ג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר: אישה יפה ושחקן שאיבד את קיסמו

יום שלישי 31 באוגוסט 2010 11:38 מאת: טל לוין, עכבר העיר אונליין

20 שנה אחרי "אישה יפה", לכבוד סרטה החדש של ג'וליה רוברטס ולרגל יום הולדתו של ריצ'רד גיר - בדקנו מה קרה לשני הכוכבים הגדולים


ג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר ב"אישה יפה"

פרסומת

תגידו מזל טוב. ריצ'רד גיר חוגג היום 61 קיצים לקיומו. מי שנחשב בשנות ה-90 לאחד מהשחקנים היפים ביותר בקולנוע ההוליוודי, סובל בשנים האחרונות מדעיכה בפופולאריות. יום ההולדת הנוכחי, מגיע כמה חודשים קצרים אחרי החגיגות המציינות 20 שנה לסרט "אישה יפה". כעת, כאשר זוגתו למסך ג'וליה רוברטס, כובשת את העולם עם העיבוד לרב המכר "לאכול, לאהוב, להתפלל", אפשר לבחון מי הצליח יותר. התשובות מתברר, אינן פשוטות בכלל.

במידה רבה, 1990 הייתה שנת השיא עבור מיסטר גיר. הוא אמנם הפך לכוכב בתחילת שנות ה-80, עם סרטים כמו "גי'גולו אמריקאי" ו"קצין וג'נטלמן", אך נפל בהמשך העשור עם כמה כישלונות קופתיים. בין אלה אפשר למנות את "מועדון הכותנה" (1984) ו"ללא רחמים" (1986). והנה, כשכבר הכל היה אבוד, הגיעה לחייו נערה בת 22, עם הרבה תלתלים וחיוך ענק. הסרט, שתקציבו המקורי עמד על כ-14 מיליון דולר, הצליח לגרוף רווחים של כ-460 מיליון דולר. מיס רוברטס זכתה במומעדות לאוסקר, וגיר קיבל מועמדות לגלובוס הזהב. בכדי לתקוע את הדגל סופית בגבעת ה"גברים הכי שווים בהוליווד", גיר מככב באותה שנה גם בסרט "במלכודת התשוקה" (Internal Affairs) לצידם של אנדי גרסיה ולורי מטלף.

צפו בטריילר של "אישה יפה":



שנות ה-90: מחפשים כיוון



השנים שלאחר מכן, היו עבור שני הכוכבים שנות התנסות. כל אחד מהם כך נראה, ניסה לגבש לעצמו פילמוגרפיה מגוונת. לצד הצלחות וניסיונות אמיצים ומעניינים, נרשמו גם כמה וכמה פלופים. רוברטס למשל, ניסתה לשחק תפקיד אופי במותחן "לישון עם האויב" (1991), שם היא מגלמת את לורה, אישה מוכה הבורחת מבעלה הפסיכופט. כמה שנים לאחר מכן, היא טובלת את ידיה בתפקיד קומי ליד ניק נולטה ב"צרות בכותרות" (1994). בשני המקרים אגב, היא רושמת ביצועים בינוניים, בעיקר בגלל תסריטים בינוניים. לעומת אלה, רוברטס בהחלט מצליחה לשכנע כסטונדטית צעירה למשפטים ב"תיק שקנאי" (1994) לצידו של דנזל וושיגנטון, ואפילו רושמת יציאה כטינקרבל, הפיה המוקטנת ב"הוק" (1991) של ספילברג. באותה שנה אגב, היא זוכה לראשונה בתואר "האישה היפה בעולם" של מגזין פיפל, אותו קיבלה כידוע גם השנה.

אך ביצועיה הלא עיקביים, הובילו לכך כי ב-1993, פרסם אותו מגזין ממש מאמר ארוך תחת הכותרת "מה קרה לג'וליה רוברטס", בו מנה את רשימת כישלונותיה מאז גילמה זונה זוהרת. נדמה היה שההבטחה הגדולה של הוליווד עומדת להתרסק. רוברטס לא מתייאשת, וב-1997 משחררת את הלהיט הקופתי "החתונה של החבר שלי". ג'וליאן, מבקרת מסעדות נמרצת וחסרת עכבות, מגלה יום אחד שהחבר הכי טוב שלה עומד להתחתן עם בלונדינית בת 20. ברגע הזה היא גם מגלה שהיא זו שמאוהבת בו. רוברטס מגלמת כאן למעשה את עצמה, אישה אדמונית, מלאת תלתלים, חוצפה ואנרגיה, שאינה עונה לאימג' המוכר של שחקניות הקומדיה הרומנטית של שנות ה-80 (להלן מג ראין, מולי ריינגולד ודאריל האנה). בהמשך היא מפליאה לצידו של יו גרנט ב"נונטינג היל" (1999), ואפילו מצליחה לרגש ב"אמא חורגת" (1999), שם היא חולקת את הבמה עם סוזן סרנדון.

צפו בקטע מתוך "החתונה של החבר שלי"



גם ריצ'רד גיר מזגזג בשנים שלאחר אישה יפה. אמנם "רפסודיה באוגוסט" (1991) הוא בהחלט סרט ראוי, אך זמן קצר לאחריו מגיע "משולש מסוכן". גיר, שעדיין מנסה לבסס את עצמו כגבר סקסי, משחק פסיכולוג במותחן רווי קלישאות פרוידיאניות. העלילה לוכדת אותו בין בין שתי אחיות יפות ומטורללות (להלן קים בסינג'ר ואומה ת'ורמן), אשר מנסות להשתמש בו בכדי לכסות על רצח . בכלל, נדמה שכל אימת שגיר מצליח להרים את ראשו, ולהעמיד דמות משכנעת, הוא מתמלא חששות, ונסוג אל הטייפ קאסט הקבוע שלו. דוגמא מובהקת לכך אפשר למצוא בחצי השני של שנות ה-90. לאחר ביצועים לא רעים בכלל ב"פחד ראשוני" (1996) וב"התן" (1997), גיר מתרסק אל תוך שני סרטים גרועים במיוחד. הראשון הוא "סתיו בניו-יורק" (2000), שם הוא מגלם נער שעשועים מזדקן, שמתאהב בוינונה ריידר, צעירה שגוססת ממחלת לב נדירה. כמו הגיבור שלו, המנסה בכל מאודו לאחוז בנעוריו, כך גם גיר בסרט, מוגזם, לא משכנע ופתטי. גיר מפציע בדמות דומה גם ב"הנשים של ד"ר טי" (2000), סרט ששמו מעיד על תוכנו ללא חריגות מיותרות.  

צפו בטריילר ל"סתיו בניו יורק":




1999 - האיחוד



כמו הזיווג בין טום הנקס למג ראיין ב"נדודי שינה בסיאטל", גם זה בין גיר לרוברטס הפך עם השנים לחלק מהמיתולוגיה של הקולנוע. כמו הזוג הראשון, שהתאחד בקומדיה "יש לך דואר", גם לאחרון היה רשום בכוכבים מפגש מחודש. וכך קרה, שרגע לפני שנסגר המילניום, חברו רוברטס וגיר לסרט "תפוס את הכלה" (1999). הוא, עיתונאי חלקלק, יהיר ופזיז, והיא, צעירה שבורחת שוב ושוב מטקס נישואיה. השניים נפגשים בעקבות מאמר קשה שהוא כותב עליה, בעוד היא מנסה להוכיח שהמוניטין הרע שלה עומד להשתנות. כאן, התקציב כבר הגיע ל-70 מיליון דולר, אבל גרף רק "מעט" יותר מ-300 מיליון דולר רווחים בכל רחבי העולם. זאת כאמור, לעומת שיתוף הפעולה הקודם, שהצליח בהרבה במכירת הכרטיסים. מסתבר שהצופים עדיין מעדיפים את רוברטס בתפקיד זונה. באותה שנה אגב, מקבל גיר את התואר "הגבר הסקסי בעולם" על ידי מגזין פיפל.



שנות ה-2000: רוברטס הולכת לאוסקר, גיר הולך לאיבוד

אם בשנות ה-90 עוד היה מה להשוות, שהרי שנות ה-2000 שייכות ללא ספק לג'וליה רוברטס. עוד בתחילת העשור, היא זוכה סוף סוף בפרס האוסקר, על תפקידה הבלתי נשכח ב"ארין ברוקוביץ'". כשעלתה על הבמה לקבל את הפסלון, היא פנתה אל האיש האחראי לסמן לדוברים לקצר בנאומיהם: "אתה, האיש עם המקל, אתה יכול להוריד אותו כי אני הולכת להישאר כאן כמה דקות, כנראה שלא אחזור הנה בקרוב". רוברטס אכן לא שבה אל במת האקדמיה, אבל בין השנים 2000 ל-2005, היא הצליחה לגרוף בכל שנה את ה"People's Choice Awards", כשחקנית האהובה ביותר בקולנוע.

מר גיר לעומת זאת, לא קיבל את את אותה אהבה מהקהל. למעשה, באותן שנים בהן זכתה רוברטס לאקסטרה פופולאריות, הוא הצליח להנפיק רק תפקיד אחד משמעותי, כאשר גילם את בילי פלין, העו"ד הממולח (והמזמר) ב"שיקגו". כמה חבל, שאחרי שהוא הוכיח שיש לו יכולות תנועתיות, הוא מצא את עצמו בסרט עם ג'ניפר לופז. ב"הנרקוד?" (2004), גיר הוא שוב גבר אבוד, שרק אישה אחת עם עם עיניים בורקות ותנועות חדות יכולה להציל. אפילו ההבלחה שלו ב"אני לא שם" (2007), הסרט הסמי-ביוגרפי על חייו של בוב דילן, לא מכפרת על סקנדלים קולנועיים קשים שחלקם הגדול אפילו לא הגיע לישראל.

צפו בטריילר ל"הנרקוד?":



בסוף כולם מגיעים להודו

בימים אלה מתסובבת רוברטס בכל העולם לקדם את "לאכול, להתפלל, לאהוב". הסרט, המתקיים בחלקו בהודו, קירב גם את רוברטס אל הצד הרוחני שלה. בראיון שנתנה לגליון ספטמבר של "אל", סיפרה השחקנית המצליחה על התובנות החדשות שרכשה בביקור בהודו, ואשר קירבו אותה (איך לא) לעצמה ולמשפחתה. דווקא בתחום זה, נדמה שלגיר יש קריירה ארוכה בהרבה מזו של הקולגה. עוד בצעירותו הוא טייל למזרח הרחוק, שם העמיק את הידע שלו בבודהיזם והפך למעריץ נלהב של הדלאי למה.

צפו בטריילר ל"לאכול, להתפלל, לאהוב":

אבל גיר לא הסתפק במדיטציה. עד מהרה החל ללחום למען זכויות אדם בטיבט, והיה לתומך חסר פשרות של התנועה הקוראת לעצמאותה. ב-1993, הוזמן השחקן להגיש פרס בטקס פרסי האוסקר. גיר ניצל את הבמה בכדי לגנות את סין על מעליל אך בסופו של דבר לא נכלל בטקס. שנה לאחר מכן, שמו של גיר כבר הוסר מרשימת מעניקי הפרסים המכובדת. כעת אפשר רק לחכות ליום בו אולי יזכה גיר בפרס הנחשק, ואז יוכל לסגור חשבון. עד אז, אין אלא לקוות שלפחות יבחר סרטים קצת יותר טובים.
תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(5 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 01/09/2010 16:47:18

  • 31/08/2010 15:05:37

  • 31/08/2010 12:07:40

  • 31/08/2010 10:28:01

  • 31/08/2010 09:36:11