ביבי דרינקינג גיים: האמנית עלמה יצחקי מחברת ציור ופילוסופיה

יום שלישי 13 בנובמבר 2012 15:00 מאת: הדס רשף, עכבר העיר

עלמה יצחקי מציירת את דירת השותפים שלה ביפו, מספרת למה היא לא רוצה להתייחס לבחורים ששברו לה את הלב, מתארת איך החליפה הקומונה את המשפחה ומה היא מתכוונת לעשות כאחראית הלימודים העיוניים של התוכנית ללימודי ההמשך


פרסומת

אני מתקשרת לעלמה יצחקי בסקייפ לדיסלדורף, היא בדיוק בימיה האחרונים מתוך חצי שנה של אחת מתוכניות חילופי הרזידנסי היחידות לאמנים ישראלים. אבל לאחרונה היא ביקרה בארץ פעמיים: פעם אחת לקראת פתיחת תערוכת הגמר של המחזור הראשון של בוגרי תוכנית לימודי ההמשך של המדרשה לאמנות במוזיאון בת ים, ופעם שנייה לרגל פתיחת תערוכת הפרס לציור ע"ש אסנת מוזס לאמן צעיר לשנת 2012 בבית האמנים בירושלים, ואם כל אלה לא מספיקים, לאחרונה מונתה לאחראית תחום הלימודים העיוניים של התוכנית שרק סיימה, המסלול שמבקש לתת פייט לבוגרי התואר השני של בצלאל.

» תערוכות בבית האמנים בירושלים

» ביונסה ואני: טליה לינק מאמצת מכשפות 

» התערוכות והאירועים שמחכים לנו

תערוכתה בבית האמנים נקראת "בסלון", שכן רבים מהציורים מתארים את דירת השותפים שבה גרה ביפו בשנים האחרונות. אוצר התערוכה, פיוטר שמוגליאקוב, היה אחד משותפיה של הדירה הערבית הענקית ברחוב יהודה הימית, שאיכלסה בשנים אלה אקדמאים ואמנים, ולמען הגילוי הנאות, אף אני גרתי בה במשך חצי שנה, ובאותה התקופה חלקתי עם יצחקי את הסטודיו. טקסט התערוכה מתייחס לאותו מרחב של סלון דירת השותפים: "מרחב ארעי ונסיבתי של חיים משותפים, הפתוח תמיד להגדרה מחודשת. עם כניסתו של כל שותף חדש, טבעו של מרחב זה משתנה וכך גם הפעילות המתרחשת בו. בצורתו זו הסלון מציע מודל לקיום המשותף שאותו הציורים של יצחקי מבקשים לחקור, וכך הוא מקרין על חדר המיטות, על הרחוב או השדה".


דירת השותפים ביפו. "Living Room"

אנחנו אמורים להיות מבוגרים


"המצב הזה של דירת שותפים מאוד טיפוסי בתל אביב", מספרת יצחקי. "מצד אחד אנחנו אנשים מבוגרים, זאת אומרת, אנחנו אמורים להיות מבוגרים. אבל גם בני 40-30 ממשיכים לחיות כמו ילדים או כמו בני נוער, חלק באשמתנו וחלק לא. המצב הכלכלי לא מאפשר להיות אדם מבוגר כי לא יכולה להיות לך עבודה נורמלית ולא יכול להיות לך בית, ולכן גם לא ילדים ומשפחה. אז אנחנו חיים מהיד לפה כאילו אין מחר, וזה קובע את כל צורות הקשרים, החברויות ויחסי האהבה. יש בזה דבר מופלא שמאפשר לייצר משפחות וקהילות אלטרנטיביות, ומאידך את הצד הקשה של הארעיות המוחלטת, המשפחה שהיא לא באמת משפחה. הקומונה הופכת להיות המשפחה".

את עוד לא בת 30, מאוד צעירה יחסית לכל ההספקים.
"למדתי בעירוני ה', זה לא תיכון לאמנות, עשיתי בגרות באמנות כי חשבתי 'יאללה זה יהיה כיף', אבל זה סחף אותי בצורה מפתיעה וחזקה. מיד כשסיימתי התחלתי ללמוד במדרשה. זאת היתה התלהבות גדולה של גיל 18. לא ידעתי כלום והכל היה חדש ומרגש. הגעתי במצב שבאמת היה לי מה ללמוד. כשסיימתי עדיין הייתי ממש צעירה, ולקח לי אחר כך הרבה זמן להתבגר וללמוד את מה שלא לומדים בבית הספר. להבין מה הכיוון שלי בתור אמנית. שום דבר לא מכשיר אותך להיות אמן בסופו של דבר, להיתקע עם עצמך בסטודיו בלי הנחיות וביקורות, ולדעתי כדי להיות אמן זה שלב שאתה חייב לעבור. לפני או אחרי בית ספר, מתישהו".


פילוסופיה פשוטה, אמנות מורכבת

במקום להיסגר בסטודיו הלכת לאוניברסיטה.
"לא הייתי מוכנה לזה עדיין. סיימתי את המדרשה בגיל 21 והיה לי קשה להיות ללא שום מסגרת. במדרשה למדתי הרבה פילוסופיה, עם חיים דעואל לוסקי ועדי אפעל. הרגשתי שאני יודעת מעט מדי ורציתי לבסיס השכלה בעניין, התחלתי את התוכנית הבינתחומית למצטיינים באוניברסיטת תל אביב, למדתי פילוסופיה של האמנות, אסתטיקה ופסיכואנליזה וסיימתי עם תזה על לקאן".

את מרגישה חלחול של המחקר התיאורטי אקדמי לאמנות?
"התחלתי ללמוד פילוסופיה מתוך רצון להבין דברים על אמנות ועל ציור, אבל גיליתי שפילוסופיה לא אמורה להסביר אמנות כמו שהיא לא אמורה להסביר מערכת רבייה של חרקים, לא בזה היא מתעסקת. יש פילוסופיה של האמנות ואסתטיקה, אבל זה מישור אחר. פילוסופיה עוסקת בדברים כלליים ופשוטים, ואמנות היא תמיד הרבה יותר מורכבת. היום שני התחומים מופרדים מבחינתי".


צללים של דגלי ישראל. "Independance Day in Jaffa"

האמנות שיצרת במדרשה היתה פורמליסטית ועסקה בדברים פשוטים, צורות, גרפיקה - ייתכן שהעיסוק שלך בפורמליזם עבר לתיאוריה והאמנות שלך יכלה להשתחרר?
"אחרי שיצאתי מהמדרשה הבנתי שהכיוון הפורמליסטי-קונספטואלי לא מספיק לי, מהמינימום לא היה לאן לרדת ורק סיימתי לימודים. כמו הרבה אמנים צעירים, כניסיון לצייר פיגורטיבי העתקתי מתמונות, אבל זה לא עבד בשבילי. לא הצלחתי להשתחרר מהמקור, לא היה לי חופש ביחס לצילום, נתקעתי. ואז התחלתי לחקור איך יוצרים ציור פיגורטיבי ללא תצלומים".

אז מה הסוד?
"אני פועלת בשילוב בין כמה פרקטיקות: בונה מודלים, סקיצות, למידה של ציורים אחרים, הרבה רישומי הכנה שבהם אני מתחילה לחפש את הקומפוזיציה. הרעיון הראשוני הוא לפעמים שבריר של תנוחה. כשאני כבר ניגשת לבד, הכל עובר עיבוד והופך לדבר חדש לגמרי. לפעמים אני עובדת על אותו דימוי כמה פעמים או בגדלים שונים. את הגרסאות שלא נבחרו אני או זורקת או מציירת עליהן".

את מתחקה אחרי שיטות קלאסיות של אולד מאסטרס.
"השיטה מכתיבה גם את שיטת העבודה אבל גם הרבה מהתכנים, כיוון שזה מגביל אותי לצייר דברים בסביבה הקרובה שבאמת ראיתי. הציור של יום העצמאות ביפו מבוסס על סיפור אמיתי, התרחשות של צעירים שיושבים באופן קבוע מתחת לבית שלי ביפו. לרגל יום העצמאות תלו ברחוב דגלי ישראל, והם הטילו צללים מטורפים ברחוב". 


המצב הכלכלי לא מאפשר להיות בנאדם מבוגר. עלמה יצחקי

בלבול ברמה עמוקה



בתוך הבתים קורים דברים מוזרים. הסיטואציה בציור "מדיאה" מוזרה מאוד: חדר השינה המאולתר של יצחקי עם וילון מעל המיטה שנתלה לשם חושך ופרטיות. שלוש דמויות מפוזרות בחלל: אחת עומדת בתחתונים, נעלי בית וקפוצ'ון, קעקוע מוזר מכסה לה את כל הרגל, ונוזל לבן ניגר מפיה. מתחתיה איש בשורטס וחולצה מכופתרת עם פסים אדומים פתוחה וחושפת חזה, מציע לה נעל, כמו בסיפור סינדרלה, ללא המלכות. מאחור דמות נוספת מפשילה שרוול, כמו להזריק סמים, אבל ברור שהיא לא. זאת סצנת אבסורד שכביכול מלאת דרמה אבל לא קורה בה כלום, ועל התקרה כתוב בענק "מדיאה".

הציירים הניאו־קלאסיים לקחו סיפורי מיתולוגיה ועשו להם אנלוגיה רלוונטית לתקופתם. כמו למשל למהפכה הצרפתית. את כאמנית אשה מכניסה את סיפור מדיאה לדירת השותפים השכורה ביפו.
"מדיאה היא דמות שהתעסקתי בה הרבה. אני לא מציגה פרשנות למיתוס. השם מלא משמעויות של זעם נשי ונקמה, צרור משמעויות שמוכל בסיפור המקורי, אבל הוא עובר דרך ארוכה עד שהוא מגיע לציור שלי. אני לא מעוניינת  להתייחס לסיפורים של בחורים ששברו לי את הלב ושכעסתי עליהם. לא שלא היו, אבל זה לא בא לידי ביטוי בציור עצמו. גם כשציור ניאו־קלאסי משתמש בסיפורים מיתולוגיים הקשר למקור הרבה יותר רופף. הסיפור מטעין את התמונה במשמעויות נוספות ממה שרואים. יש אנשים שעוברים לדירה שכורה ומיד צובעים, משפצים אותה ומחליפים לה וילונות, אצלי תמיד הדירות נראות שכורות, והן הופכות אצלי לבית כשאני מציירת אותן".


הסיפור הקלאסי מטעין את התמונה. "מדיאה"

אנחנו חוזרות כאן לפילוסופיה, למהות החיים.
"הנושא פילוסופי, אבל הוא בא לידי ביטוי ברמה יומיומית. אם אני מסתכלת גם על עצמי וגם על הסביבה שלי ביחס לאהבה ומשפחה ויחסים עם חברים, הרבה פעמים ההרגשה היא של בלבול. בלבול ברמה העמוקה, זה הכי בולט ברמה של יחסים זוגים ואהבה, ואין יותר מודלים של איך הדבר הזה צריך להיראות. אז או שאתה מצליח ליצור לעצמך מודל וסיפור חדש או שאתה נשאר מבולבל. ויש את ערביי יפו. כבחורה יהודייה שגדלה בתל אביב אני האוכלוסייה החדשה בשכונה, יש בזה משהו שלא נוח לי איתו, זה חלק מכובד הראש הפוליטי של האמנות. אני אמנית יהודייה, ועם כל הפריבילגיות שלי גרה ביפו. מה זה אומר ומה נקודת המבט שלי? אני כביכול לא אמורה לצייר 'סתם ערבים ביפו יושבים ברחוב' כי זה מה שיש לי מחוץ לבית, אבל זה מה שאני עושה".

אולי הציור שהכי מציג את היחס שלך למציאות הישראלית ההזויה הוא "Thinking about the Government".
"יש משהו בדימוי של ביבי באופן שבו הוא מופיע על המסך, בקול ובפרצוף שלו שהוא כל כך גרוטסקי ומעליב כלפי החיים שאנחנו מנסים לחיות כאן. הוא פוגש את החיים היומיומיים בארץ בצורה הכי ישירה. כמו דגלי ישראל - יש נתק מוחלט ושום קשר לחיים, אבל אי אפשר להתעלם מכך כל הזמן, בסוף זה יהרוג את כולנו. זה הדבר הזה שתקוע שם ואף אחד לא יודע מה לעשות עם זה.



מהו המקום שבו מתוארת הסיטואציה?
"המקום מזכיר את האנה לולו ביפו. כשביבי נאם באו"ם לפני כשנה שיחקנו 'ביבי דרינקינג גיים', שכל פעם שהוא אמר מילה צפויה שתינו. ראינו את הנאום, צחקנו ובכינו. זאת בערך הסיטואציה שמתוארת שם. בנאום האחרון הייתי כאן בגרמניה וזה היה עוד יותר נורא, אני וחבר שלי היינו נורא עצובים. מפה זה נשמע הרבה יותר מבעית. הנשרים על הבמה העגולה לקוחים מנפוליאון של אנגר, זאת נראתה לי מחווה ציורית מצחיקה ואירונית. הבחור שמול ביבי לא היה אמור להיות אובמה, אבל כל כך הרבה אנשים אמרו לי שהוא נראה כמוהו שאני כבר לא יכולה להתווכח עם זה".

אפילו אובמה מסתכל על ביבי בדאגה, וכולכם בביבים.
"ירדנו לביבים, למקלט, מקום תת קרקעי אי שם ביפו. התחלתי לעשות סקיצות לציור הזה כבר אחרי המחאה בקיץ שעבר, הרבה מהתחושות שהיו אז נכנסו לציורים שלי אחר כך. יש הבדל עצום בין להיות ביחד, ברחוב, בבית או בבר, לדבר, לחשוב ולעשות דברים, ובין מה שקורה כל פעם שמדליקים את הטלוויזיה".


שותים כל פעם שהוא אומר מילה צפויה. "Thinking about the Government"

שיחה רצינית על אמנות


איך היה לחזור למדרשה שנים אחרי סיום הסיבוב הראשון?
"הלימודים בשנתיים האחרונות היו מדהימים, זה נתן לי המון. הפעם הגעתי כשאני יודעת מה אני עושה ורק יכולה להרוויח מלדבר, ומסוג הקהילה שנוצרה שם. האנשים שלמדתי איתם היו חשובים מבחינתי ממש באותה מידה כמו המורים והמנחים".

מה את מתכננת לעשות במינויך החדש?
"יצא ששני המסלולים שכל הזמן התחרו בניהם, ציור ופילוסופיה, שתמיד התקיימו עבורי במקביל אבל בשני עולמות מנותקים, מתחברים בתפקיד הזה. אני יכולה לנצל את כל מה שלמדתי על מנת לגבש את הצד התיאורטי של התוכנית, שהוא רציני מאוד. אני ממשיכה את מה שראש התוכנית רועי רוזן וקודמי יהושע סימון פיתחו. חשוב לי שהלימודים התיאורטיים לא יהיו מנותקים מהעשייה אלא ממש מחוברים לבעיות שעולות בסטודיו. אני אביא את הרפרנסים, המאמרים, התיאוריות, אבל בסופו של דבר נגיע לנהל שיחה רצינית על אמנות".

באים לתוכנית הרבה אורחים מחו"ל, את מי היית רוצה להביא?
"הייתי רוצה שיגיע צייר, עד עכשיו היו בעיקר אמני וידאו, מתברר שזה לא קל, אבל אנחנו עובדים על זה. יותר קשה לתקשר ולדבר עם ציירים, כי הם יכולים לתת תשובות מופשטות".
 
איך את מסכמת את חוויית הרזידנסי בדיסלדורף?
"זה מקום מדהים לעבוד בו, עם כל התנאים שלא היו לי אף פעם. היה לי זמן, כסף ומקום: סטודיו גדול, כסף לחומרים וכל הזמן שבעולם. במשך שלושה חודשים עבדתי ללא הפרעות עשר שעות ביום, שזה מדהים. עבדתי כל כך הרבה שאני מרגישה שלא ניצלתי את המקום, הייתי פשוט סגורה בסטודיו, אבל בסצנת האמנות כאן קורים המון דברים. מתל אביב אנחנו רואים בערך רק את ניו יורק וברלין, אבל יש בגרמניה ערים שבכל אחת שני מיליון תושבים, מוזיאון לאמנות עכשווית, גלריות והמון פעילות אמנותית מסחרית וציבורית. יש כאן תמיכה ציבורית באמנות ברמות שאנחנו בישראל יכולים רק לחלום עליהן. לאמנים יש מעמד רשמי של אמן עם השלכות מבחינת זכויות סוציאליות, פנסיה ומסים. עם כל הרווחה יש תחושה שיש לאמנים כאן פחות חספוס, לטוב ולרע, בגלל הנינוחות. אבל זה משפיע על כך שיש פלורליזם ומקום ליותר גישות ופרקטיקות, ובעיקר הכל פחות לוחמני ממה שאנחנו מכירים בארץ, כשכל אחד עסוק בעיקר בלגמור את החודש".

» עלמה יצחקי, "בסלון". עד 8.12. בית האמנים. שמואל הנגיד 12, ירושלים. שעות פתיחה: א'-ה' 13:00-10:00, 19:00-16:00; ו' 13:00-10:00; שבת 14:00-11:00.

 


 


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(21 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5