סיכום העשור: מי עיצב את פניה של התרבות החזותית?
יום רביעי 20 בינואר 2010 03:00 מאת: דנה שוופי | איור: טימור דברה
מגדלים בכל פינה, סיגלית לנדאו, וינטג', אדריכלות ירוקה וסטיב ג'ובס - אלה רק כמה מהתופעות והדמויות שעיצבו את התרבות החזותית העכשווית, לפי שורה של מעצבים, אמנים, אוצרים ואדריכלים מקומיים. בחירותיהם משרטטות את נקודת הפתיחה של העשור החדש
מי עיצב את הנוף העכשווי - המבנים, יצירות האמנות, המוצרים, הבגדים? שורה של מעצבים, אמנים, אוצרים ואדריכלים נשאלו, מה מגדיר לדעתם את העשור הראשון של המאה ה-21 בתחומיהם. המעצב והאמן איתן ברטל בחר בסטיב ג'ובס, ש"הביא לעולם שפה ויזואלית חדשה של ממשק ואינטראקטיביות ושל העדפת הקנקן על תוכנו". מעצבת האופנה אלה אייזנברג רואה בליין הגברים של דיור, שיצר את מראה הגברברים במכנסיים הדוקים, את התופעה המרגשת בתחום, והמעצבת התעשייתית הדס קרוק סבורה שהמדפסות התלת-ממדיות חוללו מהפכה. אלה רק כמה מהבחירות, שמציגות לא רק את התופעות הבולטות של העשור שחלף אלא גם את נקודת הפתיחה של זה שמתחיל עתה.
גליה יהב, אמנית ואוצרת לפניה ואחריה
הבחירה: סיגלית לנדאו
"ב-2002 סערה הארץ, או לפחות התחוללה המולת מה בשדה האמנות, עם פתיחת תערוכת ‘הארץ' של סיגלית לנדאו בגלריה אלון שגב. זה היה אינסטליישן חושני מאוד, שעשה שימוש במנעד עצום של סימנים ומשלבי שפה, מסימבוליזם פיגורטיבי של דמויות מיתיות מקולפות עור ועד לייצוג קונקרטי של כדורי עיסת נייר מעיתוני ‘הארץ'. הכל לצורך יצירת מין תמונת זריחה/שקיעה אפוקליפטית מגג תל-אביבי שהבהירה לנו שאין נוף אלא רק טריטוריות. בשדה אמנות שהורגל בייצוגי חורבן מופשטים (אנדרטאות, משה קופפרמן) היה בתערוכה ממד מהפכני, תביעה לגיבוש פרשנות מזן חדש. ואז היא לקחה את ההוליזם הביקורתי הלאה: בפשטות, אפשר לומר שיש אמנות ישראלית לפני ואחרי תערוכת הענק ‘הפתרון האינסופי' (ביתן הלנה רובינשטיין, 2004, אוצר: מרדכי עומר). מלבד סדרי הגודל ומקצוענות העשייה, אפשר לומר גם שזו התערוכה החנה-ארנדטית המשמעותית הראשונה בישראל, ביחס לעיסוק בשואה היהודית. היא ביססה עולם דימויים עשיר, הרמטי, ייחודי, כזה המערבל כאב ועונג, היקסמות והיסטוריציזם, חריפות פוליטית עמוקה ואמונה לוהטת במיתולוגיות חלופיות, כלומר בשירה אחרי הפתרון הסופי. רק לעתים נדירות נתקלים בגאונות (והכוונה היא למקוריות עצומה, מרחיבת אופקים, שמכירה ומוקירה את תקדימיה ומבשריה), יצירת ענק שמתאפשרים לה אופני קיום בהווה, כי היא נובעת מהקשרים ערים אך גם יוצרת כאלה".
זמנון בר-אור, אדריכל בלי טיוח
הבחירה: בניין ה-Neues Museum בברלין
תצלום: אימג' בנק / Getty Images
"מדובר במבנה בן המאה ה-19 השוכן באי המוזיאונים בברלין ובו אוספים חשובים של מצרים, רומא ויוון העתיקה. כל המוצגים שם זכו לתפאורה שגורמת להם להיראות כמו הדבר האמיתי. הבניין הופצץ ב-1945, חלק גדול ממנו הוחרב והוא יצא משימוש. רק לאחר נפילת החומה החליטו לשפץ אותו ואז גילו שהחורבות נראות כמו אתרים של חפירות ארכיאולוגיות, עם כל הצמחייה שגדלה סביבם. האדריכל דייוויד צ'יפרפילד קיבל לידיו את השיפוץ והשימור שלו ובמקום לעשות מה שעושים היום בדרך כלל - לשחזר את מה שהיה לפני כן מבלי להתייחס להיסטוריה של המבנה - הוא בחר להשאיר סימנים של חורבן וזמן בד בבד עם הצבת מוצגים חדשים. צ'יפרפילד החליט לא להתכחש לשום תקופה - כולל השרידים של מלחמת העולם השנייה וסימני הכדורים שחדרו לבניין - ונתן כבוד גם למזרח, גם למערב וגם למלחמה. ב-20 שנות עבודה ובתקציב של מיליארד דולר הוא הפך את המבנה לגאוות הארכיטקטונית של ברלין ואף של גרמניה כולה".
שרית שפירא, אוצרת ותיאורטיקאית לא-כלום קסום
הבחירה: האמן גבריאל אורוזקו
"אורוזקו הוא אמן מכריע בעל יכולת להסתכל בצורה שונה על המרחב, באופן שבו הוא מציע להפוך הלא-כלום והסתמי למאגי, בתפנית המשמעותית שהוא עשה למינימליזם/פוסט-מינימליזם ובשימוש שהוא עושה בצורות גרפיות. החומרים שאורוזקו מתעסק בהם הם אלמנטריים, לכאורה עניים, משומשים ובנאליים, אך הוא מעניק להם מגע של קסם. אורוזקו, מקסיקאי במקור, מתעקש דרך עבודתו לעורר את הדיון של מרכז מול פריפריה. אולם הוא מזיז את ההתעסקות הפוליטית ממרכז הבמה לירכתיה. העבודה שלו נטולת מאנייריזם. זה הולם שרגע לפני סיום העשור נפתחה לו תערוכת רטרוספקטיבה במוזיאון המומה בניו יורק. המומנטום נכון מכיוון שעבודותיו נהפכו לאיקוניות בעשור האחרון והשפיעו על דור של אמנים שבגרו בעשור הזה, בארץ ובעולם".
הדס קרוק, מעצבת תעשייתית שפה ויזואלית חדשה
הבחירה: מדפסות תלת ממדיות
"מדפסות תלת ממדיות מאפשרות ‘להדפיס לגובה' מוצרים תלת ממדיים שלמים ממש באותו אופן שמדפסת רגילה מדפיסה על נייר - בעזרת שליחה של קובץ להדפסה. סוגי החומרים שבהם משתמשים להדפסות הם מיני פולימרים. הדבר יצר פתח ליצירת דברים שבעבר לא היה אפשר לייצר אותם, ליצירה של צורות חדשות. בהתחלה הן שימשו בעיקר ליצירת מודלים, אבל היום גם משתמשים בהן ליצירה של מוצרים מוגמרים ומעצבים רבים אימצו את הטכניקה. המדפסות משמשות גם סטודנטים ונהפכו לכלי עבודה בסיסי. מדובר במהפכה שפתחה את האפיקים לא רק של עולם העיצוב אלא גם של עולם התעשייה והטכנולוגיה. נוצרה שפה ויזואלית חדשה".
אלה אייזנברג, מעצבת אופנה גברים צמודים
הבחירה: ליין הגברים של דיור
תצלום: אי-פי
"הדי סלימן החל לעבור על מותג הגברים של דיור, Dior Homme, בתחילת העשור, ומאז הספיק ליצור מראה חדש ומהפכני שחוגג היום בכל התחום של בגדי הגברים. הוא יצר מוצג מרשים מבחינת החזון שלו ופעל בגישה של ‘טוטאל דיזיין', שבה לא רק הבגדים מקבלים חשיבות אלא גם איך נראים הלוגו, האתר והחנויות. הוא החזיר את הרעיונות של סקיני ג'ינס, של פאנק ורוק והפך אותם לטרנד. בהתחלה הוא הציג אלטרנטיבה, אולם עם השנים לעיצובים שלו היתה השפעה גורפת ועד היום אפשר לראות גברים שמסתובבים במכנסי סקיני. יש לו אסתטיקה ברורה, לקונית, אלגנטית ומרגשת".
איתן ברטל, מעצב ואמן עידן אחר
הבחירה: סטיב ג'ובס
תצלום: אי-פי
"סטיב ג'ובס, המקים של חברת אפל, הביא לעולם שפה ויזואלית חדשה של ממשק ואינטרקטיביות ושל העדפת הקנקן על תוכנו. ג'ובס הוא אמנם לא מעצב אך הוא איש של שיווק ושל חזון שיודע לפרגן למהפכות חזותיות ולתת מקום לרוח לחדשנות - דבר שמעטים יודעים לעשות. ההצלחה הגאונית של אפל היתה לקחת מוצר שנחשב סופר מקצועי ורחוק מהאדם הפשוט ולתרגם אותו למוצר המוני. הם שינו את התפישה של מה זה מחשב, מה זה טלפון נייד ומה זה ממשק. מי שמחזיק ביד מכשיר שלהם, חייו השתנו, כי הוא מחזיק יצירה עיצובית חדשנית. ברגע שאתה רואה אותה אתה בעידן אחר".
גנית מייזליץ כסיף, אדריכלית מעלה מעלה
הבחירה: הפריצה לגובה
"העשור האחרון באדריכלות ייזכר בכך שהמגדלים נהפכו מנחלת המעטים לתופעה גורפת. גם ערים כמו ברצלונה, שעד המאה ה-21 הקפידו לשמור על קו גובה נמוך, פורצות היום כלפי מעלה. באסיה מדובר בתופעה שבשנים האחרונות עברה כל תחזית אפשרית. זה קורה גם כאן. בתל אביב בניין של 14 קומות נחשב פעם למגדל ואילו היום זה סטנדרט מכיוון שבניינים בעלי 30-40 קומות נהפכו למחזה נפוץ. מספר האנשים שגרים על כל מטר מרובע הולך וגדל. מעניין להסתכל על זה מבחינת תולדות הגיאוגרפיה הבינלאומית: שיעור האנשים שגרים בעיר גדל ל-50% ואף יותר. אולי מגדלים הם הצורך שלנו להצטופף כדי לשמור על מעט המרחבים שעוד נותרו פתוחים".
דורין פרנקפורט, מעצבת אופנה העדר יצא מהאופנה
הבחירה: יוקרה במחירים שפויים
תצלום: אי-פי
"בשנות ה-80 וה-90 היתה נהירה המונית אחרי מותגי יוקרה שיוצרו בסדרות ענקיות וגושפנקה של טעם טוב הוטבעה עליהם בעזרת לוגו בולט, שהתנוסס על העיצובים. העדריות יצאה מהאופנה ובעשור הנוכחי מושגים כמו יוקרה במחירים שפויים, ייחודיות, מעצב מקומי, סחר הוגן ווינטג' נכנסו ללקסיקון האופנה. טעם אישי, איכות, פיתוחים טכנולוגיים, שילובם של בגדי מעצבים עם לבוש בסיסי פשוט וזול או וינטג' תפסו את מקומם הראוי. חברות ענק הבינו את הלך הרוח והחלו לייצר קולקציות ייחודיות המעוצבות במיוחד על ידי מעצבים ומובילי דעת קהל".
אסי משולם, אמן ריקבון מופלא
הבחירה: "למען אהבת האל" של דמיאן הירסט
תצלום: רויטרס
"בחרתי בעבודה ‘למען אהבת האל', לא מפני שאני חושב שזו עבודת האמנות הטובה ביותר שנעשתה בעשור הזה, אלא משום שהיא צומת שמנקז אליו משמעויות שבגינן ההיסטוריה של האמנות לעולם לא תוכל להרשות לעצמה להתעלם מן העבודה הזאת. טובה או נוראה (והדעות חלוקות) - המחלוקות שמעוררת גולגולת האדם המצופה יהלומים, ששווייה 50 מיליון ליש"ט, קרובות בעיני לאלה שהתעוררו בעקבות ‘המזרקה' של מרסל דושאן. הוולגריות הבלתי נתפשת של עבודה שאחת מהיומרות המרכזיות שכוננו אותה היתה לייצר את יצירת האמנות היקרה בעולם (תוך שימוש בשריד אמיתי של אדם) מייצגת שילוב של תעוזה וחוצפה, של אמן שמתהלך בין גאונות לפרובוקציה שטחית. העבודה מבטאת באופן הקיצוני ביותר את הקשר שבין יופי למוות ובין אמנות לכלכלה ומסחר".
יאשה גרובמן, אדריכל סגידה מסוכנת
הבחירה: אדריכלות ירוקה
"העשור הראשון של המאה ה-21 התאפיין בגמילה מהעיסוק החד-ממדי בצורה; במקומו הוצב במרכז האופן שבו הצורה מקיימת את הפונקציה האדריכלית, הביצועים. העיסוק הזה מקרב את האדריכלות למדעים המדויקים: אפשר להגדיר במדויק פרמטרים שונים בביצועי הבניין, כגון כמות האור הטבעי, הרוח והאלמנטים הקונסטרוקטיביים. בשימוש נכון אפשר להשיג כך בנייה חסכונית יותר ומזהמת פחות. אבל גם הסגידה לביצועים וליעילות אנרגטית מסוכנת. יש להיזהר מסגידה עיוורת לתאים פוטוולטאיים, מים אפורים, מערכות מיחזור וכל נושא סביבתי ללא הבנה ששיקולים סביבתיים ברובם אינם אוניברסליים אלא מבוססים על זמן ומקום. גם בארץ נבנים פרויקטים דומים, בקנה מידה מקומי, שאמנם קידמו את הבנייה כאן מבחינת היחס לעיצוב וביצועים, אולם תהליכי הקיטוב והג'נטריפיקציה שייצרו ברקמה העירונית עדיין לא ידועים. למשל, בניין פורטר ללימודי הסביבה, שיהיה הבניין הראשון בארץ שיענה לחוקים המחמירים ביותר של התקן הירוק".
תגיות:
איתן ברטל,
אסי משולם,
גליה יהב,
גנית מייזלץ,
דורין פרנקפוררט,
דמיאן הירסט,
דנה שוופי,
הדס קרוק,
יאשה גרובמן,
סטיבן ג'ובס,
סיגלית לנדאו,
פרויקט העשור,
שרית שפירא