יובל יאירי נותן עבודה: בעקבות השיפוצים במוזיאון ישראל

יום שלישי 17 במאי 2011 08:00 מאת: יעל גוטרייך אורון, עכבר העיר אונליין

כשמוזיאון ישראל הוצף על ידי פועלי בנייה לצד האוצרים, הצלם יובל יאירי נכנס עם המצלמה שלו למתחם בנסיון לטשטש את הגבולות ביניהם. התוצאות מוצגות כעת בתערוכה


סגור לרגל שיפוצים.

"מות אדוניס" (עבודה של יובל יאירי)

פרסומת

בשנת 2008, כשנה אחרי שהתחיל השיפוץ הגדול של מוזיאון ישראל, הזמין אוצר הצילום שלושה צלמים כדי לתעד את תהליך השיפוץ, ההתחדשות וההתהוות המחודשת. אחד מהם היה הצלם יובל יאירי, שנסחף אל תוך הפרוייקט המרתק ומצא עצמו עם הזמן כאילו היה חלק מעובדי המוזיאון. הבחירה ביאירי ברורה - די להסתכל על סדרות קודמות שלו כמו "סבוי" ו"עד עולם”, בהן בנה חללים באמצעות חיבור צילומים קטנים. באמצעות חיבור הפריימים השונים במעין עבודת פסיפס, יצר יאירי פרשנות משלו על המקום ועל האור ולמעשה ייצר משהו שככל הנראה לא ניתן לתארו בצילום אחד.

יובל יאירי - עבודה - כל הפרטים

בסדרה הנוכחית, שבימים אלו מוצגת בתערוכת יחיד "עבודה" בגלריה זימאק, בחר יאירי להתבונן דרך עדשת מצלמתו בצורה מעט שונה. הפעם, במקום להתבונן בקטעים השונים של החלל ודרכם ליצור את השלם, בחר יאירי להתמקד בנקודה אחת ולצלמה שוב ושוב. על אף השוני הרב בטכניקה ניתן למצוא גם את הדמיון: שוב, מצליח יאירי בדרכו המיוחדת לשבור את הזמן לקטעים שונים.

#alt
כשעובדי המוזיאון הופכים לחלק ממנו. "קדוש מעונה" (עבודה של יובל יאירי)

ד"ר קציעה עלון, אוצרת התערוכה, כותבת בקטלוג: “בעזרת קומפוזיציות מוקפדות, משחקי אורצל, רגישות להשתמעויות ויזואליות ותזמון מושלם, הופכות ערימות הארגזים, מברשות הצבע, הפיגומים, הסולמות, קופסאות הסיד וסרטי המסקינגטייפ לחומרי הגלם של הצילום האמנותי וסדרת סרטי הוידאו הקצרצרים של יאירי. הם מופקעים ממעמדם "ככלים שימושיים" והופכים לכתם צבע, לצורה, לחויה אסתטית. כך משחזר מהלכו של יאירי את יכולתו המאגית של המוזיאון, כמוסד "טרנספורמטיבי" להפוך כל רדי-מייד המוצג בו ליצירת אמנות מכובדת".

"ראיתי תוהו ובוהו, מוזיאון שנמצא בכאוס"


 מה שהתחיל כביקורים בתדירות של כפעמיים בשבוע, הפך בשנה האחרונה של השיפוץ לעבודה אינטנסיבית. יאירי בילה כל יום, במשך שעות ארוכות, במוזיאון והפך לחלק אינטגרלי מהנוף האנושי שם. "ראיתי תוהו ובוהו, מוזיאון שנמצא בכאוס, במצב שהוא הכי מנוגד לאיך שאנחנו תופסים מוזיאון שמייצג יציבות וקביעות", מסביר יאירי. "במצב הזמני הזה היה משהו מאוד מעניין ודי מהר אחרי כמה ביקורים בלבד ראיתי שמה שהכי מעניין אותי זה בעצם להתבונן באופן די מצומצם וממוקד בעבודה של הפועלים”.

לא בכדי אחת העבודות הנוגעות ביאירי יותר מכל הינה העבודה "עובד שקוף" שמתעדת עובד ניקיון אשר מתכופף מבעד לזכוכית מט, חצי שקופה, שנמצאת במעבר התת קרקעי של המוזיאון. לדברי יאירי אותה נקודה פוטוגונית ופופולרית, שהרבה מבקרים, בימים כתיקונם, מצטלמים לצידה נתפסה כרגע אחד, קטן ושולי ככל שיהיה, מאוד אותנטי עבורו. ואכן אותו רגע, מתבטא בתערוכה בצורות הגשה שונות, הן בתצלום בודד, הן כקטע מעבודות הוידאו והן כחלק מסטריפ אחד המופיע בעבודה 'כרונוביישן'.

#alt
הפועל בנקודה הכי אטרקטיבית של המוזיאון. "עובד שקוף" (עבודה של יובל יאירי)

כמי שבסדרות קודמות ביים סיטואציות, ניסה יאירי הפעם לא לנקוט עמדה ולצלם פעולות נתונות. למרות זאת, עמדתו  די ברורה ומתבטאת בניסיונו החוזר ונשנה לייצר שיווין בין הפועלים לבין צוות המוזיאון. "גם ב'כרונוביישן' (סדרת תצלומים המורכבת ממאה ושישים משבצות, הכולאות שורות על גבי שורות של רגעים)  וגם בעבודות הוידאו בעצם הפועלים מקבלים אותה חשיבות. אותו פועל ואותה אוצרת שכורעת ברך להכניס חפצי ארכיאולוגיה לויטרינה מבחינתי הם על אותה רמה. הם הופכים להיות ביחד קומפוזיציה שאין פה חשוב יותר וחשוב פחות. מבחינה זו, זה קצת צילום טיפולוגי כמו שעשו הרבה פעמים בעבר. הכוונה לראייה שלכאורה אובייקטיבית, שמסתכלת על כל הנושאים בהתבוננות ניטרלית". עם זאת, מודה יאירי שהניטרליות היא לא באמת  ניטרלית ושההיסחפות שלו הנה לכיוונים מסוימים ולכן מאוד מורגשת האמפטיה שלו כלפי הפועלים אל מול העבודות הנוצצות.

#alt
הפועל והאוצרת שווים הם. "כרונוביישן מס' 2" (עבודה של יובל יאירי)

בתערוכה מוצגים בשני החללים של הגלריה (העליון והתחתון) למעלה מעשרים תצלומים וכשבעה מסכים המכילים יחד 50 עבודות וידאו בלופ. גם עבודות הוידאו בנויות מתצלומי סטילס שחוברו יחדיו ונעות בתפר הדק שבין צילום סטילס לוידיאו. רובם הגדול של העבודות מוצגות בתערוכה לראשונה.

יותר מכל, מצליחה התערוכה לתעד בעוצמתיות רגעים חולפים שלא ישובו על עצמו. יחד עם זאת, תצלומיו של יאירי מוציאים את עובדי המוזיאון, עם דגש על הפועלים, מהאנונימיות שלהם ועל אף שמחד מתעדים רגעים שלא יחזרו על עצמם, מהצד השני גם מצליחים לקבע את זיכרונם ולהפוך אותם לחשובים יותר. "אותו עובד זר הופך בתערוכה לאיזשהו סמל" מסביר יאירי "גם בקטלוג הוא הופיע בשער האחורי כשבשער הקדמי מופיע התצלום של רובנס 'מות אדוניס'”. בדרך זו מתמקד יאירי בהמחשת שני הקצוות של העבודה במוזיאון: מחד, הפועלים הזמניים-שקופים שלא ישאר מהם שום זכר ומצד השני קודש הקודשים של המוזיאון - האמנות עצמה.

www.facebook.com/gutiart


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(24 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 16/06/2011 07:16:11

  • 02/06/2011 08:43:56

  • 2.מוזיאון ישראל(אנונימוס)

    22/05/2011 10:23:42

  • 20/05/2011 19:13:15