זמן אמת - ביקורת
יום שישי 02 במאי 2008 06:15 מאת: סמדר שפי
לרגע נדמה שזו תערוכת אמנים צעירים, ולא תערוכה שנועדה לבטא רוח תקופה. כלומר, שהאצירה הותאמה לקבוצת אמנים שההכרה בהם החלה בתקופה זו
עדי נס, "בלי כותרת" (הסעודה האחרונה), 1999
"זמן אמת, אמנות בישראל 1998-2008", המוצגת במוזיאון ישראל, היא התערוכה הראשונה הנפתחת בסדרה של שש התערוכות שמציגים המוזיאונים המרכזיים לציון 60 שנה למדינה. בכל אחת מהתערוכות תוצג אמנות מעשור בחיי ישראל; ב"זמן אמת" מוצג העשור האחרון.
החלוקה לעשורים היא כפייה של התייחסות כרונולוגית לתהליכים אמנותיים. מבחינת תולדות האמנות זו חלוקה שתקפה רק לעתים רחוקות. כך, למשל, ההפרדה בין שנות ה-90, שלהן תיוחד התערוכה במוזיאון הרצליה, לבין העשור החולף - מלאכותית לגמרי. כמוה, גם שלל פרויקטים נוספים של אמנות שיתקיימו השנה לרגל שנת ה-60 מבטאים חוסר הכרה, מלא או חלקי, באוטונומיה של האמנות.
התחושה בתערוכה במוזיאון ישראל היא שהאוצרים, אמיתי מנדלסון ואפרת נתן, דבקו רק בחלק מהזרם המרכזי; הם משרטטים תמונה שיש בה הגדרת זמן וגם אמת, כשם התערוכה, אך אין בה אמירה מחייבת, מאירה ובוודאי לא מעוררת למחשבה. זוהי האמנות - הטובה - של היוצרים הצעירים יותר שאומצו על ידי גלריות מובילות בארץ וחלקם הגדול גם מובילים ונישאים על גלי העניין שמתעורר בחו"ל באמנות הנוצרת בישראל. אין הפתעות ברשימת המציגים, ובהחלט לא הכרחי שיהיו כאלה, אך ההרגשה היא שלא מתקיים האיזון הנדרש בין הזרם המרכזי למגמות נוספות.
אוהד מרומי, "הנער מדרום תל אביב", 2001
בעיה מהותית אחרת היא, שלרגעים נדמה שזו תערוכת אמנים צעירים ולא תערוכה שנועדה לבטא רוח תקופה. כלומר, שהאצירה הותאמה לקבוצת אמנים שההכרה בהם החלה בתקופה זו ולא לאמנות של העשור. נעדרים ממנה אמנים שיצירתם בעשור החולף היתה בעלת משקל רב בשיח האמנות. למשל, מיכל רובנר ומשה קופפרמן.
לוויין למציאות
כבכל תערוכה קבוצתית גדולה, יש יתרון למיצבים לעומת תצלומים או ציורים, שמוצגים לא בסדרות אלא כעבודה אחת של כל אמן. ביניהם, המיצב "תרדמון", שהוא קטע מתוך המיצב הגדול יותר שיצר אדם רבינוביץ בביתן הלנה רובינשטיין ב-2006.
רבינוביץ יצר מקום מנותק מהיום-יום הישראלי, ועורר בצופים מודעות לכך שהם נמצאים בחלל המתפקד כמין לוויין למציאות, מקום להרהור וערעור. החלל עוצב כחדר במוזיאון מדע המנסה לדמות ולהמחיש את החלל החיצון, את מערכת הכוכבים. בחדרים כאלה יש לא פעם תחושה של תפאורה יותר מאשר המחשה מדעית, ועל התפר הזה בין בדיון מודע לעצמו לבין ניסיון המחשה של הבלתי נתפש הילך רבינוביץ - והצליח להלך קסם על הצופים.
"הנער מדרום תל אביב", פסל ענק בגובה 6 מטרים של אוהד מרומי, הוצג גם הוא לראשונה בביתן הלנה רובינשטיין, בתערוכה "הלנה". הקשרי הפסל רק התחזקו מאז הוצג ב-2001 וסימן עיסוק במהגרי עבודה, בשל הגלים הנוכחיים של פליטים הנמלטים לישראל ממלחמות ורצח עם באפריקה. הפסל מתקשר לפסלי ענק היסטוריים כמו "דוד" של מיכלאנג'לו, שהיה סמל פוליטי במאבק על פירנצה כרפובליקה.
"בלי כותרת" של עדי נס (שמכונה בדרך כלל "הסעודה האחרונה") הוא תצלום שחיזק וקיבע את מעמדו של נס כאמן מוביל; זאת הן בשל ההכרה באיכותה והן בשל מחירי השיא שקיבלה פעמיים במכירות פומביות של אמנות ישראלית בניו יורק. נס המשיך כאן מסורת ארוכה של אמנים ישראלים המתייחסים לאיקונוגרפיה נוצרית ומשתמשים בה. עתה נראה כי חלק מעבודות גיבורי התנ"ך שהציג נס בשנה שעברה מעניינות יותר מבחינת הדרמה האנושית שבהן.
שחזור חלקי
"The Country", מיצב של סיגלית לנדאו מ-2002, היה רגע נדיר בעוצמתו באמנות שנוצרה כאן בעשור החולף. מי שביקר בתערוכה לא ישכח את הרגע של דיסאוריינטציה בכניסה לחלל של גלריה אלון שגב, את ההרגשה של דחיפות וכאב, פירוק וכוח הישרדות קמאי שהצליחה העבודה לגלם. שחזור המיצב, שאינני יודעת אם הוא אפשרי, היה יכול להיות חגיגה. המיצב ב-2002 הפך את לנדאו מאחת האמניות המבטיחות לאמנית מובילה.
הפסלים שמציגה לנדאו בתערוכה "זמן אמת" היו חלק מתערוכתה "חדר האוכל" שהוצגה בברלין. גם כאן מופיעים הפסלים שנראים כהכלאה בין אדם לבין דימוי שנועד ללימוד אנטומיה, וישנו הדימוי שמזכיר את "העמוד האינסופי" של קונסטנטין ברנקוזי מ-1938, העשוי מחומר דומה ועוסק באמנות כקיום חי לא פחות מאשר כדרך לגעת במחוזות גבוהים יותר מהקיום הבסיסי היום-יומי. כאן מוצג חלק מהמיצב בדרך שמעקרת אותו מעוצמה.
בין העבודות, שרובן טובות, בולטות המיצב "מדרון" של גל וינשטיין, שנעשה במיוחד לחלל הפטיו של ביתן וייסברוד; "הגדת אאכן" של זויה צ'רקסקי; סרט הווידיאו של יעל ברתנא "Trembling Time"; "הבל", מיצב הווידיאו של מירי סגל; ותצלום גדול, בלי כותרת, של שיבץ כהן.
"זמן אמת, אמנות בישראל 1998-2008". מוזיאון ישראל. אוצרים: אמיתי מנדלסון ואפרת נתן. שעות פתיחה: ימים ראשון, שני, שלישי ורביעי 10:00-17:00, יום שלישי 16:00-21:00, ימי שישי וערבי חג 10:00-14:00, שבת וחג 10:00-17:00. עד 30.8