סרטי השנה 2007
יום חמישי 27 בדצמבר 2007 07:11 מאת: מערכת עכבר העיר און-ליין
חמישה סרטים ישראלים ברשימה, בחורות עם רובים במקום רגליים ועכברוש צרפתי אחד. פרוייקט מיוחד של עכבר העיר און ליין והסינמטקים
צוות המבקרים של "עכבר העיר און-ליין" והסינמטקים של תל אביב, ירושלים וחיפה בחסות Nescafe בחרו את עשרת הסרטים הטובים ביותר שעלו לאקרנים בשנה החולפת. עשרת הסרטים שנבחרו יוקרנו ברחבי הארץ בסינמטקים השונים, שימו לב לנוכחות המוגברת של הסרטים הישראלים ברשימה - הם לא זכו באור מן ההפקר, הם פשוט היו טובים, גם הגולשים התבקשו לבחור את הסרטים הנבחרים שלהם, והם בחרו בביקור התזמורת כסרט השנה, אז הנה היא, העשיריה הפותחת של 2007:
ביקור התזמורת - נבחר גם כסרט השנה של גולשי עכבר העיר און ליין
מבול חסר תקדים של שבחים ופרסים, מקומיים ובינלאומיים, הורעף על סרטו של ערן קולירין, שמספר על תזמורת משטרה קטנה שמגיעה ארצה ממצרים ונאלצת לבלות יממה קצת קסומה וקצת משונה בעיירה נידחת. "ביקור התזמורת" גילה לנו מחדש את ששון גבאי בתפקיד תאופיק, מפקד ומנצח ראשי (שאף זכה על הופעתו בפרס האקדמיה האירופית לקולנוע), ובעיקר רקם סיפור פשוט ויפהפה על מפגש בין בני אדם, סקרנים כלפי האחר וצמאים לאהבה. אם לא במציאות, אז לפחות בקולנוע - "ביקור התזמורת" סיפק מענה מושלם לכמיהה של כולנו לקצת פיוס ולטיפה של נורמליות.
חוויה קולנועית מרגשת ומשעשעת - ביקורת.
חיים של אחרים
הסרט הגרמני, זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, מגולל סיפור אנושי מהסוג המלודרמטי הסוחף: סוכן שטאזי שאחראי על האזנת סתר בדירתו המזרח-ברלינאית של זוג אמנים נהנתן ומקסים, מוצא עצמו מזדהה יותר ויותר עם קורבנותיו. אולריך מוהה (שמת ביולי האחרון מסרטן) בולט עם הופעה גאונית, מאופקת מאוד ומעוררת חמלה, בתפקיד איש הקרח שמפשיר לאטו. סרטו של פלוריאן הנקל פון דונרסמארק שם את האצבע על הרגע שבו החלו נובעים סדקים בחזית הטוטאליטרית; מציג את התקווה, אך לא מתעלם מהטרגדיה הבלתי נמנעת. אם לא התרגשתם מ"חיים של אחרים", סימן שיש לכם לב של אבן.
סרט מרגש, מאתגר ומהפנט לרוץ ולראות - ביקורת.
דרך אדומה
הגיבורה האמיתית של יצירת הביכורים המפתיעה של אנדראה ארנולד היא גלאזגו האפורה והקשוחה, שרוחה הקודרת שורה על הסרט כולו. ג'קי, אשה מרירה וטרודה, היא מפעילה של מצלמות אבטחה בעיר הסקוטית, שיום אחד רואה על אחד המסכים דמות של גבר שמערערת את שלוותה וגורמת לה להפוך את חייה שלה לסרט מתח וריגול אישי. "דרך אדומה" מבטיח חוויית צפיה אינטנסיבית ולא קלה במיוחד, אבל מעניינת מאוד - בייחוד בזכות השימוש שהסרט עושה בשפה קולנועית מתוחכמת כדי לספר סיפור שהמופרכות שלו כמעט נוגעת בזו האופיינית לעלילות של טלנובלות.
מותחן מיסתורי, מרתק ורב עוצמה - ביקורת.
ילדי השמש
לא זאת בלבד שהוא הפך לאבן פינה בדיון על הניסוי החברתי שנעשה כאן בשם הסוציאליזם ותקומת העם היהודי, סרטו של רן טל על הדור הראשון של ילדי הקיבוצים, זוכה פרס וולג'ין לסרט התיעודי הטוב ביותר, הוא יצירה מרגשת ומעוררת מחשבה גם בעבור מי שלא הרים מעדר מימיו. באמצעות קטעי וידאו מעשרות ארכיבים של קיבוצים ושל קיבוצניקים וראיונות מרתקים עם הילדים שבגרו, מרכיב טל תצרף עשיר ורב-משמעי של החיים בבועה האידאולוגית של התנועה הקיבוצית, על יופיה ועל אכזריותה. לצד ההצלחה (הלא מובנת מאליה) בהצגת תמונה ערכית מאוזנת ומאתגרת, "ילדי השמש" מצטיין בעריכה מבריקה ובפסקול חכם, המבטיחים חוויית צפייה שהיא גם סתם מהנה מאוד.
הדוקומנטרי הטוב ביותר שנעשה בישראל בשנים האחרונות - ביקורת.
וסרמיל
שלושה נערים מהשכונות הקשות של באר שבע מתכוננים לגמר של טורניר כדורגל שעשוי להשפיע על גורלם. נשמע כמו סיפור אידילי של התבגרות והתגברות על קשיים בדרך להגשמת החלום? "וסרמיל" הוא ממש לא כזה. בסרטו הארוך הראשון, מושיק סלמונה לא עושה הנחות לחוסר התוחלת של החיים בשוליים האלימים והעניים של מדינת ישראל, עם ריאליזם מחוספס סטייל קן לואץ' ובלי שמץ של משפחתיות קיטשית מהסוג שנהוג להדביק פה לפעמים לאנשים שחיים בפריפריה. ההישג של סלמונה מרשים במיוחד לנוכח העובדה ששלושת השחקנים הראשיים בסרט - דוד טפליצקי, עדיאל זמרו ונדיר אלדד – עושים עבודה מצויינת מבלי שהיה להם כל ניסיון קודם במשחק.
סרט אותנטי ודוקרני שנשאר עשיר וקולנועי להפליא - ביקורת.
בופור
סרטו של יוסף סידר על קורותיה של קבוצת הלוחמים שאיישה את מוצב בופור בלבנון בשבועות שלפני הנסיגה הוא סרט מלחמה כמו שסרט מלחמה צריך להיות – חצי מסתייג חצי מתענג. מצד אחד, הפגזים מרעידים לך את עור התוף בדיוק במקומות הנכונים. מצד שני, הבחירה להתמקד בצד הישראלי בלי להראות ולו לרגע את האויב – משל היה המוצב נתון תחת רצף של מתקפות שרירותיות, יש מאין - משרה תחושה של קלאוסטרופוביה וחוסר אונים. וכך, בתיאום מושלם עם הגיחה החוזרת של צה"ל אל מעבר לגבול הצפוני, "בופור" השמיע תהיה רלוונטית (גם אם לא רדיקלית) על ישראל ועל צבא ההגנה לישראל, ששינו פניהם מאז עידן הלחימה הצודקת וחסרת הפשרות על הבית. להצלחתו של הסרט תרמו גם עיצוב סט ואפקטים אמינים להפליא ועבודת צוות מעולה של השחקנים – אושרי כהן, אלי אלטוניו ואיתי טיראן, אם לציין רק את הבולטים שבהם. ובל נשכח את הזכייה פרס "דב הכסף" בפסטיבל ברלין ואת התקווה הזהירה לאוסקר.
מרשים מאוד מבחינה קולנועית - ביקורת.
חסין מוות + פלאנט טרור
לצערנו הרב, לא זכינו לראות בבתי הקולנוע את פרוייקט "גריינדהאוס", המחווה של קוונטין טרנטינו ורוברט רודריגז לדאבל פיצ'רז המפוקפקים של שנות ה-70, בגירסתו המקורית והכפולה. אבל זה בסדר, גם כל סרט בנפרד היה כיף צרוף, ושניהם נתנו בראש עם אקשן מטריף וטראש עתיר דמיון: מכוניות מהירות, נבלים בזויים במיוחד, זומבים רעבים למוח וכוסיות גידמות ושלמות, בין היתר. אבל אם צריך לנחש איזה סרט יותיר חותם בראי הזמן, נצטרך לבחור את "חסין מוות", חוליה נוספת בשרשרת סרטי הנקמה הנשית של טרנטינו, שספורות הן הבחורות שלא יצאו ממנו היי בנטורל.
השילוב בין עיצוב היתר של טרנטינו לטראשיות המוחלטת של רודריגז יוצר רעננות ועוצמה מלהיבות למדי - ביקורת.
רטטוי
הסיפור על העכברוש הבשלן של גאון ההנפשה בראד בירד ("משפחת סופר-על"), כבש את מקומו ברשימת סרטי השנה דרך ליבו ובטנו של הקהל. אי אפשר שלא ליפול למלכודת הדבש הזו, שהיא הרבה יותר מסרט האנימציה הטוב של השנה. בזכות האנימציה מעוררת התיאבון, בזכות הרגעים שמצחיקים כשם שהם מרגשים, בכל גיל. בזכות האנושיות, גם כשהכוכבים הם עכברושים. בזכות המונולוג של מבקר המסעדות אנטון אגו, לקראת הסוף – רטטוי הוא הסרט הכי טעים של השנה, שממלא את האולם גם בניחוחות. של אוסקר, כמובן. כולל בקטגוריות היותר "רציניות" של הפרס.
סרט גורמה עם טעם ביתי, מלא בהומור, לכל המשפחה - ביקורת.
חופשת קיץ
הרבה גבות הורמו כשסרטו הראשון של דוד וולך זכה בפרס הראשון בפסטיבל טרבייקה השנה. אף אחד לא תיאר לעצמו שסרט מינורי כל כך (וקצר כל כך), המצולם ברישול מה, על משפחה חרדית אחת, יוכל לגעת בכל כך הרבה אנשים, בארץ ובחו"ל. אבל המשחק הנהדר של אסי דיין, הבעות הפנים הכובשות של הילד אילן גריף והטון והמאופק והעצור שמוביל את הסרט כולו, גרמו ל"חופשת קיץ" להפוך ליצירה שמרתקת אליה את הצופים. וולך מצליח לספר סיפור קטן, כמעט בלתי מובן עד סופו, באמצעים קולנועיים פשוטים וכמעט ללא טקסט. באמצעות הסיפור הזה הוא חושף בפנינו חלק מהקשיים, הסתירות והשאלות שנובעות מהמתח בין האמונה לקיום האנושי. כך הופכת הצפייה בסרט לחוויה חידתית ומתסכלת שמטלטלת את הצופה עם סיומה, אבל גם ליצירה יוצאת דופן בנוף הקולנוע הישראלי.
הצילום מוקפד והתחושה היא של קולנוע חלוצי - ביקורת.
המבוך של פאן
האסתטיקה של יצירת הביעותים של גיירמו דל-טורו היא מהמפעימות והמרשימות שהוקרנו השנה על המסכים. הסיפור, על ילדה המזגזגת בין מציאות אפרורית לדמיון מסוייט, הוא כבר יצירה ספרותית של ממש. אנלוגיות, סמליות וסוף אירוני שצריך להילמד בבתי-ספר לקולנוע – אין ספק שדל-טורו יודע לכתוב כשהם שהוא יודע לברוא על הבד עולמות פנטסטיים. וכאשר סרט ממזג בשלמות את הפן הטכני והעלילתי, קל מאוד להכתירו כסרט הפנטזיה המרהיב של השנה, כאגדה ספרדית קודרת ומהפנטת בת-זמננו.
שילוב מרתק בין עולם המציאות לפנטזיה, עיצוב אמנותי גאוני - ביקורת.