מוזיקה

עדכנו אותנו




"ויברציות טובות": חנות התקליטים ששינתה את פני המוזיקה

יום שישי 01 בפברואר 2013 07:34 מאת: איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר

גלן לייבורן יגיע בשבוע הבא לישראל, לרגל פסטיבל הקולנוע הבריטי, עם סרטו החדש, על סיפורה של חנות התקליטים האגדית של טרי הולי, שהצליחה לכונן קהילת פאנק קטנה ושפויה באמצע בלפסט המסוכסכת של הסבנטיז. ראיון



"ויברציות טובות"

(צילום: יח"צ)

פרסומת

את “ויברציות טובות”, סרטם של צמד הבמאים הצפון אירים ליסה בארוס דסה וגלן לייבורן, יצא שליוויתי כמעט מהרגע הראשון. בקיץ 2009 עברתי עם ג’וליה, אשתי, לגור בבלפסט, צפון אירלנד. שבועות ספורים אחרי שעברנו לגור שם פגשתי את המוזיקאי והמפיק דיוויד הולמס, האחראי על פסקול הסרט ושותף בהפקתו. נפגשנו במסיבה במנז’רי בר, מועדון הופעות קטן בבעלותו, שהיה אפלולי ומלוכלך בדיוק במידה הדרושה. ברגע שנפגשנו היה ברור לי שהולמס הוא החבר האמיתי הראשון שעשיתי לי בצפון אירלנד. מהר מאוד הכרתי דרכו גם את גלן לייבורן ואת ליסה בארוס דסה. את הסופר גלן פטרסון, שכתב את התסריט של “ויברציות טובות” יחד עם קולין קרברי, אשתי הכירה שנים קודם לכן, וגם הוא נעשה מהר מאוד לחבר טוב.

» הפסטיבל הבריטי - כל הפרטים
» המדריך המלא לפסטיבל הבריטי


בדיוק בתקופה שבה עברנו לגור בבלפסט כל החבורה הזו התחילה לעבוד ברצינות על “ויברציות טובות”. מטבע הדברים הייתי עד לתהליך היווצרות הסרט, ועברתי איתם את כל המהמורות, הקשיים והכיף שבדרך. כשדנה קסלר, ישיב כהן והמועצה הבריטית בישראל פנו אלי לפני חודשים אחדים וביקשו שאחבר אותם עם הולמס, לייבורן ובארוס דסה במטרה להזמין אותם לישראל ולהציג את סרטם בפסטיבל הקולנוע הבריטי, נרתמתי למשימה. אני לא אוהב להשתמש במושגים כמו “סגירת מעגל”. “סגירת מעגל” זו קלישאה דהויה מרוב שימוש, אבל כמו כל הקלישאות המשומשות, גם זו נכונה. הקרנת “ויברציות טובות” בישראל היא סוג של סגירת מעגל פרטי שלי.

#alt
לא סתם סרט על הסכסוך באירלנד או על מוזיקה. "ויברציות טובות" (צילום: יח"צ)

התנגדות רוחנית לממסד דכאני



“ויברציות טובות” מספר את סיפורו של טרי הולי, דמות קאלט בבוהמה של בלפסט. הולי, צפון אירי ממוצא פרוטסטנטי, שתום עין אקסצנטרי, החליט להקים חנות תקליטים קטנה במרכז בלפסט של שנות ה־70. בלפסט של שנות ה־70 היא התשובה המערב אירופית לעזה, ולא היה לה אז הרבה מה להציע מעבר ללוחמה בשטח בנוי. שנות ה־70 הן השיא של מה שמכונה תקופת “הצרות” בהיסטוריה הצפון אירית. ברחובות בלפסט ניטשים קרבות עקובים מדם בין ארגונים קתוליים ופרוטסטנטיים, ובין כו־לם לצבא הבריטי.

באווירה אופטימית זו הולי קורא לחנות שלו "ויברציות טובות”, ומוכר בה תקליטי פאנק ורגאיי. סביב החנות מתהווה במהרה סצנת הפאנק־רוק המקומית. בשלב מסוים פונים אל הולי חברי להקת האנדרטונס מלונדונדרי. הולי משחרר את הסינגל הראשון והידוע ביותר שלהם, “טינאייג’ קיקס”. מאז הפכה האנדרטונס ללהקת הפאנק־רוק הגדולה והחשובה ביותר שיצאה מצפון אירלנד, והסינגל הפך לסוג של שיר עממי בריטי. הסרט הזה הוא גם סיפורם של הולי ושל החנות שלו, אבל בעיקר סיפורם של אנשים צעירים שמחפשים נורמליות במקום לא נורמלי. נשמע מוכר?

פאנק-רוק צפון-אירי."ויברציות טובות" - הטריילר:



דיוויד הולמס סיפר לי פעם שהרעיון ל”ויברציות טובות” נולד בלילות ארוכים שבהם ישבתם שלושתכם לשתות במטבח שלו וזרקתם רעיונות לאוויר. באמת כך זה היה?
גלן לייבורן: “הרעיון הכללי לעשות סרטים יחד נולד בלילות שתייה ארוכים, וגם בלא מעט דיונים מפוכחים, שהיו כיפים באותה מידה. ליסה, דיוויד ואני שיתפנו פעולה בפרויקטים אחרים, לא קולנועיים, במשך שנים: אני עבדתי כמעצב גרפי ועיצבתי את עטיפות האלבומים של דיוויד, וליסה כתבה סיפורים קצרים שאותם תרמה לעטיפות האלבומים שלו. ליסה ואני תמיד כתבנו ועיצבנו יחד. זה היה תהליך של שנים, התזוזה של כולנו לכיוון העשייה הקולנועית. הרעיון ל’ויברציות טובות’ הגיע בעצם מהכותבים־תסריטאים קולין קרברי וגלן פטרסון. הם התחילו לדבר על הרעיון הזה לפני עשר שנים בערך, אבל בזמנו היו המון עיכובים ובעיות. חברות ההפקה שהתעניינו אז ברעיון היו מדבלין או מלונדון, וטרי הרגיש לא בנוח לספר את סיפורו לאנשים האלה. הוא היה הרבה יותר שמח לעבוד עם אנשים שהוא מכיר ובוטח בהם, כאלה שגם הכירו את העולם הזה מבפנים, מתוך חוויותיהם האישיות של ילדות והתבגרות בצפון אירלנד. כך יצא שהרעיון נשאר על הולד לכמה שנים, אבל אחרי שליסה ואני סיימנו את הפיצ’ר הראשון שלנו, ‘צ’ריבומב’, התסריטאים יצרו איתנו קשר והעלו שוב את הרעיון. מיד ידענו שזה הולך להיות הסרט הבא שלנו”.

מה היתה התשוקה שלכם לסיפור הזה?
“הוא היה שונה לגמרי מכל סיפור אחר שסופר בקולנוע על תקופת 'הצרות’ בצפון אירלנד. היו סרטים מדהימים שנעשו על התקופה הזו, כמו ‘אלפנט’ של אלן קלארק, ‘רעב’ של סטיב מקווין ו’יום ראשון הארור’ של פול גרינגראס. אנחנו מאוד אוהבים את הסרטים האלו, אבל הם עסקו אך ורק בקונפליקט עצמו, כשהם שמים דגש על צד כזה או אחר בסכסוך. ‘ויברציות טובות’ מתמקד לא רק בסיפור של הדמות הראשית המרתקת של טרי הולי, אלא גם בסיפוריהם היומיומיים של אנשים צעירים שמצאו עצמם לכודים בין הצדדים הלוחמים. זה סיפורם של האנשים הצעירים שלא חיפשו להגדיר את עצמם דרך הקונפליקט הצפון אירי, ולמרות כל שפיכות הדמים והכאוס שסביבם ייצרו אלטרנטיבה חיה ובועטת – סצנה מוזיקלית ייחודית עם לב ורוח אמיתיים. בסך הכל מדובר בסיפור מאוד אופטימי על יכולתם של הנוער והמוזיקה לנצח, אפילו את הזמנים הקשים ביותר. שלושתנו מרגישים שלמסר כזה תהיה תהודה בעולם כולו, במיוחד כפי שהוא נראה היום”.

תמיד טענתם שזה לא סרט מוזיקה ולא סרט על הסכסוך הצפון אירי, אלא משהו אחר, שיכול לדבר לכל אחד בכל מקום. למה, בעצם?
“בשבילנו זה תמיד היה סיפור על מרד, סיפור של התנגדות רוחנית לממסד דכאני. במקרה הספציפי הזה הממסד הן ‘הצרות’, אבל אפשר למצוא לזה מקבילות בחברות רבות אחרות. רצינו לחגוג את רוח המרד, את הכוח של הנעורים והיצירתיות. אלו איכויות שאפשר למצוא בכל מקום בעולם”.

מה אתה חושב שהקהל הישראלי יכול ללמוד מהסרט הזה?
 “ובכן, לא נראה לי שזה תפקידי לנחש מה הקהל הישראלי ייקח מהסיפור הזה, אבל שלושתנו מאוד מקווים שהסרט יבדר ואולי גם ירגש את הקהל הזה. אנחנו מקווים שהקהל בישראל יקבל הצצה לעולם שהוא לא ממש הכיר קודם. לדעתי, זה אחד הדברים היפים שהקולנוע יכול לתת לנו, ואף אחד לא יכול שלא לנסות ולמצוא למה שהוא רואה בסרט קווים מקבילים בעולמו שלו, יהא אשר יהא”.

הוזמנתם לביים את “צ’ריבומב”, אבל זה לא היה פרויקט שלכם מאל"ף ועד תי"ו. במובנים רבים, “ויברציות טובות” הוא הסרט הראשון שכמעט כולו של ליסה ושלך. תהליך העבודה היה שונה?
“ב’צ’ריבומב’ הוזמנו לביים תסריט שכבר היה לו מימון והכל. כמובן שעדיין תרמנו לו מהקריאטיביות שלנו, אבל ב’ויברציות טובות’, מבחינה קריאטיבית, היינו שם מההתחלה. ההבדל המשמעותי הנוסף הוא שאת ‘ויברציות טובות’ הפקנו בחברת ההפקות הפרטית שלנו, סרטי קנדרבלינקס. המשמעות היא שהיינו מעורבים בכל הקשיים והמהמורות של גיוס כספים, משימה מאוד לא קלה בזמנים הכלכליים הקשים שאנו חיים בהם”.

האם זה באמת היה מסע כל כך קשה כפי שזה נראה לי כמתבונן מבחוץ? זה היה שווה את זה?
“המסע היה קשה ללא ספק, בטח לנוכח אי הוודאות שאתה מתמודד איתה בכל שלב ושלב, אבל מצד שני, זה טבעי לגמרי בעשיית סרטים. ברגע שהתחלנו לאסוף את הקאסט ואת הצוות שלנו היה לנו כיף מדהים, ואני מקווה שמשהו מזה מורגש על המסך. והמסע עדיין ממשיך. היתה לנו שנה מדהימה, הראינו את הסרט במקומות שונים בעולם, וקיבלנו תגובות אוהדות מאוד. ככה שלא הכל קשה בעסק הזה”.

#alt
פרוייקט של לייבורן את דסה מהתחלה ועד הסוף. "ויברציות טובות" (צילום: יח"צ)


הווייב האגדי של תל אביב

כל החבורה הזו – הולמס, פטרסון, לייבורן ובארוס דסה – גרה באותה שכונה במזרח בלפסט. בהשראת גלן וליסה עברנו לגור באותו רחוב, מרחק בתים ספורים מהם. על אף הקרבה הגיאוגרפית והעובדה שבילינו הרבה זמן יחד, ליסה וגלן תמיד נשארו סוג של תעלומה בעיני. הראיון הזה עם גלן מספק לי תירוץ טוב לשאול דברים שקצת התביישתי לשאול “על אזרחי”.

ליסה ואתה מביימים כזוג, דבר די ייחודי בעולם הקולנוע. איך זה עובד? איך מתחלקת העבודה ביניכם?
“אני חושב שזה נהיה יותר שכיח בימינו, אבל אנחנו היינו רוצים לראות בעצמנו סוג של חיל חלוץ בתחום. זה קרה באופן טבעי למדי. שיתפנו פעולה בפרויקטים רבים אחרים במשך הרבה שנים, וכשהגענו לביים את הסרט הקצר הראשון שלנו, אני חשבתי לעזוב את העיצוב הגרפי לטובת קולנוע, וליסה בדיוק סיימה את התואר השני שלה בתסריטאות ורצתה להתחיל לעבוד בתחום. אז שילבנו את היכולות שלנו ולקחנו את זה משם. למזלנו גילינו שזה ממש כיף לעבוד ביחד, והמשכנו בזה. שנינו מעורבים בכל ההכנות לקראת הצילומים, ככה שכשאנחנו מגיעים לסט אנחנו כבר יודעים איזה קול יהיה לסרט הזה וסומכים אחד על השני בקשר להחלטות שנקבל בהמשך העבודה. סביר להניח שאני עובד יותר עם המצלמה וליסה עם השחקנים, אבל יצא לא פעם שהחלפנו תפקידים. אנחנו נוטים לעבוד די מהר, שזה טוב, בטח לנוכח העובדה שתמיד היינו חייבים לעבוד מהר, מסיבות תקציביות, אתה יודע”
.
מה היו ההשפעות הקולנועיות העיקריות שלכם?
“היו הרבה מאוד השפעות תרבויות שונות עלינו, מתחומי האמנות, המוזיקה, הספרות והקולנוע. בתחום הקולנוע, ובהקשר של ‘ויברציות טובות’, אני מניח שאחת ההשפעות העיקריות היה סרט כמו ‘טריינספוטינג’, שלוקח עולם שנראה בהתחלה בלתי מושך בעליל, אבל מספר אותו במבע קולנועי חיוני ומרגש. צפינו הרבה ב’החבר’ה הטובים’ של סקורסזה, שבמבט ראשון אולי לא ייראה קשור כל כך לעולם של ‘ויברציות טובות’, אבל השימוש שלו בווייס אובר נתן לנו את המפתח לאופן שבו סיפרנו את הסיפור שלנו. אני חייב לציין גם את יצירתו המדהימה של הבמאי הדוקומנטרי ג’ון טי. דיוויס, ובמיוחד את סרטו ‘שלשוק רוק’, שמצייר תמונה חדה ונוקבת של סצנת הפאנק של בלפסט בתקופה ההיא. כל מי שמתעניין ב’ויברציות טובות’ חייב להשיג את הסרט של דיוויס”.

#alt
סוף סוף בת"א. גלן לייבורן וליסה בארוס דסה
(צילום: יח"צ)

זה הולך להיות הביקור הראשון שלכם בישראל, בתל אביב ובכל המקומות שסיפרתי לכם עליהם במשך השנים. מתרגשים?

 “לגמרי מתרגשים. באמת. אנחנו כבר לא יכולים לחכות. סביר להניח שנהיה מאוד עסוקים עם ההקרנות, אבל אנחנו מקווים למצוא זמן לחקור ולגלות כמה שיותר מקומות ולפגוש אנשים, ובאופן כללי לחוות את כל הדברים המדהימים ששמענו ממך ומחברים אחרים על הווייב האגדי של תל אביב”.

התחלתם כבר לעבוד על פרויקט חדש?
“למען האמת, יש לנו כרגע יותר מדי פרויקטים בשביל שאתחיל להיכנס ספציפית לכל אחד מהם, אבל אני יכול להגיד לך שאנחנו מאוד רוצים לקחת אותם כבר לשלב הבא. יחד עם גלן וקולין, הכותבים של ‘ויברציות טובות’, אנחנו מפתחים תסריט שאותו אנחנו מגדירים כמערבון המתרחש בוונציה של הרנסנס. כמו כן אנחנו מעבדים מחזה של ריצ’רד דומר המבריק, שניתן לתאר אותו כקומדיית מדע בדיוני אפלה על חברות, יריבות והמפץ הגדול. אנחנו תמיד משתדלים לדאוג שיהיה מעניין”.




תגיות: איתמר הנדלמן סמית, גלן לייבורן, ויברציות טובות, ליסה בארוס דסה, פסטיבל הקולנוע הבריטי 2013

(14 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5