את ידך, אבל מניסיוני בכל מקרה תצאי נפסדת. כך או אחרת יעשו בך לינץ’. אם לא תחשפי את השם יגידו שאת פחדנית ומבלבלת את המוח, ואם תחשפי, יגידו שאת זונה, שאת פיתית אותו, שאת תאבת בצע ומשוגעת על כל הראש”.

סמס מאילנה דיין

אני מחליטה לפנות לאילנה דיין. אני כותבת לה הודעת טקסט: “היי אילנה, ברצוני לחשוף גינקולוג שאונס מטופלות שלו. גם לי זה קרה, ושמעתי על נשים נוספות. אנא צרי קשר. זהר וגנר”. אילנה עונה לי מיד: “זהר, אני אשמח אם אוכל להפנות אלייך את שרית שעובדת איתי. תודה, אילנה”.

שרית מתקשרת שעות ספורות מאוחר יותר. “מי הגינקולוג?”, היא שואלת. אני מסרבת לחשוף בפניה את שמו. לא ייתכן שסוד כזה, שאני נושאת איתי 20 שנה, ייחשף באגביות כזו, בשיחת טלפון קצרה. “הוא עדיין פעיל?”, היא ממשיכה.
כן.

“אז על פניו, בוודאי שיש לנו עניין. תוכלי להסביר לי איך הוא מצליח לייצר התמסרות כזאת?”.
יש לו קסם אישי רב ומעמד בכיר. הוא מטפל בנשים חולות, והן אסירות תודה.

“יש לך שמות של נשים שעברו דברים דומים?”.
יש לי שם של אשה אחת, ולבקשתה אני לא יכולה למסור אותו. אתם יכולים לעזור לי?
“צריך עוד עדויות, אם כי גם במקרה שמשיגים אותן זה לא פשוט. היה לנו מקרה של חיילת שהתלוננה על בכיר בצבא. הגענו לעוד עדויות ועמדנו לפרסם את שמו המלא, ואז הגיעה בקשה אישית עם חשש שיתאבד, והחלטנו לפרסם רק ראשי תיבות ופנים מטושטשות. בכל מקרה נפתח בחקירה יסודית שתימשך כמה חודשים, נאזין לשיחות שלו, נתקין מצלמות, נאתר מזכירות שעבדו איתו לאורך השנים, נמצא נפגעות נוספות. אבל תדעי דבר אחד: העונה שלנו נגמרה, והאייטם עליו יעלה רק אחרי החגים. עד אז אני מבקשת ממך להוריד פרופיל ולא לדבר על זה עם אף אחד. כי אם הוא יהיה מוכן ודרוך, הפעולה שלנו תסוכל, ועיתונאים אחרים יכולים לגנוב לנו את הסיפור. אם את בקשר עם העמותה הייתי מציעה להיות מאוד זהירה גם איתן, להן יש אינטרס לקדם את עצמן וסיפור כזה יכול להישרף מהר מאוד”.

אני לא יכולה להוריד פרופיל. הסרט שלי מוקרן עכשיו בסינמטקים והאירוע מסופר בו בהרחבה, בלי לחשוף את השם כמובן.
“זו בעיה”.


פעם הייתי. זהר וגנר בניו יורק (פוסטר הסרט "ימי הזהר")

בשביל הילדה שלי, שיום אחד תדע

אני מחליטה לפנות לעו”ד קרן נהרי, שמתמחה בתחום. עד כה נמנעתי מכך, כי עורכי דין, כידוע, עולים לא מעט. “מתי אירעה התקיפה?”, היא שואלת.
לפני 20 שנה.
“אז תביעה אזרחית את לא יכולה להגיש, ופיצויים כספיים לא תקבלי. מה בעצם המניע שלך?”.
להזהיר בנות אחרות.
“לפרסם את שמו שלא תעזי, כי אם הייתי עורך הדין שלו הייתי מייעצת לו מיד לתבוע אותך על לשון הרע”.

אז מה לעשות?

“ללכת למשטרה. זו חובתך כאזרחית להתלונן, וחובתם כמשטרה לחקור. אבל תנמיכי ציפיות. חלה התיישנות על המקרה, ויכול להיות שאפילו לא יפתחו בחקירה, ואת תישארי בדיוק בנקודה שממנה התחלת. איפה אמרת שהתרחשה העבירה?”.
בהרצליה.
“מצוין, תלכי להתלונן בתחנת המשטרה בגלילות. תחנה מאוד ידידותית. חברים קרובים. אני אדאג שתקבלי שם את הטיפול הטוב ביותר”.

היא מתקשרת למנהל התחנה וקובעת לי פגישה, או ליתר דיוק חקירה, ושולחת אותי לדרכי. אם נהרי לא היתה בועטת לי בטוסיק, כנראה עוד הייתי ממשיכה להסתובב סחור סחור. אני מגיעה לתחנה בשלוש וחצי אחר הצהריים. כפי שהובטח לי, לא התבקשתי להמתין. ועדיין, זו הפעם הראשונה בתחנת משטרה והרצון האוטומטי הוא לברוח. נדמה לי שבתחנת משטרה את מרגישה פושעת אפילו כשאת קורבן.

אני מובלת על ידי שוטר במדים לחדר קטן, ובו הוא מציג בפני את החוקרת (“בתלונות כאלה אנחנו מקפידים שהחוקרת תהיה אישה”). דקלה, אישה יפה שנראית בערך בגילי, הקלידה בסבלנות כל מילה שאמרתי. ואז, היא מתנצלת מראש, מגיע שלב השאלות הקשות.

“איזה דברים נאמרו בינך ובין הרופא בטרם החדירה?”.
אני זוכרת שהוא החמיא לחזה שלי.

“האם הוא ביקש את רשותך לשכב איתך?”.
לא.

“האם הצעת לו לשכב איתך?”.
לא. אבל למה זה משנה? הרי גם אם ביקשתי וגם אם הוא שאל והסכמתי, זה עדיין זוועתי.

“אבל לפי החוק המעשה חוקי. רק ביחסים בין מטופל ובין פסיכולוג זה נחשב פלילי, גם אם יש הסכמה”.
אז צריך לשנות את החקיקה. אם מטופלת, במיוחד כשהיא עירומה, נשאלת שאלה כזו ומסכימה, כי היא חלשה או פתיה או כמהה לתשומת לב, זה ניצול סמכות ובעילה במרמה.

“נהגת להתראות איתו מחוץ למרפאה?”.
לא.
“בזמן האירוע היו מחוץ לחדר מזכירה ומטופלות נוספות?”.
כן.
“שילמת על הביקור?”.
כן.
“איך המשרד שלו נראה, מה הוא לבש, איפה עמד?”.
אני מנסה לענות כמיטב זיכרוני, ומגלה פרטים חדשים שכבר שכחתי.
“איך הרגשת אחרי האירוע?”.
לא הבנתי שקרה משהו רע.
“למי סיפרת?”.
לאמא ולחברות.
“אז למה סיפרת לאמא ולחברות?”.
כנראה כי הייתי מאוד מבולבלת ולא ידעתי איך להסביר לעצמי את מה שקרה.

החקירה נמשכה שלוש שעות. יצאתי ממנה תשושה. ראשי חישב להתפוצץ. חזרתי הביתה ונכנסתי למיטה. לא ידעתי מה יקרה מכאן הלאה. אולי הקצין של דקלה יגיד שיש התיישנות ושאין טעם לפתוח בחקירה. אולי המשטרה תזמן אותו לחקירה והוא יוציא צו איסור פרסום, ואף אחת אחרת לא תדע שהתלוננתי ולא תצטרף אלי. אם לא יהיו מתלוננות נוספות שיספרו מה שקרה להן, אשאר אני מולו, מילה שלי מול שלו, והתיק קרוב לוודאי ייסגר. כך או אחרת סגרתי מעגל, בשבילי ובשביל הילדה שלי, שיום אחד תדע שאני הלכתי למשטרה להתלונן, כי זה היה הדבר הנכון לעשות. 

ביום א' (17 ביוני) ב־14:00 תשוחח זהר וגנר עם קוראי העכבר בצ'אט מיוחד, שפתוח לשאלות כבר עכשיו


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(50 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 21/08/2013 14:16:05

  • 23/07/2013 00:29:08

  • 01/03/2013 14:00:17

  • 25/12/2012 15:58:56

  • 19/06/2012 09:01:42

  • 18/06/2012 22:24:52

  • 18/06/2012 15:41:26

  • 18/06/2012 08:38:17

  • 18/06/2012 06:18:15

  • 17/06/2012 18:08:10

  • 17/06/2012 16:39:17

  • 17/06/2012 16:36:32

  • 17/06/2012 14:40:41

  • 17/06/2012 07:36:33

  • 17/06/2012 05:56:02

  • 17/06/2012 03:10:50

  • 16/06/2012 18:28:15

  • 16/06/2012 18:16:22

  • 16/06/2012 17:20:56

  • 16/06/2012 16:52:01

  • 16/06/2012 16:15:23

  • 16/06/2012 15:41:01

  • 74.אמיצה(מאיה)

    16/06/2012 15:15:54

  • 16/06/2012 14:51:19

  • 16/06/2012 14:17:26

  • 16/06/2012 13:38:21

  • 16/06/2012 12:58:50

  • 16/06/2012 12:53:42

  • 16/06/2012 12:23:25

  • 16/06/2012 11:59:18

  • 66.זהר-(....)

    16/06/2012 10:57:21

  • 16/06/2012 10:54:07

  • 16/06/2012 09:53:20

  • 16/06/2012 09:27:57

  • 16/06/2012 09:12:16

  • 16/06/2012 08:51:13

  • 60.כל הכבוד(שרון)

    16/06/2012 08:50:45

  • 16/06/2012 06:23:38

  • 16/06/2012 05:12:29

  • 16/06/2012 00:52:42

  • 16/06/2012 00:38:13

  • 16/06/2012 00:10:17

  • 16/06/2012 00:09:12

  • 16/06/2012 00:06:57

  • 52.עשית דבר חשוב (ל"ת) (רוצה לחזק אותך)

    15/06/2012 21:55:36

  • 15/06/2012 21:51:05

  • 15/06/2012 20:34:26

  • 15/06/2012 20:13:02

  • 15/06/2012 19:23:51

  • 47.מדהימה!(מיכל)

    15/06/2012 19:09:59

  • 15/06/2012 17:57:20

  • 15/06/2012 17:29:28

  • 15/06/2012 15:58:42

  • 15/06/2012 15:56:20

  • 15/06/2012 15:55:46

  • 15/06/2012 15:35:28

  • 15/06/2012 15:35:02

  • 15/06/2012 15:00:15

  • 38.ללא ספק הדבר הנכון(נועה, דימונה)

    15/06/2012 14:47:31

  • 15/06/2012 14:41:39

  • 15/06/2012 14:41:18

  • 15/06/2012 14:40:08

  • 15/06/2012 14:35:26

  • 15/06/2012 14:21:41

  • 15/06/2012 14:06:44

  • 15/06/2012 13:55:11

  • 15/06/2012 13:31:33

  • 29.אומץ(אמיתי)

    15/06/2012 13:13:26

  • 15/06/2012 12:58:01

  • 15/06/2012 12:54:06

  • 15/06/2012 12:50:47

  • 15/06/2012 12:43:25

  • 24.לא קונה.(בן ציון)

    15/06/2012 12:12:22

  • 15/06/2012 12:05:31

  • 15/06/2012 11:53:02

  • 15/06/2012 11:18:02

  • 15/06/2012 11:17:47

  • 19.זה תמיד שם(זוהר בשם כולנו ...)

    15/06/2012 11:15:01

  • 15/06/2012 11:14:29

  • 15/06/2012 11:09:42

  • 15/06/2012 10:45:19

  • 15/06/2012 10:38:05

  • 15/06/2012 10:29:39

  • 15/06/2012 10:24:23

  • 15/06/2012 10:23:12

  • 15/06/2012 10:11:58

  • 15/06/2012 09:58:43

  • 15/06/2012 09:56:49

  • 15/06/2012 09:52:19

  • 15/06/2012 09:47:30

  • 15/06/2012 09:43:09

  • 5.כל הכבוד(המפץ הגדול)

    15/06/2012 09:33:55

  • 15/06/2012 08:58:36

  • 15/06/2012 05:10:21

  • 14/06/2012 23:29:25

  • 14/06/2012 14:26:35