גלריה היא חלל מת

יום ראשון 02 בדצמבר 2007 19:04 מאת: גוני ריסקין, עכבר העיר אונליין

שרי גולן רק בת 25, וכבר הספיקה לאצור כמה תערוכות יוצאות דופן. בראיון לעכבר אונליין היא מספרת על תערוכת "רוק ART" שמוצגת כעת בירושלים

בגיל 25, כשנה וחצי לאחר תום לימודיה בשנת 2006 במסלול הלימודים המהיר של המדרשה לאמנות בבית ברל, שרי גולן היא אמנית, אוצרת, ומורה בישראל - ששביתת המורים, הפעם, עשתה לה רק טוב ואפשרה לה לעבוד באינטנסיביות של חודש וחצי על התערוכה "רוק ART" שנפתחה לפני שבוע וחצי במרכז למוזיקה במשכנות שאננים בירושלים.

למרות גילה הצעיר, ולמרות שלא נחשבה לכוכבת של המחזור, מאז שסיימה ללמוד הספיקה שרי לאצור שלוש תערוכות ולהציג את עבודותיה בחמש תערוכות נוספות, בהן "צלקת" - תערוכה קבוצתית בנושא אוטוביוגרפי שאוצרת מעין שלף. התערוכה הראשונה שאצרה שרי יחד עם האמנית נועה גרוס בעת לימודיה במדרשה הייתה תערוכת הוידאו "מחשבה על אוטוביוגרפיה נשית" שנערכה בגלריית המדרשה והוצגה בסמוך לפרסום כתב העת השנתי שלהם "ביוגרפיה". מעט אחר כך היא פרסמה גולן מאמר בכתב העת "פמיניזם"ן, אצרה את התערוכה בקונגרס 17, וכעת אוצרת את התערוכה המתלווה לפסטיבל רוקART העוסקת בקשר בין מוזיקה אמנותית למוזיקה פופולרית במאה ה-21. בתערוכה משתתפים כ-14 אמנים מוכרים לצד צעירים כמו מיכל היימן, הדס רשף, אריאלה פלוטקין, אנה ים, רותי סלע, עדן בנט, הילה טוני נבוק ויעל בלבן .

כשהיא נשאלת לגבי ההספק המרשים והתגובות של סצנת האמנות המקומית ביחס לגילה הצעיר, היא אומרת ש"המסלול שלי היה פורמלי מאוד - סיימתי את המדרשה בשלוש שנים במקום בארבע, התמחיתי בציור ולמדתי בקורס אוצרות. תוך כדי עבודת האוצרות גם הצגתי את העבודות שלי בתערוכות, התחלתי ללמד בבית ספר חדש בהוד השרון שם הקמתי מאפס את מגמת האמנות שלהם. השנה, כשאין שביתות, אני גם מחנכת את תלמידי כיתה י'. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה, אבל לאנשים קצת קשה לקבל את הגיל הצעיר שלי".
 
איך התחלת לאצור ומה מושך אותך להציג במתנ"סים, בבתים, בסביבה המונית יותר ולאו דווקא בגלריות הרגילות?
"פנו אלי כמה אמנים ושאלו אם אהיה מעוניינת לאצור תערוכה עם העבודות שלהם - תהליך שהוביל לתערוכה ב"קונגרס 17". משם התפתח כל הרעיון של התערוכה עצמה, שעסק בדיאלוג בין המרחב הביתי לרחוב, ובמקביל בין הפלישה של המרחב הציבורי לביתי, שבעקבותיו נוצר גל תערוכות בחדרי מדרגות".

"החלל של גלריות מסחריות הוא 'חלל מת', כלומר, אין בו התרחשות ואופי. קירותיו סופגים אמנות. ב'חלל חי' לעומת זאת, כמו החללים בהם אני יוצרת, ישנה התרחשות יום-יומית, יש בו תנועה של אנשים. התערוכה בקונגרס 17 נערכה בשתי דירות, כאשר באחת מהן גרו אנשים שהשאירו את החפצים שלהם, כשבמקביל ברחוב התקיימה מסיבה עם הופעות חיות. זו תערוכה שמאוד הצליחה גם ביחס למשאבים שלה - הגיעו אליה כאלף אנשים והיא נקטעה מאוחר יותר כשהמשטרה הגיעה. כמה פעמים יוצא לך להיות בתערוכה שנסגרת בגלל המשטרה? זה דבר שונה בנוף התערוכות".

מה עשית אחרי הקונגרס 17 ומה לדעתך מייחד את התערוכה של פסטיבל רוק ART?
"פנו אלי אחרי התערוכה הזו עם הצעות לפרויקטים נוספים אך סירבתי לכולן, למעט "רוק ART", שהציעה לי המפיקה של הפסטיבל. זה פרויקט שמאוד התחברתי אליו והגניב אותי. שוב יש בו חלל חי, אנשים שעובדים ונמצאים שם כל יום. בו כל הזמן אירועים מוזיקליים. זה מקום שהאוריינטציה שלו מאוד שונה, יש בו מוזיקה קלאסית ועוד סגנונות אחרים ולאו דווקא אמנות פלסטית. כל המקום הזה שונה מהסטייל של תל אביב - אנחנו רגילים לקירות מתקלפים ואווירה של זונות ועובדים זרים ופתאום מדובר במקום מכובד, קירות אבן ירושלמי, שכל דבר שמכניסים אליו מעט מטמא את המקום".

מה דעתך על הקהל שמגיע לתערוכות שמתקיימות בחללי תצוגה לא פורמליים?
"מעניין אותי שיגיעו לשם אנשים שלא באים דווקא לתערוכה, אלא אנשים שצורכים תרבות, כאלה שיגיעו להאזין למוזיקה ופתאום יגיעו למשהו אחר. החלטתי להגיב בתערוכה לכל מה שמתרחש שם - כשאת נכנסת לגלריה את אומרת שאפשר לשים את העבודות האלה גם בחלל אחר, כאן לעומת זאת יש יצירה ספיצפית לחלל. מעניינת אותי התגובה של הצופים והדיאלוג. נוצר פה שיח פתוח ומאתגר, לעומת השיח הגלריסטי שבו הכל מובן מאליו".

איך את מתארת את סגנון העבודה שלך?
"אני אוהבת לתת התייחסות למקומות, לסביבה, מתחברת לאמנות שבוחנת את המקום, אמנות עם קונוטציות חברתיות, לאו דווקא ארטיסטית, אמנות עם עירוב של מדיות. בקונגרס 17, למשל, הציגה גם אפרת קדם שכותבת שירה ובתערוכה הנוכחית יש גם שילוב של מוזיקה. אני אוהבת לערבב מדיומים שונים של עשייה ולטשטש אותם בתוך האמנות".

התערוכה "רוק ART" מוצגת במרכז למוזיקה במשכנות שאננים בירושלים עד 21.12