הפסטיבל שיאתגר אתכם בחודש הקרוב
יום שלישי 03 בפברואר 2009 18:23 מאת: איתי מאוטנר
איתי מאוטנר היה במסיבת העיתונאים שחונכת את פסטיבל "קונטמפו" וחזר עם כמה הערות והמלצות
ההרכב "דופ" בבריכה של "לבונטין 7"
קונטמפו הוא לא פסטיבל שקל להסביר או להבין אותו. נדרשת הרבה תשומת לב, סבלנות ומוכנות לקבל משהו שונה ממה שמכונת הלהיטים התקשורתית ממחזרת לנו השכם וערב.
מילים כמו "תשומת לב", "סבלנות" ו "מוכנות לקבל משהו אחר" זרות לישראל של פברואר 2009. הם פשוט לא קיימות בארסנל התודעתי. אנחנו נמצאים בימים ברורים, חדים, חד משמעיים, בהם לאלגוריה, למטאפורה ולמוכנות להטיל ספק, פשוט אין מקום. אל תוך המציאות הזו נוחת לו פסטיבל "קונטמפו – פסטיבל תל-אביב הבינלאומי למוסיקה עכשווית ולוידיאו ארט".
אז הם כינסו מסיבת עיתונאים. במוזיאון. בתל אביב. בכניסה להיכל הקודש האמנותי ניצבה עבודה חדשה של האמן "fitness" מגובה במיצב חדש של קבוצת האמנות הבינלאומית "ocean spray". במקביל, המוזיאון שוב אירח בין כתליו אירוע מסחרי (הפעם זה היה כנס הנשים של The Marker). אני מבין את הצורך של המוזיאון במציאת מקורות מימון נוספים ואני אף מכבד זאת, הייתי רק שמח אם העין האמנותית של הנוגעים בדבר היתה שמה קצת יותר תשומת לב לסוג ולאופי יצירות האמנות המוכנסות אל בין כתליה. תודה.
האירופאים לבשו חליפות. הישראלים לא. היו שם הרבה חליפות כי "קונטמפו" הוא פסטיבל אירופאי המגיע כמעין מתנה לחגיגות המאה של העיר הלבנה. יש שם נציגות אמנותית ומוסיקלית כמעט מכל מקום היכול לכנות את עצמו מדינה, לרבות נציגים של מקומות שאינם מרבים לשלוח אלינו יוצרים.
ההרכב "אפטרלקאנג" בחצר של "לבונטין 7"
המנעד רחב. הוא מתחיל ב "תערוכת אמני וידיאו ארט מובילים" המכונסים תחת השם "קולות ומראות". בין הקולות והמראות הללו נערכה מסיבת העיתונאים. מילות נימוס מחייבות נאמרו, כמה ידיים חשובות נלחצו. מהר מידי הקודקודים עזבו, מותירים את האוצרת לבדה. זו, בפניה נרגשת אל העיתונאים הישובים מולה, מבקשת, ממש מפצירה בנו להפיץ את הבשורה.
והבשורה מעניינת. ביקור חטוף בתערוכה החדשה (שנפתחת בשישי וננעלת ב8.3), מעלה כמה מסקנות:
1. כוחו של האימג'. השבועות האחרונים של כולנו היו עמוסים באימג'ים קיצוניים. תמונות זוועה התרגשו עלינו בתיווכים שונים ושיחקו עם הלב שלנו במשחק סולמות הא(מ)פטיה. המדרג היה אכזרי. לאימג' התלוו צידוקים-טיעונים-נימוקים, משני צידי המתרס, כאילו שאבדה התקווה בכוחו המולד של אימג'. הוא יכול לטלטל. לרגש. לעצבן. להצחיק. ב "קולות ומראות", מרבית האימג'ים מצליחים לא ליפול אל מכשלת השוקינג אימג'. אין שם ברוטאליות פורנוגרפית ויש שם פוטנציאל כביר לחקיקה עמוקה של פרט חדש ומשמעותי במחסן הויזואלי הפרטי שלנו. קחו למשל את Guido van der Werve ההולך על קרחון, מאחוריו שטה מיכלית ענקית השוברת את הקרח. כיכר טיינאנמן, הגרסה הלבנה והשלווה. או את ריצודי הצבע המרהיבים של Kurt Hentschlager and Ulf Langheinrich שמהדהדים לצופה מיד עם כל הצבעים היפים שהוא ראה בחייו אבל שכח.
2. האוצרים השכילו לבנות חדרים פרטיים (כמעט) לכל עבודה ובכך להימנע מבעיות זליגת הסאונד הנוראיות המאפיינות תערוכות מסוג אלה. הבנייה המיוחדת מעניקה לחללים ניחוחות נעימים של שטיח חדש מקיר לקיר, של צבע שזה עתה סוייד, של בעירה ראשונית של הנורות. טרי.
3. תערוכת הסאונד במוזיאון בת ים המצוין, באוצרתם הרגישה של ליאורה בלפורד ועידו גוברין (להלן "דופראס"), הסאונד איסטליישנס במוזיאון פתח תקווה (בתערוכה "נדודי שינה" באוצרתה של מרי שק), "ווידיאו זון" שלא מזמן ננעל, הופכים את הציבור הפוקד תערוכות בציון, למשופע בצלילים מאתגרים המחייבים סבלנות, הקשבה ונינוחות. בכך, בין אם התכוון לכך או לא, תורם המוזיאון תרומה חשובה לשיקומה האיטי של החברה.
4. שכל כך נעים לשמוע את הביטוי "לבונטין 7" מעל במה ממלכתית כזו. החלל המשובח שיארח חלק מהקונצרטים (בעריכתו של אילן וולקוב, אחד השותפים במקום ומנצח ומלחין מוערך), הצליח לשבור את הטענה המופרכת על "קילקולו" של האלטרנטיב בעת חיבוקו של המיינסטרים. איך אברי גלעד אומר? בולשיט.
5. שבתאריכים ה 12-14 ייערך, במסגרת "קונטמפו", במועדון הכליף שביפו, פסטיבל סי סיידס הזכור לטובה. בהיכליו המגוונים של המועדון היפואי (שפעם היה בין חלוצי מועדוני הסטריפ בעיר) ייערכו שלל מסיבות, הופעות, הקרנות ואירועים. הליין אפ המלא נמצא באתר.
6. שחוץ ממה שמצוין לעיל, הפסטיבל מלא באוצרות נוספים. היינו מפרטים יותר אבל גם יכולות ההקשבה שלנו הצטמצמו בתקופה האחרונה.