ארוחה אינטימית עם הבמאי הכי לא חברותי בעולם

יום חמישי 23 באפריל 2009 14:29 מאת: אבנר שביט, עכבר העיר תל אביב

נראה אתכם מבלים ערב אינטימי בחברתו של הפולני הנרגן יז'י סקולימובסקי, אולי הבמאי הכי לא חברותי בעולם. אבנר שביט הצליח לשרוד וחזר לספר

ארשת פניו של יז'י סקולימובסקי כמעט ואינה משתנה. הקולנוען הפולני (71) נראה יותר כמו דמות בפילם-נואר מאשר כיוצר פיוטי. אם כך, לא פלא שדיוויד קרוננברג בחר דווקא בו להופיע במותחן "סימנים של כבוד", שם גילם את דודה של הגיבורה: סקולימובסקי הוא גבר תמיר, לבוש בחליפה של בלש פרטי, ששיער השיבה שלו רק מעצים את חזותו האבהית מלכתחילה. ומעל הכל - הוא נוהג לכבד את הנקרים בדרכו במבט מצמית וקפוא תמידית. ובכל זאת, משהו באדישות שלו נסדק לרגע באותו ערב שפגשתי אותו בסינמטק.

הבמאי הוותיק הגיע לכאן כדי לכבד בנוכחותו פתיחה של מחווה מקיפה ביותר ליצירתו ארוכת השנים. האירוע נפתח בהקרנה חד פעמית של סרטו האחרון ועטור השבחים, "ארבעה לילות עם אנה". סקולימובסקי סירב לשאת דברים לפני ההקרנה, אך גם כך היה האולם מלא כראוי. אבל משהו השתבש בדרך הקצרה מהסינמטק למסעדה שבה התקיימה לאחר מכן ארוחת ערב חגיגית לכבודו. ובמילים אחרות - כולם הבריזו. במהרה התברר כי רק שני מקומיים, אחד מאנשי הסינמטק ואנוכי, באו להנעים את זמנם של סקולימוסבקי ושל אווה פיאסקובסקה, אשתו השנייה (הצעירה ממנו בהרבה) ושותפתו הנוכחית ליצירה. ברגע זה אפשר היה לראות עווית קלה בפניו של איש הקרח; הוא לא היה מרוצה.

ואכן, אפשר היה לצפות לנוכחות מכובדת יותר. סקולימובסקי אינו מהולל כמו רומן פולנסקי, הבמאי שבצדו צמח בפולין של תחילת שנות ה-60: לאחר שעזב את מולדתו בתחילת אותו עשור הוא ביזבז את כישרונו על לא מעט פרויקטים זניחים באנגלית ובצרפתית, ובסוף שנות ה-80 נעלם מעל פני האדמה ולא ביים דבר ב-17 השנה שקדמו לסרטו האחרון. אבל בין לבין הספיק סקולימובסקי לענג אותנו ב"Moonlighting", "Deep End" ובעוד כמה פנינים חשובות וייחודיות, ואין מחלוקת על כך שהוא אחד היוצרים המזרח אירופים המעניינים של היובל האחרון. אך סצנת הקולנוע הישראלית אינה מסתערת על אורחים מחו"ל אלא אם אפשר להפקיד בידיהם תסריט או להתחנחן בתקווה לקבל תפקיד בסרטם הבא, וסקולימובסקי אינו בדיוק האיש שיוכל להגשים משאלות שכאלה.

סקולימובסקי. אל תדברו איתו על סצנות אונס

אם כך, מה הוא כן יכול לעשות? הוא יכול לחשוף את מאגר הידע הפלאי שלו ולהפגיז בהמלצות צפייה על שלל סרטים שאיש מעולם לא שמע עליהם, ובהם של במאים צ'כים וסלובקים עלומים. "חפשו גם את ''Charlie Bubbles", הוא אומר, "זה סרט הקולנוע הראשון שאלברט פיני ביים, ולמרבה הצער גם האחרון". באותה הזדמנות הוא ממליץ על סרט בריטי נשכח עוד יותר - "Four in the Morning", שבו ערכה ג'ודי דנץ את אחת מהופעותיה הראשונות. את כל אלה ראה סקולימובסקי בתקופה מצומצמת למדי, שהרי הוא כבר כלל לא רואה סרטים ובצעירותו לא השקיע את מרצו בקולנוע. "בתחילת דרכי כתבתי שירה", הוא מספר, "השירים שכתבתי היו חסרי ערך, אבל בזכותם פגשתי את הבמאי אנדז'י ויידה. איתרע מזלי והוא בדיוק כתב את התסריט ל-Innocent Sorceres, שעסק בצעירי פולין. מכיוון שהשתייכתי לסקטור זה, ויידה ביקש ממני לבחון את האמינות שלו. התחוור לי שאין שום קשר בין מה שכתב ובין הדרך שבה צעירים מדברים, אז הוא הציע שאשכתב אותו. לקחתי על עצמי את המלאכה וגיליתי שהיא קלה למדי, אז גמרתי אומר בלבי להמשיך ולעשות זאת".

ואכן, סקולימובסקי עמד במילתו, ושנתיים לאחר מכן כתב את "סכין במים" של פולנסקי. מכל הסרטים שהיה מעורב ביצירתם, דווקא מותחן פסיכולוגי זה היה ונותר המוכר ביותר, מה שוודאי אינו מוסיף לו לבריאות. "זה לא סרט כל כך טוב כמו שכולם אומרים", הוא פוסק בנחרצות. "אל תגיד את זה, יז'י, זה לא נכון", מעירה אווה. "טוב, הדיאלוגים בו לא רעים", הוא מתרצה.

"סכין במים" מציג דו קרב מילולי שבו כל מילה אכן חותכת כסכין. ב"ארבעה לילות עם אנה", לעומת זאת, כמעט ולא מדברים. לדבריו, גם בסרט שסקולימובסקי עומל עתה על הפקתו לא נשמע יותר מדי פטפטת. אם כך, אין ייתכן שאשף המילים לשעבר הצטרף למנזר השתקנים הקולנועי? "לא גרתי בפולין זמן רב, וגם לא יצרתי בה", הוא מסביר, "לפיכך, איבדתי את המגע עם השפה, ולמרבה האירוניה אני באותו מצב שבו ויידה היה בזמנו: אין לי מושג איך אנשים מדברים באמת. עד כמה שזה נוגע אלי, עדיף שהגיבורים הקולנועיים ישתקו מאשר שיתקשרו בצורה שתלושה לחלוטין מהמציאות".

את הסרט הקרוב יצלם סקולימובסקי ביער עבות סמוך למקום מגוריו המבודד והמרוחק שבפולין. הוא לא כל כך אוהב את שאון העיר. גם את תל אביב הוא לא מחבב במיוחד - "הבנתי שהיא חוגגת עכשיו 100 שנה להיווסדה, אבל האמת שהיא די מכוערת".

הארוחה התקיימה במסעדת הדגים הקבועה שאליה לוקח הסינמטק את אורחיו כדי להכיר להם את המטבח הישראלי "האותנטי", אך בעל המקום זיהה את מוצאם של האורחים ובחר לפנק אותם במנה שאינה כלולה בתפריט - כוסמת, או קאשה בשפתם של סקולימובסקי (ושל פרנק קוסטנזה). את המעדן הזה אכל אנין הטעם עד תומו, אבל הוא כלל לא נגע בצלחות הדגים הרבות שהוגשו לשולחנו. "לא נורא, תארזו ותיתנו לחתולים", הציע.

הערב היה פחות מצמרר מכפי שאפשר היה לחשוש, אבל הוא הסתיים במבוכה קלה: איכשהו נפלטה לי אמירה נכונה אך חסרת זהירות על כך שסצנת אונס הפכה לקלישאה בקולנוע האירופי של ימינו. "ובכן, אצלי לא רק שיש אונס, אלא שיש שתי סצנות כאלה", הגיב סקולימובסקי. "אבל אצלך זה אחרת, כמובן... אתה יודע איך להתמודד עם אונס, הבעיה היא שהאחרים לא יודעים", תיקנתי במהרה. אולי תשובה זו הפיסה את דעתו, ואולי לא כעס מלכתחילה. קשה לדעת אצלו.

בדרך חזרה למלון נתקל סקולימובסקי בצעירה שיצאה מן ההקרנה של סרטו הטרי בהתרגשות רבה. "תודה רבה על הסרט", היא אמרה לו, ומיד העלתה תהייה על אחת מן החידות הפזורות לאורכו. "אפשר לפרש הכל בכמה דרכים", הוא השיב לה בקרירות ושלח אותה לדרכה. "נו, נו, יז'י, היית יכול להיות קצת יותר אדיב", העירה לו אווה כמה שניות לאחר מכן. הוא לא ענה לה.