מלחמה זה כן משחק

יום שלישי 05 בדצמבר 2006 11:39 מאת: עופרי אילני, גלריה, הארץ

בתערוכה "משחקים אסורים" במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון תוכלו להרוג (על המסך) מאות לוחמים, ובדרך להכיר את נקודת המבט של הצד האחר

"תתכופפי, כל הזמן פוגעים בך מטוסים", זירז המדריך בתערוכה "משחקים אסורים" את אחת המבקרות, שניסתה ללא הצלחה להתחמק ממטוס אמריקאי בחדר שבו מוצג המשחק "(Error(t". הצרכנים השגרתיים של סצינת האמנות כנראה לא רגילים למשחקי מחשב, ולא כל שכן למשחקים כמו "(Error(t", שבהם נדרש השחקן להפעיל את גופו כדי לחמוק מפצצות, לגרוף דולרים ולהשתלט על שדות נפט.

אולם גם גיימרים עלולים לחוש מבולבלים בתערוכה, המוצגת מסוף השבוע שעבר במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון (רחוב ירמיהו 16). שלא כמו בתערוכות משחקים סטנדרטיות, כאן לא מרוכזים המוצרים המתקדמים ביותר של תעשיית המשחקים: רבים מהמוצגים המפוזרים בין החדרים הם "משחקי גרילה", שנוצרו במשאבים צנועים על ידי אקטיוויסטים ומתכנתים עצמאיים. המשותף לכולם הוא ההתייחסות למלחמות ולמצב הפוליטי העכשווי במזרח התיכון, ממוסול שבעיראק, דרך ג'נין ועד חיפה.

למעשה, כמה מהמשחקים נוצרו כדי לשמש בעצמם נשק במאבק, או לפחות אמצעי גיוס. כאלה הם "משחקי נסראללה" השונים, שהופצו ברשת בתקופת המלחמה האחרונה על ידי ישראלים פטריוטים, לצורך פריקת תסכול על דמותו הווירטואלית של מנהיג החיזבאללה.

כזה הוא גם "זורקי האבנים", שפותח על ידי הסורי מוחמד חמזה כתמיכה בעם הפלסטיני בתקופת אינתפאדת אל-אקצה, ומוקדש "לאלה שהקריבו את חייהם למען מולדתם". זהו משחק פעולה פשוט, שגיבורו הוא נער פלסטינאי המיידה אבנים בעשרות שוטרי מג"ב שנוהרים לעברו על רקע כיפת הסלע. בסוף המשחק נראה תצלום של ילד פלסטינאי הרוג נישא על אלונקה, ומתחתיו כתוב: "הרגת כמה חיילים ישראלים במשחק מחשב, אבל א-ל-ה החיים האמיתיים".

"כמו בכל העולם, צעירים בחברה הערבית משחקים בדרך כלל במשחקים שנוצרו במערב", מסבירה גלית אילת, מנהלת המרכז לאמנות דיגיטלית, שאצרה את התערוכה יחד עם אייל דנון. "גם הילדים הערבים גדלים על משחקים שבהם הורגים ערבים. היוצרים הערבים שהמשחקים שלהם מוצגים בתערוכה מנסים להחזיר לעצמם את האחריות ליצירת הדימוי העצמי שלהם, ונקודת המבט שלהם".

המשחק "Special Force", שנוצר על ידי מתכנתים תומכי חיזבאללה ב-2003, לא משאיר לשחקן הרבה זמן לחשוב על נקודת המבט של "האחר": ברגע שבו מתחילה המשימה, הוא נדרש לחפש את הצלפים הישראלים שיורים עליו, ולנטרל אותם באמצעות הרימון שבידו.

המשחק, שנראה כמו משחקי פעולה סטנדרטיים, נוצר על בסיס פלטפורמת הקוד הפתוח Genesis 3D. מתכנתים בארצות ערב משתמשים במנועי משחק פתוחים כאלה כדי "להחליף תפקידים": הדמויות שמופיעות במשחקים המערביים כטרוריסטים מסוכנים, שצריך לפוצץ אותם בשלל כלי נשק, נהפכות לגיבור המשחק עצמו, לוחם חופש עשוי ללא חת.

"המשחקים האלה מאפשרים לנו למלא ממש את התפקיד השני, להסתכל על העולם מן הצד האחר, דרך אידיאולוגיה אחרת. לכן יש לזה המון כוח", אומרת אילת. לדבריה, המשחקים המוצגים בתערוכה לוקטו ממקורות שונים בחודשים האחרונים. "זה מאוד שונה מתערוכות אמנות אחרות שאני אוצרת, כי כאן לא כל היוצרים מודעים לכך שהיצירות שלהם מוצגות", היא מוסיפה.

משחקים אחרים מציגים תמונה מעט אירונית יותר. ב"צירים" הישראלי, למשל, השחקן מחריב את העיר שמעבר לגבול, אבל בו זמנית מושמדת גם העיר שלו. ב"מלחמת העולם 2.5" האמריקאי, ארצות הברית אמנם מנצחת בסוף במלחמת עיראק אבל המזרח התיכון מושמד. וב-"Airport Insecurity" מוטלת על השחקן האחריות על מכשיר שיקוף ביטחוני בנמל התעופה והוא נדרש למנוע העלאת חפצים מתפוצצים, אך עליו גם לדאוג שהנוסעים הממתינים לא יתמרמרו מדי.

פינת הנוסטלגיה שמורה ל"אינתיפאדה" - אחד מחלוצי משחקי האקשן הישראליים, שנוצר ב-1989, בתקופת האינתיפאדה הראשונה. השחקן הוא חייל ישראלי, ומשימתו היא לפזר הפגנות של פלסטינאים בשטחים, אבל להימנע מהרג מפגינים. פגיעה באוכלוסייה אזרחית מביאה לנפילת הממשלה, ולעלייתו של שר ביטחון יוני יותר, שמגביל את אמצעי פיזור ההפגנות העומדים לרשות השחקן.

המשחק, המבוסס על גרפיקה פשוטה, מעלה הרהורים על הפער בין ההתקדמות הטכנולוגית ב-17 השנים האחרונות לבין הקיפאון, וגרוע מכך - הנסיגה לאחור - במישורים אחרים. למעשה, הדינמיקה שבבסיס המשחק עשויה להיראות זרה לגיימר הצעיר, לא פחות מהגרפיקה שלו; הרי פגיעה באזרחים כבר מזמן לא נתפשת בישראל כסיבה לנפילת ממשלה.

בסיכום כולל, מבקר ממוצע בתערוכה שבחולון הורג במשך הביקור כמה מאות לוחמים עיראקים, איראנים, לבנונים, אמריקאים, פלסטינאים וישראלים, והורס עד היסוד מספר דומה של בתים. אם משחקי מחשב מואשמים לעתים קרובות באסקפיזם, המשחקים שבתערוכה יוצרים חוויה הפוכה של מעין מציאות מועצמת, אלימה ועקובה מדם. עד כדי כך, שבתום הצפייה, כשיוצאים החוצה מהביתנים החשוכים, עלול להיווצר לרגע הרושם שהפצצות, הפגזות ופיגועים אינם אלא הזיה אלימה של מתכנתים אינפנטילים, ובעצם המזרח התיכון הוא המקום הרגוע ביותר בעולם. 

"משחקים אסורים", המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון