האם אנשי עסקים משתלטים על הגלריות?

יום ראשון 29 באוגוסט 2010 18:20 מאת: רותם רוזנטל, עכבר העיר אונליין

בשנה האחרונה פתחו כמה וכמה אנשי עסקים גלריות ברחבי תל אביב. האם השידוך בין עסקים ואמנות מקדם את האמנים או דווקא את בעלי הממון? רותם רוזנטל מבררת

"ההוכחה היא עלינו", נכתב בהזמנה לתערוכה הראשונה של גלריה מיקה, "להיכנע לתכתיבי הגוף ולנצלו עד המוות למטרות הנאה". למי שלא מכיר, מיקה היא תוספת טרייה לאזור הגלריות של בן יהודה בתל אביב. מאחורי הגלריה  ניצב איש העסקים שלומי פדידה, רק אחד מיני אנשי עסקים רבים, שנכנסו בשנה האחרונה לעולם האמנות. החיבור ההדוק כל כך, בין ביזנס מצד אחד, ואמנות מצד שני, מחייב אותנו לפקוח עיניים ביקורתיות. האם זה טוב או רע ליהודים? מתברר שהתשובה איננה חדש משמעית.

פדידה יצר חלל קטן ולו קומה שנייה – קטנה אף יותר – המשמשת כשואו רום, עמוס בעבודות אוסף. ב-12 באוגוסט יצאה לדרך התערוכה "בגוף ההוכחות" באצירתו של ליאב מזרחי, שחנכה את המקום. החלל של פדידה הוא לא יומרני. הוא גם לא גרנדיוזי, בטח שלא מנקר עיניים ואין בו ניסיון להאדיר את שמו של בעל המקום. ניכר בו מאמץ להעניק פלטפורמה נוספת להצגת אמנות. היי, ואם על הדרך אפשר לשפר גם את תנאי מסחר עבודות האמנות שברשותו, אז למה לא?. דוגמא נוספת בהקשר זה היא כמובן מתי ברודו. בשנים האחרונות, מלבד השתלטות חדה על הרגלי הבילוי והיציאה שלכם (רוטשילד 12, בראסרי, הוטל מונטיפיורי), ברודו תרם לקידום אירועי אמנות, השיק מגזין (Programa) וחלל תצוגה (רוטשילד 69). 

בצד השני של הסקאלה, נמצאים אלה המעורבים בפרויקטים אשר מנציחים את שמם באור יקרות. כאלה המצהירים מראש על כך שמטרתו של התוכן שהם יוצקים היא עשיית מזומנים. טוב, אולי הם לא אומרים את זה במפורש, אבל מעשיהם בהחלט מרמזים לכיוון. ודי אם נזכיר במילה את מולי ליטבק, בעל הגלריה הנושאת את שמו.

ליטבק, אשר צבר את הונו תוך שהקים אימפריית אתרי סקס, פתח בסוף 2009 גלריה המתמחה בפיסול בזכוכית. פתיחת הגלריה טבלה באור יקרות. שועי הזירה המקומית התייצבו למפגן אחיד של כוח, כסף ואמנות – רני רהב, פרופ' מוטי עומר, יגאל אהובי ועוד. "אני מתה על פיסול בזכוכית!", צוטטה אודטה שוורץ במגזין "גלובס", שסקר את האירוע. החיבור המושתק בין אדם שצבר את הונו מהענקת במה לצעירות שמסלול חייהן הוביל אותן להתערטלות על מסך המחשב שלכם, לבין העדינות של פסלי הזכוכית הריחה רע. רע מאוד, אפילו.


מוצג מתוך תערוכת הזכוכית הראשונה בגלריה ליטבק (צילום: יח"צ)

וכאן, כמובן, נכנסת לתמונה צלע נוספת. מוסדות האמנות עצמם. אלה שנאלצים לקושש תקציבים ממשלתיים לצד תרומות פרטיות בכדי להמשיך ולשמור על מעמדה של ישראל כיצואנית מובילה של אמנים. על דרכי ההתמודדות של עומר, האוצר הראשי של מוזיאון תל אביב, דובר כאן כבר רבות בעבר. גם החיבור בין המוזיאון לחברת BMW בתערוכה "פסלים על גלגלים" הריח רע. אבל כשיש כסף, מגיע עוד כסף. נסו להיזכר בדיווחים על פתיחת מוזיאון ישראל המחודש בירושלים. פיגורות דוגמת ראש הממשלה והנשיא שלכם קפצו לביקור. האם המניע שלהם היה אהבה כנה לאמנות, או שמא הקרבה לסכומי העתק שהצליחו אנשי המוזיאון לגייס בכדי לסיים את השיפוצים?

עולם האמנות נטה מאז ומתמיד להתקדם בסיועם של בעלי ממון. לולא פטרונים, לא היתה לו שום דרך להתפתח. הפעילים בתוך הזירה הזו גם מעולם לא הצליחו להכריע בסוגיית הכדאיות של שיתוף פעולה עם מקורות פרטיים לעומת הסתמכות על מימונה הדליל של המדינה. אמנות מגויסת יכולה להתגלות בכל אחד מהצדדים הנ"ל – בין אם היא מגויסת לטעמו והעדפותיו הפוליטיות והתרבותיות של המממן ובין אם היא כורעת תחת עולה האידיאולוגי של הרשות החוסה עליה.


מישהו צריך לשלם את החשבונות. מתוך "פסלים על גלגלים" במוזיאון תל אביב

אין כאן תשובות נכונות, רק מקרים פרטניים העומדים לבחינה. פיקאסו נמכר השנה תמורת 106.4 מיליון דולר במכירה פומבית. גם ג'קומטי שבר שיא חדש. ככל שההתאוששות מהמשבר הופכת לנוכחת בשטח, כך יותר ויותר אנשי עסקים חוזרים להתבונן בזירת האמנות הבינלאומית. הסכומים המועברים במכירות פומביות הולכים וגדלים, כמו גם כמות ההשקעות הפרטיות באירועים, אמנים, מוסדות ללא מטרת רווח או חללי תצוגה. אם הכלכלה העולמית לא תפתיע בקרוב באיזו קריסה לא צפויה, סביר כי נרגיש את ההשפעות ממש כאן. רוצה לומר, סביר כי פדידה הוא לא הסנונית האחרונה שפורשת את כנפיה על האמנות בישראל. אם שנה"ל תשע"א תסמן פריחה כלכלית, נראה בסביבותינו יותר ויותר פרויקטים שכאלה. נותר רק לקוות בשקט שנצליח להימנע מתפלצות אגו מביכות מבחינה אמנותית.

תגיות: בראסרי, גלריה ליטבק, גלריה מיקה, ג'קאמוטי, הוטל מונטיפיורי, ליאב מזרחי, מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, מוטי עומר, מולי ליטבק, מתי ברודו, פיקאסו, פסלים על גלגלים, רוטשילד 12, רוטשילד 69, רני רהב, שלומי פדידה, תערוכת זכוכית