נורית זרחי בת 70: הילדה הפרועה של ספרות הילדים העברית

יום שני 12 בדצמבר 2011 00:51 מאת: רונית רוקאס, עכבר העיר

היא לא מחנכת ולא מנסה לייפות את העולם, והיא מטפלת בדרכה בנושאים שנמצאים בלב ההוויה הילדית באופן שרק מעטים מעזים לגעת בהם. רונית רוקאס חוזרת לסיפורים הגדולים של סופרת הילדים הידועה


קלאסיקה ישראלית לילדים

נורית זרחי (צילום: דניאל צ'צ'יק)

פרסומת

נורית זרחי חוגגת 70. לרגל יום הולדתה תתקיים חגיגה לכבודה בבית ביאליק ביום חמישי, 15.12, ב-20:30. באירוע ישתתפו המשורר ישראל בר כוכב, העורכת נעה מנהיים וחוקרות הספרות והתרבות ד"ר יעל דר ופרופ' רות קרטון בלום, שידברו על יצירתה. השחקנים גל זייד וג'יטה מונטה, הסופרת איריס לעאל והילדים הלל בן-ארי ומילה נוה יקראו משיריה לילדים ומבוגרים. באירוע גם יציינו את יציאתם לאור של שלושת ספריה החדשים: ספר השירים "הליום" וספרי הילדים "שתי ג'ירפות בליל ירח מלא" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) ו"דודה מרגלית נפלה אל השלולית" (הוצאת דביר).

ערב לכבוד נורית זרחי בבית ביאליק ת"א - כל הפרטים

לרגל האירוע הקדמתי וקראתי את "דודה מרגלית נפלה אל השלולית" בקובץ דיגיטלי - הוא אמור לראות אור בימים הקרובים - וחזרתי אל אחדים מספריה של זרחי לילדים. זה היה מסע כובש, מהמעניינים שאפשר לצאת אליהם בספרות הילדים העברית. לא את כל יצירתה של זרחי אני אוהבת באותה המידה, אבל זרחי כותבת הרבה ומפרסמת לא מעט, ולכן מצאתי יצירות רבות שעוררו בי עניין ומחשבה וחמדה - אכן, חמדה, על היופי הזה וכושר ההמצאה וההתעקשות לא להיכנע לנורמות המקובלות בספרות הילדים ולדרישות ההורים ולתפיסת העולם של הכוחות המחנכים.

שיקוף המציאות או הגנה מהמציאות?


לספרות המבוגרים נודע, בין השאר, תפקיד של שיקוף המציאות, החברה והתרבות. לספרות הילדים נודע תפקיד דומה, אבל המחנכים וההורים מייעדים לה תפקידים נוספים, שבמידה רבה סותרים את עולמה של הספרות - בין השאר, כסוכנת מחנכת ומתרבתת שאמורה לגונן על הילד מפני כל מה שהמציאות לעולם לא תגן עליו מפניו. היצירה הספרותית של זרחי לא מחנכת ולא מסתירה, והיא מטפלת בדרכה בנושאים שנמצאים בלב ההוויה הילדית באופן שרק מעטים, אם בכלל, מעזים לגעת בהם. המשפחות ביצירה של זרחי אינן מושלמות, האהבה של אמא לא תמיד נתונה והיא עשויה להיות מסובכת או לא ברורה, היחסים בין האחיות יכולים להיות אלימים וקולניים ואפילו נגועים בשנאה, הטוב והרע לא מוחלטים ושזורים זה בזה, והמפלצות לא נעלמות, הן שם, מחכות לרגע הבא.

דווקא הספר החדש, "דודה מרגלית נפלה אל השלולית", נותר בתחום העולם הנעים והרך יחסית, אולי משום שהוא פונה לפעוטות. הספר שייך לסדרה המופתית של הוצאת דביר, שבה רואים אור שירים לפעוטות שיצרו קלאסיקונים עבריים, ובהם לאה גולדברג, אנדה עמיר-פינקרפלד, ביאליק ומרים ילן-שטקליס. זו סדרה מעוצבת לעילא (גילה קפלן) ומאוירת על ידי טובי המאיירים בארץ - אורה איתן, דוד פולונסקי, בתיה קולטון, עפרה עמית. ועתה - לנה גוברמן, שאיירה את השירים של זרחי בגוונים כחולים ויצרה דימויים פנטסטיים, יפהפיים, שמקלים על הקליטה.


לנפשות הרכות. כריכת הספר "דודה מרגלית נפלה אל השלולית"

העורכת יעל גובר מלקטת את השירים בסדרה, ומבין השירים שבחרה לקובץ הנוכחי אני אוהבת במיוחד את "האשה באבטיח", למשל, "ילדה מזלג וילדה כף", "מדברת", "הנמר שמתחת למיטה" ו"לעולם", שהם אולי השירים הפחות נעימים והפחות מסתירים. הם אלה שמגלים שאם לוקחים את המזלג מהילדה היא נותרת עם כף, עגולה ונעימה אבל חד-גונית וחסרה; שאם אבא נעלם ואפילו מת, ילדה אחת בעולם הזה תחיה מעתה ואילך בעולם משובש שאי אפשר לתקן; ואם ההורים אומרים שגם בג'ונגל יש נמרים וכדאי שתשני, כי כך לא תפחדי - את יודעת שזה אף פעם לא יעזור, אף פעם. אבל לא רק הדברים הנאמרים חשובים, אלא גם אופן השימוש הפואטי במילה. הנה דוגמה מהשיר "מדברת": "'כל היום את מדברת, פה לא סוגרת' - אמא אומרת. ואני מחליטה להתגבר, לא לדבר, שעה נגיד - ושוב יש לי מה להגיד. והיא אומרת: 'ש... ש... מה את מתרגשת' - ואני מתביישת. 'אלוהים' - אני מבקשת - 'תן לי מחשבה אחת פחות, או לפחות אתה יכול לתת לי מחשבות שלא חושבות בקול?'"

"דודה מרגלית נפלה אל השלולית" מאת נורית זרחי. איורים: לנה גוברמן. עורכת ומלקטת: יעל גובר. הוצאת דביר


שירים פחות נעימים. איור לשיר "מדברת" מתוך הספר "דודה מרגלית נפלה אל השלולית"

בלי סינון


במסע הקצר שיצאתי אל יצירתה של זרחי התעכבתי גם על ספרה "להתראות באנטארקטיקה" שאיירה בתיה קולטון. זרחי, שהוציאה כמאה ספרים עד היום (לא כולם לילדים), עבדה עם טובי המאיירים בארץ. החיבור היצירתי בינה לבין קולטון מוצלח ומפרה ביותר. מצד אחד, עולמה הפרוע של זרחי, החותר אל אמיתות, הנוגע ברבדים עמוקים ולא פשוטים, בעזרת שימוש ביסודות פנטסטיים - אני סבורה שהשימוש של זרחי ביצירתה לילדים ביסודות מסוג זה הוא כמעשה שיכוך וריכוך, שמאפשר לה לומר את מה שקשה לנו לשמוע (בעיקר לנו, אני לא בטוחה שלילדים). מצד שני, עולמה הצבעוני, הפנטסטי, החכם של קולטון.

אני מציבה אותם זו מול זו אף שלמעשה עולמן אינו מנוגד כלל, הן משלימות ומפרות זו את זו. למשל, ביצירה הנוכחית, "להתראות באנטארקטיקה", על האיש המוזר, הכעור למדי, האיש הלובש מכנסיים רחבים וגדולים, שסיבתם תיכף תתחוור לנו, והוא ממהר לעבודה, אבל חבילה לא ברורה מעכבת אותו. בחבילה, מתברר במהרה, יש ביצה, והאיש המוזר, הבודד, נאלץ לשבת ולדגור עליה עד שבוקע ממנה פינגווין, שבשפתה של זרחי "פינגוון" את האיש. "אבא?" אמר התינוק. "במידה מסוימת", אמר מר זום. אכן, אבא אבל רק במידה מסוימת, כי לאבהות יש פנים רבות, והיא משנה את האיש הזה - שעכשיו, במכנסיו, אכן מזכיר פינגווין - לעולמים. "להתראות באנטארקטיקה" ראה אור ב-2005 - שנות דור בשוק שהחדש בו דוחק ספרים בני חודש בלבד ומעלים אותם לעולמים. חזרו אליו, הוא נפלא.

"להתראות באנטארקטיקה". כתבה: נורית זרחי; ציירה: בתיה קולטון. הוצאת דביר


עולמה הפרוע של זרחי. כריכת הספר "להתראות באנטארקטיקה"

עסקה מצוינת


העובדה שזרחי היא סופרת פורה כל כך, שספריה ראו אור כמעט בכל הוצאות הספרים הישראליות, ואיכות יצירתה גלויה וידועה לכולן, הובילה ליצירתם של קובצי סיפורים. הנה שלושה: "הספר הגדול של נורית זרחי" מ-1996, שאיירה רוני טהרלב (הוצאת עם עובד); "הספר הפנטסטי של נורית זרחי" מ-2008, שאיירה רותו מודן (הוצאת ידיעות ספרים); ו"מי מכיר את תנינה?", השונה באופיו מהשניים הקודמים, שכן הוא מאגד רק את סיפורי תנינה המכשפה הקוסמת, עם האיורים המקסימים של אודליה ליפשיץ (הוצאת כתר, 2009).

מבחינה צרכנית גרידא, אפשר להתייחס אל שני קובצי הסיפורים הראשונים כעסקה מצוינת: שניהם מאגדים סיפורים רבים של זרחי, שהתפרסמו כל אחד בנפרד בהוצאות שונות, כספרי ילדים מאוירים. "אין שם אריה", "אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי - מי כבר בעולם כולו יצליח בזה?" - שני סיפורים שלבדם מצדיקים קובץ שלם. ולצידם, "תנינה וכל אחיותיה", "אמורי אשיג אטוסה" ואחרים. חלק מהסיפורים חופפים בשני הקבצים, אבל שניהם יחד מצליחים להקיף מגוון די גדול מיצירתה של הסופרת הזאת, שמקומה בקלאסיקה הישראלית לילדים כבר מובטח.

"הספר הגדול של נורית זרחי". איורים: רוני טהרלב. הוצאת עם עובד

"הספר הפנטסטי של נורית זרחי". איורים: רותו מודן. הוצאת ידיעות ספרים

"מי מכיר את תנינה?" מאת נורית זרחי. איורים: אודליה ליפשיץ. הוצאת כתר

ערב לכבוד נורית זרחי בבית ביאליק ת"א, 15.12, 20:30. 35 שקלים


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(7 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5