אני ואנה דלו רוסו: רשמים משבוע האופנה בפריז

יום רביעי 10 באוקטובר 2012 09:58 מאת: איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר

אנה דלו רוסו עפה על עצמה סחי. היא שייכת לאותו זן מיוחד של אנשי אופנה ליצניים משהו שמבינים שהצחוק אינו על חשבונם אלא לגמרי על חשבוננו. איתמר הנדלמן סמית פגש בפאשניסטה


אנה דלו רוסו

(צילום: אדם הורוביץ)

פרסומת

השם: אנה דלו רוסו. לאום: איטלקי. גיל: 50. מקצוע: פאשניסטה.

המקום: מועדון הפאראדי לאטין, רחוב קרדינל למואן, הרובע הלטיני, פריז. שבוע האופנה האחרון. שיירת מכוניות שרד חוסמת את הרחוב. נהגים בחליפות שחורות מחויטות פותחים את הדלתות האחוריות של המכוניות הגדולות הכהות ומפנים את הדרך לשורה ארוכה של דוגמניות על, מעצבים, קניינים, עיתונאים וסתם סלבריטאים. בין באי האירוע אפשר למצוא אמנם המון פאשניסטים מוקפדים, אבל גם לא מעט טיפוסים אקסצנטריים של עולם האופנה כמו גבר הלבוש בבגדי אשה חושפניים (כולל חוטיני דק וביריות שחורות שנמתחות על רגליים שעירות), שהוא לחלוטין איננו דראג קווין או קרוס דרסר ולא עושה שום מאמץ להיראות נשי מעבר לפרטי הלבוש שבחר.

בכניסה למבנה - שהיא כולה אדומה ומוזהבת ומוגזמת - עומדים עשרות רבות של מאבטחים, צלמי פפראצי ובלוגרים של אופנה (שאיכשהו, באורח מסתורי ממש, הם תמיד יפנים) ואנשי הפקה המצטופפים מסביב לשטיח האדום שנמתח משפת המדרכה ואל תוך המבנה. במקומות מסוג זה אתה מהר מאוד מבין את חוקי המשחק: יש אנשים שנכנסים מיד, מחויכים, מנופפים בידיהם, מעשה בעלות, אל עבר המצלמות ואנשי ההפקה - ויש אנשים אחרים, כאלה שצריכים לעמוד בתור ארוך שלעולם לא ישחק לטובתם, מתחננים להיכנס פנימה, מתעצבנים על כך ששמם לא מופיע ברשימה כזו או אחרת וצועקים שהם חברים אישיים של אלבר אלבז או מיקי בוגנים.

בפנים המועדון, אחרי שעברת את מבחן הכניסה הספרטני, אתה כמו פוסע אל תוך יקום אחר, מקביל, כזה שיש בו רק נשים יפות ושלא שותים בו דבר פרט לשמפניה יבשה. היקום האחר שהוא עולם האופנה.

הפאראדי לאטין הוא קברט ותיק שנחנך לראשונה על ידי הקונסול הראשון של צרפת, הגנרל נפוליון בונפרטה. בשנות ה־30 של המאה ה־19 היה התיאטרון הלטיני (בשמו הנפוליאוני) המקום הכי חם בפריז. המושג “סלון ספרותי” לא היה בא לעולם אלמלא הקומה הראשונה של התיאטרון ההוא, שאירחה את כל האמנים והבורגנים של התקופה. אבל, במרוצת הזמן, המקום התבלה וכמעט נהרס כליל. לקראת התערוכה העולמית של 1889, הוא נבנה מחדש על ידי הארכיטקט גוסטב אייפל ועכשיו הוא כבר נקרא בשמו הנוכחי. רק טבעי לאשה כמו אנה דלו רוסו לבחור לערוך דווקא שם את מסיבת ההשקה של ADR, מותג האקססוריז שלה בשיתוף עם H&M.

מי היא אנה דלו רוסו? עד לפני שבע שנים היתה אנה דלו רוסו עורכת וסטייליסטית (בין השאר היתה עורכת “ווג” איטליה והיום משמשת עורכת האופנה של “ווג” יפן) שהכירה את עולם האופנה רק מאחורי הקלעים. כמו בכל הסיפורים הגדולים, חייה של דלו רוסו השתנו בן לילה אחרי שהצלם סקוט שומן (“הסרטוריאליסט”) ביקש לצלם אותה בקרן רחוב ניו יורקי והעלה את התמונה לבלוג שלו. מאותו רגע ואילך, אנה דלו רוסו נולדה מחדש: מעכשיו היא לא רק “פאשן מאנייק” - כפי שכינה אותה הלמוט ניוטון - אלא הדבר עצמו ממש; אייקון אופנה.

חשוב להבין: אישית, אני מעדיף את הסגנון המאופק והלא הצהרתי. אני אוהב אופנת אנדרסטייטמנט ומאמין בכוחם של ניואנסים קטנים (כמו מה למשל? בשנתיים האחרונות אני חסיד גדול של ה”מאנקול”, כפי שמגזיני האופנה אוהבים לכנות את הרווח שנוצר אצל גברים בין מכנסיים מגולגלים מעט מעלה ונעליים בלי גרביים. המאנקול הוא דוגמה מצוינת להצהרה שקטה).

על אנה דלו רוסו אפשר להגיד הרבה דברים, אבל איפוק ואנדרסטייטמנט הם ממש לא הקטע שלה. אנה דלו רוסו עפה על עצמה סחי. היא שייכת לאותו זן מיוחד של אנשי אופנה ליצניים משהו שמבינים שהצחוק אינו על חשבונם אלא לגמרי על חשבוננו; הם עושים מה שהם רוצים ואנחנו מחויבים לאיפוק ולביישנות ולחיים הזעיר בורגניים שלנו. במובן הזה, אנה דלו רוסו היא סוג של גיבורה. היא עושה מה שהיא רוצה ואדם כמוני יכול רק לשורר אותה. ברגע השיא של מסיבת ההשקה של קולקציית האקססוריז החדשה שלה, להקה של רקדניות קברט בלבוש מינימליסטי מפזזת על הבמה שעה שדלו רוסו יורדת אל הקהל והבמה מהתקרה, ישובה על מנשא מעוצב בצורת לב המעוטר שושני פלסטיק ורודות גדולות. אמנם לא ציפינו מאנה דלו רוסו לפחות, ובכל זאת, באותה נקודת זמן, היא נראית לי כמו האשה הכי קולית בעולם.

 


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(5 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5